ליקוטי חבר בן חיים ד קיא

כלל וכלל לא ע' רש"י מבואר שלא רצה לפ' כפשוטו דישראל מגוי לא יקנה כלל וסבור הייתי לומר דא"ה בישראל ולא באחרי' דע"כ ר"ל בישראל שקנה מגוי דלגוי ליכא אי' וא"כ ל"ל אמנם דלמא באבידת גוי דשני' מיירי קרא אמנם כוונת רש"י דקרא רק למעט אתא מהי"ת כמעט הכל א"וו דהש"ס ה"ק ממשיכה בהדי' מיעטי' הכ' וכסף לא מצינו במו"מ לר"ל ודלמא בחצר הוא דקונה לא זולת דחצר בהדי' כ' אם המצא תמצא ובעי' באה לרשותו ומשני כיון דגופו קונה בלא חצר כ"א בכסף ממונו לא יקנה וע"ז מק' ודלמא מ"מ לא גלי לן קרא דכסף לבדו קונה כ"א בהדי משיכה ומשני אף ע"ז יש ק"ו ול"ק מעבד עברי כדלעיל כיון דבהדי' גלי קרא דמשיכה לא קנה בגוי ומק' הש"ס דלמא או הא או הא ר"ל מאן לימא לן דפסיל קרא קנין ישראל בגוי דלמא אדרבא ממונו של ישראל אלים ובלא משיכה לא נפיק מרשותי' אבל ממונו של נכרי יוצא מרשותו בין בכסף בין במשיכה ודמק' הש"ס לקמן גבי גוי מישראל ג"כ דלמא או הא או הא י"ל דבישראל הטילה תורה האחריות על המוכר עד דמשיך לוקח אבל בגוי הפקיעה תורה האחריות מישראל המוכר בנתינת מעות לחוד: והנה הרמב"ם פסק למסקנא דאו הא או הא וכ"כ לעיל דמאחר דקיי"ל גזל גוי אסור אצטריך קרא לאונאת גוי והקדש ואכתי אינו מיושב דדי לפי"ז אם גם גוי קונה בכסף או הא או הא מנ"ל ונ' דבאמת הרמב"ם ס"ל דלכ"ע קרא דעמתך אתי למעוטי דבגוי הקנין משונה משל ישראל ואמנם בשלמא לר"ל דס"ל משיכה קונה שפיר מסתבר דלא נימא או הא או הא דדומי' דלעמתך דהתם בחדא והכא בחדא אבל לר"י דד"ת מעות קונות והיינו כמ"ש הרי"ף רבו דרבו דהרמב"ם דגופו קנה ממונו לא כ"ש ואי ס"ד דבנכרי גלי קרא דאין מעות קונות א"כ יק' גוי יוכיח דגופו קנה ממונו לא כ"ש אלא ש"מ דלר"י דרשי' הא לגוי או הא או הא: דלמא לנכרי כלל וכלל לא יל"ד הא בהדי' כ' או מכר לנכרי וצ"ל דהכא כיון דדרשי' וכי תמכרו ממכר לעמיתך מכור א"כ מה שתוכל למכור לעמיתך אם מכרו לנכרי איכו מכור משא"כ בנבילה דאין הישראל רשאי ללוקחו לעשות בו סחורה, ול"מ לרבא דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני וודאי ק' אפילו לאביי דבעלמא ס"ל אי עביד מהני דלמא הכא גלי קרא דלא מהני: תוס' ד"ה אימא לעכו"ם לכאורה יש להק' על ר"ל מנ"ל למילף ממיד משיכה דלמא בחליפן מיירי קרא דהוה ג"כ מיד וצ"ל דוודאי אי אמרי' בכליו של מקנה ילפי' מיד עמיתך בחליפין אבל ר"ל ס"ל בכליו של קונה א"כ ליכא למילף חליפין ומעתה היאיך נאמר דלישראל במשיכה ולנכרי בחליפין כיון דחליפין בכליו של מקנה אעי' א"כ גבי מכר לעמיתך הו"ל למכתב מיד ולא בקנה: ולנכרי בתרתי יל"ד אטו לא ידע המק' דישיב לו לאו ק"ו הוא כדלעיל וצ"ל דס"ל למק' כיון דקנין כסף ע"כ ליכא למילף מק"ו כדדחי לעיל ישראל יוכיח א"כ מסתבר דאתא קרא לאורויי דבעי' תרתי ודחה הש"ס הרי עכ"פ לענין זה לא אפריך ק"ו גופו בא' וכו' דאמר מעות קונות משיכה לא נ' הא דהוצרך לומר משיכה לא דאי הוה ס"ל לר"י בין מעות בין משיכה קוני' תו ליכא למימר הא לנכרי במשיכה דמאן מפיס דלמא הא לנכרי בכסף ונפקא לן דר"י הכי ס"ל ממה דאמר ומ"ט אמרו משיכה קונה ולא אמר מ"ט אמרו מעות אינן קונות אלא ש"מ דבא לאשמעי' דהא דמשיכה קונה רק דרבנן: ועד"ז יבוארו ד' רש"י בסמוך שכ' עוד הפעם וביאר מנ"ל לר"ל דמשיכה קונה מיד עמיתך וגו' כ' דר"ל הלא לא אמר כ"א משיכה מפורשת אבל מעות אינן קונות לא אמר וא"כ מנ"ל להש"ס דר"ל ס"ל משיכה דווקא דאל"כ גם דרשא דר"ל ליתא וכמ"ש לר"י לזה כ' רש"י דלר"ל משיכה ילפי' ממיד עמיתך ומהתם ממעטי' נכרי וא"ש לכאורה מדטרח הש"ס לאוקמי לאמימר גם כר"ל יש קצת ראי' לד' רש"י דהל' כר"ל: מחזיר אונאה כ' דנקט הש"ס ל' מחזיר כלומר דלא מסתבר שהתירה תורנה להונות הגוי לכתחלה א"וו לענין מחזיר הונאה כ' קרא: תוס' ד"ה ואי אמרת ילפי' דהאי מק' מפ' קרא אליבא דתנא דברייתא אלא לישראל בחדא ולנכרי בתרתי וכ"כ תוס' בע"א שם אמנם ק' פרכת הש"ס גופו בא' ממונו בשתי' אמנם מנ"ל דגופו בא' מ"ע לנכרי דכ' מכסף מקנתו אבל תינח למ"ד גזל גוי אסור וקרא כמשמעו אבל למ"ד מותר וקרא משום חלול השם וכמ"ש תוס' כאן ד"ה כמ"ד א"כ י"ל דלעולם לא קני נכרי לע"ע כלל ואיהו לדידי' קרי לי' כסף מקנתו וא"כ שפיר נוכל לומר לנכרי בתרתי וכ"ת א"כ נימא לנכרי כלל י"ל דא"כ גם לעמיתך נדרוש הכי וזה אי אפשר דהרי ישראל גופי' קנה בעבד כנעני ולא מסתבר דלימא דהאי לעמיתך ולא אקנין כסף והאי מיד עמיתך מיירי דנכרי כלל לא: הלוקח גרוטאות הנה הרמב"ם ה' ע"א כ' נתן מעות ולא משך יחזור משך ולא נתן מעות אף שמשיכה קונה יחזיר דהוה כמקח טעות ותמה עליו הלח"מ למה לא הביא בגוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אמנם הש"ס בע"א ג"כ לא מייתי כ"א ד' אביי ורבא ולא הזכיר מקיבל עליו וה"ט דהכא דלר"ל קיימי' דד"ת בנכרי מעות קונה והך בריי' אמרה דמשיכה בעי' צ"ל דמיירי בקיבל לדין בדיני ישראל משא"כ בע"א דלאמימר דס"ל כר"י קיימא מדין תורה משיכה קונה ולא אצטריך ליישב כ"א מ"ט בעי' מתן מעות ג"כ שפיר אמרי' דבאמת בין כך ובין כך מקח טעות אלא דאי איכא תרוויי' מחזי כע"א ביד ישראל ולזה צריך תרתי ביד ישראל ומחזי ומעתה בנתן מעות ולא משך אף דהרמב"ם ס"ל מעות קונות בגוי א"צ טעם דהכי עדן לא הי' ביד ישראל אבל במשיכה דהי' ביד ישראל וגם קיי"ל דאף משיכה קונה בגוי הוצרך הרמב"ם לתת טעם מקח טעות: ויש ט"ס בד' רש"י בע"א שכ' דאביי ורבא בבכורות באו ליישב ד' ר"י וצ"ל ד' ר"ל ואולי משום דגם לר"י ק' כדמק' לאמימר כ' רש"י כן: והיותר תמוה בד' הרמב"ם במ"ש בה' בכורות דגוי שנתן מעות וקנה בדיני' וכ"כ בישראל שנתן מעות האי בדיני' מאי בעי למימר באמצע וכ' בניישב ג"כ הל' שכ' הרמב"ם גבי גרוטאות אע"פי שמשיכה בנכרי קונה ולא כ"כ גבי מעות אף דס"ל בנכרי גם מעות קונה וכ' דהנה אמימר אמר משיכה בנכרי קונה ומייתי ראי' מפרדשני וכ' תוס' דעיקר סמיכות אמימר אד' ר"י דד"ת מעות קונות והך ראי' כעין אסמכתא