ליקוטי חבר בן חיים ד קט

לר"י ור"ש לטעמא דנפשי דרש קרא הכי ולרבא דקאמר קרא ומסייע לר"ל שפיר הק' תוס' דעושק מיותר: וא"ת הנה גם בכתובות הק' תוס' קו' זו ולא תי' כפשוטו כמ"ש כאן דהך בריי' ר"ש תנא לה משום דק' להו א"כ מאי מותיב שוב אביי בכתובות שם לרבה מהך בריי' דר"ש דלמא רבה כר"ל ס"ל דמשיכה קונה ושפיר קאמר אפי' עמד בדין מקרי קני אמנם התינח לרש"י דקיי"ל כר"ל אבל לד' ר"ת שהביאו תוס' לקמן דהל' כר"י שפיר תי' בשמעתין האין תי' ולא ניחא להו בתי' דהתם דמיירי שחזר והפקידו אצלו דהשתא עמד בדין איבעי לי' לאביי אין דין קנס י"ל ואנן נימא דאפי' גבה ממנו וחזר והופקדו אצלו ליהוי בה דין קנס: ואמר רב דווקא בלן מדלא מק' רבא ממתני' לחודא ש"מ דממתני' בלא רב איכא לדחויי וכ"כ הר"מ בפי' המשנה במעילה שם וכ"כ בחיבורו וז"ל שהרי נהנה בהיות המרחץ פתוחה לפניו לכנוס בכל עת שירצה וסיים בפי' המשנה והקש לכל כיו"ב כוונתו נ' דמתני' אשמעי' בבלן אפי' לא רחץ כלל וכמ"ש הר"מ בחיבורו בהדי' אפי' לא רחץ דהא גופא מקרי הנאה שיש לו רשות לכנוס למרחץ וע"ז כ' הרמב"ם בפי' והקיש לכל כיו"ב שנותנין שכר הכניסה לראות דבר או לשמוע וכיו"ב ומעתה זה החילוק בין בלן לשאר בעלי אומניות דבשאר בעלי אומניות נהי דמעות קונות אף דעדן לא משך מ"מ אי הדר בי' ספר או שאר אומן א"כ לא מעל משא"כ בבלן דהמרחץ פתוחה לפניו ומיד הוא כהנה וכן דייק ל' הרמב"ם שכ' בבלן אף שלא רחץ ובשאר אומניות אף שעדן לא משך מבואר דאם יחזור לגמרי לא מעל והוצרך הרמב"ם לפי' זה דאל"כ הך מתני' במאי מוקמת לה בישראל מעות קונות ומ"ש בלן בנכרי הרי להרמב"ם בין מעות בין משיכה קונין א"וו החילוק כמ"ש וכ"ת א"כ הך בריי' דתניא דספר לא מעל עד דמשיך במאי מוקמת לי' אף אנו נאמר דכ"כ דהרמב"ם דייק למלתי' דס"ל דבנכרי בין כסף בין משיכה קונה משום דס"ל דהא דמעות קונות היינו כמ"ש הרי"ף דגופו קנה כספו לא כ"ש וק' גוי יוכיח א"וו דבגוי גם כסף גם משיכה קונה וק' לעמיתך מאי דרשת בי' וצ"ל אאונאה ותינח לדידן דקיי"ל גזל גוי אסור אבל למ"ד מותר מא"ל וע"כ האי מ"ד באמת ס"ל לנכרי במשיכה לחוד ואתיא הך בריי' כמ"ד גזל גוי מותר וכ"ת מעות קונות בישראל מנ"ל אולי הך מ"ד ס"ל כד' תוס' דרוב קניני תורה בכסף ולדידן לא ניחא לן בהא משום דקרא מסייע לר"ל אי לאו ק"ו: ודע מ"ש רש"י מסייע לר"ל דאין מעות קונות להדיוט כוונתו דהא דמשיכה קונה הרי בפירוש יליף לה ר"ל מאו קנה מיד כדלעיל אלא דלמא תרוויי' קונין וע"ז כ' רש"י דקרא ומתניתי' מסייע לר"ל דמעות אינן קונות: תוס' ד"ה דווקא בלן הא דלא מקשי מיד קו' שניי' היינו משום די"ל דא"כ בלן דווקא למה נקט אבל לפי תי' י"ל דהא גופא קמ"ל דשכירות קרקע כקנה בחזקה: הא דתנא תנא ספר ספן ואח"כ כל בעלי אומניות כ' דס"ד דווקא שאר בעלי אומניות דאם עושין לזו אין עושין לזו לך ומשכיח בהו חזרה לא מעל עד דמשך אבל ספר וספן דבר למאה ולא שכיח בהו חזרה אימא לי' קמ"ל: תוס' בספר נכרי ה"מ לשנויי הא מני ר"ש י"ל דאכתי לכ"י לא מתרצי הני תרי ברייתות כיון דגם רבנן ס"ל מעות קונות ולכך מוקי לה בנכרי: נתנה לסיטין ע' רש"י ותוס' וכ' דלהרמב"ם ג"כ ק' לי' קו' תוס' אמאי לא מוקי לה בסיטין נכרי אלא לאו ש"מ דק' להש"ס אי בנכרי א"כ לכל מי שנתנו בתורת קנין הרי מעל וכמ"ש הרמב"ם בה' מעילה אלא ש"מ בישראל מיירי ואי קנה מני' שאר חפץ לא מעל מאחר דחכמי' הפקיעו קנין מעות ולא כמ"ש תוס' ר"פ השוכר אמנם בסיטון היינו כמ"ש רש"י דהוא סוחר גדול המוכר לחנוני מעט מועט והחנוני נותן לו מעות לערבו אבל אין המוכר מראה לו סחורה ידועה וא"כ ר"ש לומר נשרפו חיטיך בעליי' ואי מעות קונות גם הכי קני והיינו דפי' רש"י לן ענין סיטון ומשו"ה שינה הרמב"ם וכ' קנה חפץ מישראל לא מעל ומנכרי מעל: והנה בר"פ השוכר דע"א כ' תוס' דבמעילה אוקמוה אדאוריי' ולכאורה לא אצטריך לתי' זה כ"א להאי תי' בעירובין דהמוכר רק שו"ח על המעות אבל למסקנא דתוס' עירובין וכן לעיל ס"פ המפקיד דהמוכר הוה שואל על המעות א"כ שפיר מעל במה שהרשה את המוכר להוציא פרוטה זו של הקדש, ובספרי' שלנו בתוס' ור"ת פוסק י"ל דאי הו"מ מוקמי לה בסיטין ככרי א"כ ל"ק מהך בריי' לר"ל משא"כ לתי' תוס' לר"ל הך בריי' דלא כהל' א"כ מתניתא דא מסייע לר"י: ולא כ' תוס' במאי מתרץ ר"י קרא דתשומת יד וצ"ל מאחר דבאמת אהדרי' קרא אלא דלאו בהדי' ל"ק שוב כ"כ: ובענין קו' תוס' מרב אשי הנה בע"א שם הציעו תוס' תחלה דבבכורות מוכח דרב אשי לא הדר בי' ואמנם ק' הרי רבינא פריך לי' ולא משני לי' מידי ואי רב אשי לנפשי' כר"ל ס"ל הו"ל לאהדורי אנא דאמרי כר"ל ונ' דהנה סתמא דהש"ס בע"א ובבכורות ס"ד מהך בריי' דגרוטאות דבעי' תרוויי' כסף ומשיכה והיינו דס"ל כר"י בישראל מעות קונות ובגוי ליכא למוקמי קרא בעמיתך אאונאה דהרי רב אשי ס"ל גזל עכו"ם מותר אע"כ הוה מ' לרב אשי אליבא דר"י דבנכרי תרווי' בעינן כסף ומשיכה והיינו דפריך לי' רבינא אליבא דר"י ושתיק רב אשי משום דבשטת ר"י אפריך ומדקאמר מ"מ בבכורת שם דמשיכה בגוי אינו קונה ש"מ דכר"ל ס"ל ובזה א"ש שכ' תוס' בע"א שם ודי בכך ר"ל אף דר"א בס"ד ס"ל לר"י דתרוויי' בעי' מ"מ מהא מיהת אפרך וא"כ עכ"פ בחד סגי דהיינו משיכה בנכרי לר"י: והנה מל' תוס' בבכורות א' דר"ל דרב אשי באמת ס"ל דגם בגוי מעות קונות אלא דמעיקרא הוה סבר דווקא מעות והיינו דהוה ס"ל דקרא דעוותך אאונאה קאי וגזל גוי מותר ובסוף אתותב מדר"י דב"נ נהרג וס"ל דבין כסף ובין משיכה קונה בגוי וכד' הרמב"ם ומה"ט ס"ל ג"כ למסקנא דגזל גוי מותר אמנם בפ' הזהב דחו כ"ז דא"כ ק' ספר דהכי בין גוי בין ישראל קונה במעות ופשיטא לתוס' דברי' בר"פ השוכר בע"א דכיון דמדאוריי' מק' לא אתי דרבנן ומפיק לי' מידי מעילה משא"כ מאתנן ל"ק להו תי' ה"ר חיים דר"ח ס"ל בין בישראל בין בגוי קונה מעות ואפ"ה משני בזוכה נכרית והיינו משום דכיון דהפקיעו חכמי' הקנין בישראל שוב לא הוי אתנן: