ליקוטי חבר בן חיים ד קי

והנה מ"ש תוס' פ' הזהב עוד מרב אשי דס"ל גזל גוי מותר דחה ברא"ש פ' הגוזל דרב אשי מעיקרא הכי הוה דעתי' וד' תוס' י"ל כיון דקיי"ל סתם עכו"ם גזלני ארעא והתולש הוא הגוזל מאחר דקרקע אינה נגזלת אפי' משלם לגוי הוה גזלן דהעכו"ם הזה אינו בעל הקרקע כדאמרי גבי אוונכרי פ' לולב הגזול: ויש כאן הערה למ"ד גזל עכו"ם אסור ובפרט למ"ש רש"י פ' לולב שם דגזלני ארעא מישראל היאיך קונין גנה ואילנות מגוי הא אינו שלו והלוקח כעשה גזלן וצ"ע: וד' ה"ר חיים בתוס' פ' הזהב צריכין ביאור מה בא ליישב אחרי שכ' ומ"ש נמי דרב חסדא א"כ מיישב עוד דבר אחר ומה הוא אי מקידושין אכתי ק' מאי קאמר כל קנינו של נכרי הרי גם של ישראל קונה בכסף ואי מדרב אשי א"כ עכ"פ צ"ל דבגוי קונה בין כסף בין משיכה וזה שלא כד' ר"ת ואם נימא דר"ת לאו אגוי קאמר למלתי' כ"א לענין ישראל וודאי ק' מאי נ"מ בין כך לר"י מעות אינן קונות מדרבנן ולר"ל מדאוריי' ומאי נ"מ אם לא למנין מה שכ' רש"י וצ"ע: בכורות רפ"ב רש"י בבהמתו בעדרו כ' דלכאורה יל"ד דהו"מ ר"ל למנקט ג"כ אפכא משיכה בלא מעות גוי מישראל חייב בבכורה וישראל מגוי פטור מן הבכורה א"ל דרב אושעי' ס"ל גזל גוי אסור וקרא לאונאה אתי וקמ"ל רק דאף מעות קונות בגוי לזה כ' רש"י דלא היא כ"א משום דאורחא דמלתא שהלוקח נכנס בעדר המוכר ולוקח בכסף ומניחו שם עד זמן קבוע ולא שכיח אפכא שיעשה משיכה ואח"כ יתן מעות וז"ש רש"י בעדרו: ומ"מ מיושב בזה הא דמשיכה קונה בישראל קאמר ר"ל משמי' דנפשי' והא דמעות קונה בגוי קאמר משמי' דרב אושעי' והלא הא בהא תליא אלא ש"מ דלא היא כ"א רב אושעי' אי ס"ל גזל גוי אסור מצי סבר אף בישראל מעות קונות: רש"י בדיני' דיינא לי' כ"כ לפי' דה"ק דס"ד כי היכא דלר"ש דאמר מעות קונות בישראל תקנו חכמי' משיכה ה"נ לרב אושעי' בנכרי לה"ק בדיני' דייני' לי' ולא תקנו חכמי' מידי ומהא נמי איכא למטעי ולמימר דרב אושעי' כר"י ס"ל דד"ת מעות קונות וחכמי' תקכו משיכה ואשמעי' דבגוי לא תקנו ושפיר כ' רש"י בעדרו להוציאנו מטעות זה וכמ"ש: קנה וחייבת ע' תוס' יש לומר דלמא מיירי בלקח פרה חולבת מגוי וסבר שאינה מבכרת ולבסוף נודע שהיא מבכרת וס"ד דמצי טעין מקח טעות קמ"ל דכיון דקנה תו חייבת בבכורה אפי' סבר שאינה מבכרת: אמנם תוס' תי' סד"א שהיא רק ס' וכלומר ואין הכהן יכול להוציא מידו דס' ממונא לקולא והס' כ' אי גזל גוי אסור או מותר דאי אסור א"כ לעמתך מבעי לי' אאונאה וגם לנכרי במשיכה ואי מותר ע"כ לנכרי בכסף דרשי' מלעמתך ויע"ל דבאמת גזל גוי אסור ומה"ת משיכה קונה גם בגוי אלא דרבנן תקנו מעות קונות וי"ל דגם לענין אי' לא תקנו משום תקלה וכמו שבטלו משום תקלה מעשר בהמה דאוריי' וא"ש לד' תוס' הא דאכפיל ר"ל האי דינא דאי מרישא הייתי אומר אדרבא ה"ק ר"ל לענין זה קנה דחייבת בבכורה מס' או מדרבנן קמ"ל באידך דינא דאפי' לקולא מהכי מעות בגוי: דמרישא סיפא לא שמעי' דהנה ככרי הלוקח מישראל ולא משך והישראל מפקיע ממנו מעותיו שבאו לידו בהיתר אחר הלידה ואינו חוזר ולוקח מהעכו"ם העובר סד"א אגלאי מלתא למפרע דאיערומי קמערים מעיקרא ויתחייב בבכורה למפרע קמ"ל כיון דבשעת לידה קנה הגוי שוב בכ"ג פטורה מן הבכורה: מאי בדיני' הק' המג"א תמ"ח מכאן על המ"ב שכ' סי' צ"ו דדיני דמלכותא במכירת לגוי מהני אמאי לא משני הש"ס מאי בדיני' דינא דמלכותא וצ"ל דגם אדינא דמלכותא שייך למימר דמס' או מדרבנן קנה ומ"מ י"ל דא"כ מאי פשיטא לי' לרב אושעי' בדיני' קנה וכי בכל מקומות דינא דמלכותא שיתקיים המכר במעות והכי הול"ל אם בדיני' קנה חייבת ופטורה אלא ש"מ בדין שפסקה תורה קאמר: ואמנם בר מן דין נ' דלק"מ דאי דינא דמלכותא קאמר מאי בדיני' הרי דינא דמלכותא דינא גם לדידן דינא ובזה מיושב ג"כ דמק' הש"ס ישראל יוכיח דגופי' בכסף וממונו במשיכה וכי מי קאמר ממונו במשיכה ר"ל משמי' דנפשי' והכא משמי דרב אושמועי' קאמר ודלמא כר"י ס"ל דגם בישראל מעות קונות אא"כ מאי בדיני' דקאמר כיון דגם בישראל הדין כך אלא ש"מ בישראל משיכה קונה: תוס' ד"ה מה אחוזה יש להק' א"כ הרי בשמעתין ישראל מגוי מיירי וכ' דכוונת תוס' דהכא הקישו לאחוזה ובישראל אחוזה נקנה בתלתא גם עבד כנעני בתלתא משא"כ בגוי דקונה אחוזה בתרתי גם עבד קונה ממנו בתרתי ודמק' הש"ס משטר אשגרתא דלשנא נקט ועיקר קו' מחזקה: אמנם לד' רשב"ם בב"ב שם שפי' דאין קנין לנכרי בין לקנות בין להקנות כ"א כסף ק' מאי מק' בשלמא לרש"י בקידושין שהביאו התוס' לקמן לק"מ דרש"י מחלק בין לקנות בעי' כסף דווקא ולהקנות קני גופו של גוי גם בשטר וחזקה: אבל לנכרי במשיכה ע' תוס' צ"ע הרי משמעתין מוכח דשייך חזקה במטלטלין מדפריך הש"ס אימא בשטר וחזקה ואמאי הביאו ממרחק לחמם וכ' דבבהמה וודאי שייך חזקה שעשה מעשה שימוש לשם קנין כמו בעבד כנעני ואפשר משו"ה כ' רש"י חזקה דדיש אמצרי כלומר דומיא דהכי בבהמה אבל קרא דאי קנה בכל מטלטלין מיירי ובהם מטלטלין שאינם ראוי' לתשמיש כגון דינר זהב ומרגליות וע"ז כ' תוס' דפרץ מיהא שייך בכל דבר: והנה קו' שניי' שהק' בתוס' קאי אקו' ראשונה דאי לאו דמצינו שטר וחזקה א"כ ע"כ מקנין כסף מיירי קרא משא"כ השתא דאיכא שטר וחזקה אלא דכסף לר"ל ומשיכה לר"י מסתבר טפי משום דכל קנין שייכי בי' הני תרתי כסף למוכר ומשיכה ללוקח אבל מאחר דלא מצינו קנין כזה בקרא למה לא נימא טפי שטר וחזקה שמצינו בקרא: ואין להק' על תי' תוס' ממה שכ' בע"א פ' השוכר בשמעתי' דמשיכה דבמתנה ומציאה לכ"ע מהני משיכה התם כ' דליכא למילף מני' אבל הכא גילוי מלתא בעלמא הוא: