ליקוטי חבר בן חיים ד קז

ממון חבירו משא"כ בגוי דל"ש זה שוב גם מדאוריי' מעות אינן קונות ומדישראל בנכרי ה"ה אפכא נכרי מישראל: והשתא דאתית להכא י"ל דהא דד"ת מעות קונות מהכא נפקא לן דהרי גילתה תורה דלעמיתך קנין אחר ולנכרי קכין אחר אא"ב לישראל בכסף ולנכרי במשיכה ה"ט כדכתבנא דבנכרי שייך לא טרח ומציל משא"כ א"א אפכא לא ידעי' טעמא מאי: ומפני מה אמרו משיכה קונה יל"ד דהול"ל מפני מה אמרו מעות אינן קונות אמנם בד' רש"י לקמן א"ש דבאמת המוכר קונה המעות אלא שהלוקח לא קנה הפירות עד שימשך ולה"ק הש"ס מפני מה אמרו משיכה קונה: אמנם לד' ריב"ן י"ל דה"ק הש"ס מפני מה אמרו משיכה לבדה קונה ולא אמרה דבעי' תרוויי' ומשני שמא יאמר לו וכו' וקאי בין אלוקח בין אמוכר וכתי' ריב"ן דאי בעי' תרוויי' הי' הלוקח אומר למוכר נשרפו חיטיך: ואמנם קו' ריב"ן יש לתרץ עד"ז דהנה בגוי משיכה קונה מה"ת ואא"ב חכמי' השוו מקח ישראל למקח גוי שפיר אבל דנימא גוי קונה במשיכה לחוד וישראל בעי תרוויי' ה"ז דומה למה שאמרו לא יהי' כח הדיוט חמור מכח הקדש: והק' בתוס' עירובין שם לתי' ריב"ן ובס"פ המפקיד אליבא דר"ה הרי ע"כ צ"ל דהמוכר לא קנה המעות ושוב יאמר נשרפו מעותיך בעליי' והכריחו ס"פ המפקיד דברי' מהחילוק שיש בין בלן לספר ואי המוכר קנה המעות מיד שהוציא מעל מה לי ספר מה לי בלן אמכם לכאורה י"ל דהא תלי' בפלוגתא דר"ש ורבנן דלר"ש דהלוקח אינו יכול לחזור בו וודאי קנה המוכר המעות ולדידי' באמת אין חילוק בין בלן לספר ובריי' דתניא נתה לספר מעל כר"ש ומתני' דנקט בלן דווקא רבנן היא דס"ל דגם לוקח יכול לחזור ומעות פקדון גבי מוכר ולהכי לא מעל עד דמשך: גזירה שמא יאמר לו ל' זה ק' טובא דבקיצור הול"ל שלא יאמר לו ונ' דמהכא ס"ד דש"ס דר"י ה"ק אפי' כי לא ישרפו יאמר לו נשרפו וע"ז מק' לימא מאי דבעי הרי ע"כ המבעיר עליו לשלם ומאי אכפת לי' ללוקח ובמסקנא י"ל דה"ק דבאמת ל"ש טרח ומציל כ"א בחיטין דהצלתן טרחא משא"כ בזהב וכסף ובכל זאת אמרו חכמי' גם בזהב וכסף כן גזירה משום חיטין: וי"ל דהא דנקט הש"ס בעליי' ר"ל דלחיטין שהם בעליי' הוא דחששו משא"כ על המעות שלא יאמר נשרפו מעותיך לא חששו דמעות אין מקומם בעליי' כי כספי' אין להם שמירה אלא בקרקע וכתי' תוס' בערובין שם: מ"ט דר"ל כבר עמד על ל' זה בשי"מ דהכי הול"ל דאמר קרא וכ' דבאמת הא דאמר ר"ל משיכה מפורשת ולא כסף היינו מדגלי קרא לעמיתך בחדא ולגוי בחדא כדאמר ר"ל בבכורות אלא דלמא אפכא לגוי במשיכה ולישראל בכסף והיינו דקמק' הש"ס בשלמא דלית לי' לר"ל תרווי' כסף מהקדש ומשיכה ג"כ א"ש דכיון דגלי קרא לעמיתך בחדא אבל מ"ט לא ס"ל לר"ל אפכא לגוי במשיכה ולישראל בכסף ומשני דגבי עמיתך כ' מיד ש"מ דעמיתך קונה במשיכה: וכי תמכרו ממכר נקט ר"ל גם רישא דקרא משום מסקנא דגמר מני' תרתי והיינו כדכ' רש"י מדלא סמך מיד לגבי ממכר ומה"ט מייתי ר"ל גם רישא דקרא: רש"י ד"ה מאי איכא כוונתו דוודאי ידעי' דפליגי אי לוקח מצי הדר בי' אבל במאי פליגי כלומר באיזו טעם ואמנם לר"ל באמת מה"ט משוי ר"ל פלוגתא בין רבנן לר"ל ולא קאמר דכיון דר"ש ס"ל מעות קונות ודריש לקרא כר"י גם רבנן הכי ס"ל משום דק"ל במ"פ א"וו במשיכה קונה פליגי והיינו דקאמר בשלמא לר"ל כלומר גם לר"ל ק' מ"ט משוי פלוגתא בין ר"ש לרבנן אלא דק' לי' במ"פ אבל לר"י במ"פ והנה לכאורה בקיצור הו"ל להש"ס למימר מ"ט דרבנן דהרי הדין עם ר"ש דמאחר דהמוכר יוכל לחזור בו וודאי יציל ונ' דהא תליי' בפלוגתת הרי"ף ורש"י אי מכח חזרה האחריות על המוכר או לא דאי האחריות על המוכר מסתברא שהלוקח יכול לחזור בו ומעות פקדון גבי' ואי אין האחריות על המוכר בדין דלוקח אין יכול לחזור בו והשתא ה"ק אי אין אחריות על המוכר מ"ט דרבנן ואי אחריות על המוכר מ"ט דר"ש ומשני לי' דבהא גופא פליגי לר"ש אין אחריות על המוכר ולהכי ס"ל דלוקח אינו יכול לחזור ורבנן ס"ל דאחריות על המוכר ומה"ט ס"ל דלוקח יכול לחזור אבל לשטת רש"י דלכ"ע אין אחריות על המוכר הדרא קו' השי"מ לדוכתא דמאי משני הש"ס אכתי ק' במאי פליגי ונ' דהנה רש"י מייתי דר"ח קאמר למלתי' אמעשה דבי פרזק כוונת רש"י בזה ליישב קו' השי"מ שהק' דוודאי לגבי דליקה הדין עם ר"ש דכיון דיוכל לחזור בו יטרח ומציל אבל כה"ג דבא וצריך לפייסו בדבר מועט לפחות ולמה זה יפייס משום חזרה אטו יודע שיתקיים כ"כ כפי שהוא נותן לא-נס בעד הפיוס ואמנם אם הלוקח ג"כ יוכל לחזור בו וודאי יפייס דמתיירא שהלוקח יבא לחזור וה"ט דרבנן ור"ש באמת ס"ל כה"ג כיון דפטור מלפייס לא יפייס והיינו בדר"ח קמפלגי: אמנם לד' תוס' דר"ח גם לר"ש קאמר למלתי' וודאי צריך ביאור תי' הש"ס ולבא אל זה נבאר תחילה ד' תוס' א' לא' הנה קו' אד' רש"י קאי עד"ז בשלמא אי אמרי' דהא דאמר הש"ס אוקמוה ברשותי' ר"ל דאפי' אם יאנס חייב המוכר א"כ ע"כ טרח ומציל אבל לד' רש"י דדווקא חוזר יכול לחזור בו המוכר א"כ אמאי יטרח ויציל כיון דאכתי במי שפרע קאי וע"ז תי' מה שתי' ולר"ת לא ניחא בהאי תי' דל' הש"ס מסר נפשי' טרח ומציל שייך שפיר אפי' אמי שרוצה לקיים השבת ממון חבירו אבל בכל זאת לא מסר נפשי' וא"כ הדרא קו' לדוכתא אטו משום שופטני תקינו רבנן ומה"ט פי' ר"ת דבין לר"ש בין לרבנן אפי' מי שפרע אין כאן אם חוזר מתוך הפסד דאי לר"ש לא הוה דינא הכי אכתי יק' לר"ש אטו לשופטני עבדי רבנן תקנתא א"וו גם לכ"ש דינא הכי ומייתי ר"ת ראי' דסוגי' דר"ח לקמן גם לר"ש קאי מדמייתי לה הש"ס עלה דר"ש ואף דלקמן קודם אונס מיירי כיון דקודם אונס מצי לוקח הדר בי' אף לאחר אונס מצי טעין כבר הדרנא בי קודם האונס ואנן סהדי לי' בהא אבל אי קודם האונס לא מצי הדר מ' לר"ת דלאחר האונס וודאי לא מצי הדר בי ועכשיו באו תוס' ליישב ל' דקאמר א"ב דר"ח ופי' הכי דמאחר דבמקום אונס גם לר"ש מצי הדר בי' ואפי' בתרי תרעא כדמייתי תוס' מפ'