ליקוטי חבר בן חיים ד קו

מוכר אין יכול לחזור בו מ' דתרוויי' דווקא בעי' אמנם הרי מסקי' לקמן דלאו במשיכה ממש מיירי ר"ש כ"א בעלייתו של לוקח מושכרת למוכר: אמנם לכאורה הא דפריך הש"ס לקמן פשיטא היינו דכיון דתרוויי' אתנהו משיכה ומתן מעות ואם גם אז יהא שייך חזרה אימתי יוגמר המקח אבל רש"י כ' פשיטא דהא איכא משיכה ואפי' רבנן מודו כ' דלטעמי' אזיל שכ' בד"ה נתנה לסיטון דאם מעות קונות סגי במעות מועטי וא"צ דמי כל המקח וא"כ דלמא ר"ש מיירי שהי' רק מקצת מעות ומ"מ אינו יכול לחזור בו משום דכבר משך ועכ"פ אין זה פשיטא כ"כ לר"ש ולזה כ' רש"י דממ"נ לר"ש דמעות קונות הרי כשמשך הלוקח שוב לא שייך נשרפו חיטיך ולרבנן וודאי משיכה קונה וא"כ פשיטא אמכם אב' לכאורה הל' שכ' רש"י ואפי' רבנן מודו ומאי אפי' ד' לרכשי דרבא המתרץ הוא דמק' הכי וכבא הרי לד' רש"י דפסק כר"ל היינו דרבא גופי' כר"ל ס"ל והיינו דקאמר פשיטא דאפי' רבנן דלית להו מעות קונות כה"ג מודי דהכי איכא משיכה ומ"מ עדן צ"ע מנ"ל דר"ש מודה במשיכה לחודא דאינו יכול לחזור בו וצ"ל דסברא הוא דהיאיך נימא לטובת הלוקח שלא יאמר המוכר נשרפו חיטיך ולא נחוש שיאמר הלוקח נשרפו חיטיך וכ"ת א"כ אמאי לא נקט ר"ש לקמן בבריי' רבותא טפי דאפי' פירות ביד לוקח לחוד אף שגם המעות ביד לוקח אינו יכול לחזור בו אמנם הא לא הוה רבותא כ"א לר"ש אבל הך רבותא דנקט ר"ש בעלייתו של לוקח גם לרבנן שייכא ומזה ראי' לד' הרי"ף שהביא הך בריי' וכ' עלה ואף דדברי' אלו לר"ש אתניי' ר"ל דמד' ר"ש גופי' יש לדייק דלרבנן אמר למלתי': ד"ת מעות קונות הנה יש בזה ד' פירושי' לרש"י ילפי' מהקדש ולתוס' דסתם קנין דקרא בכסף ולהנך תרתי א"ש ל' ד"ת אבל להרי"ף דמק"ו יליף וכן למ"ש בשי"מ דסתם קנין דעלמא בכסף הל ק' קצת: והנה בד' רש"י מצינו לעיל מ"ו שכ' רש"י בקיצור מעות קונות כדאשכחן בהקדש והי' נ' מלשונו זה דה"ק מאחר דמצינו בהקדש קנין בכסף סתם קנין האמור בתורה בכסף הוא דאין לפ' דד' רש"י דילפי באמת מהקדש הרי קרא דהקדש בקרקע בשדה אחוזה ומקנה כ' ובקרקע הרי ידעי' קנין כסף ואכתי מטלטלין מנ"ל א"וו ע"ד שכ' דמאחר דגלי קרא בהקדש דקנין בכסף ילמד סתום מן המפורש אלא דבבכורות כ' רש"י דגמר הדיוט מהקדש וכ' ג"כ דמ"מ רק עד"ז כוונת רש"י ומ"ש דגמר בא לתרץ קו' תוס' שם שהק' ור"ל מ"ט לא גמר מהקדש וע"ז כ' רש"י דבהא פליגי ר"י גמר הדיוט מהקדש ור"ל לא גמר אמנם בעירובין ס"פ חלון כ' רש"י בק"ו גמר לה והא וודאי ק' וכמ"ש וכ' ד' רש"י בעירובין אדרבא ליישב קו' הרי בהקדש בקרקע מיירי וע"ז כ' רש"י דק"ו מיהת איתא דקרקע הדיוט נקנה בכסף ושטר וחזקה ובהקדש אין שום קנין כ"א כסף הרי חזי' דכסף אלים קנינו אמנם ר"ל לית לי' האי ק"ו דמה להקדש שכן אין בו שייכות משיכה תאמר בהדיוט דגילתה תורה משיכה ותינח לר"ל דס"ל משיכה מפורשת משא"כ לר"י דלית לי' משיכה כלל שפיר יליף האי ק"ו ואמנם תוס' בעירובין הדר הקשו תינח דליתא לק"ו מה מצינו עכ"פ הרי איכא ולילף במה מצינו ומתרץ ר"י וכו' ואמנם בבכורות הקשו מתחלה עד"ז דאין לומר דבהקדש כסף קונה משום דאין משיכה קונה ולילף הא גופא דמשיכה קונה בהקדש ותי' דבהקדש משיכה לא שייכא וממילא אין ללמוד מהקדש משום דלא שייך משיכה: והק' בס' יהודה יעלה הרב מו"ה בירך ז"ל מסקאליץ הרי בקידושין מ"ג כ' תוס' דאדרבא אפי' הגבהה קונה בהקדש וכ"ש משיכה ונ' דלק"מ דהתם בשוגג מיירי בתוס' וכי רצה כלל לקנות דבר מן ההקדש אלא דמ"מ גזיה"כ הוא במעילה דהנהנה בשוגג מוציא ההקדש לחולין וע"ז כ' תוס' דמשעת הגבהה כבר אוקמי קרא ברשותי': ואמנם אי ק'לד' תוס' לכאורה א"כ דמשעת הגבהה איחייב מ"ש בלן ומ"ש ספר וצ"ל דבשלמא התם בככר של הקדש כיון דהגביהו לא מחסרא מידי להנות מההקדש ומשעת הגבהה חייב משא"כ בנתנה לספר כיון דמחסרה משיכה ובבלן באמת תנן טעמא בהדיא שהרי המרחץ פתוחה הכנס ורחוץ: והנה מ"ש תוס' עוד בעירובין דמקרא גופא מוכח דאל תונו קאי בין אמוכר בין אלוקח כוונתם דתמכרו או קנה ואהא קאי אל תונו ור"ל המוכר לא יעלה החפץ המוכר ביותר מכדי אונאה והלוקח לא יפחות בכסף מכדי אונאה א"כ האי או קנה בכסף כ': ויש לי לדקדק מ"ט לא ילפי רש"י ותוס' מקרא דתרומה כי יקנה נפש קנין כספו דקאי גם אבהמה וכמ"ש הרמב"ם בה' תרומה ואולי ס"ל דמהתם אין ראי' דלמא קרא בנכרי: וד' תוס' בכורות שם צריכין ביאור קצת במ"ש וליכא למימר דלנכרי או בהא או בהא וכן לישראל ומה רצו בזה דא"כ לעמיתך ל"ל וכ' כוונת דברי' דלא תימא דהא דאמרי' לעמיתך בחדא היינו משום דלא ילפי' מהקדש אבל הא ק' נילף מהקדש ול"ש לעמיתך בחדא דא"כ לעמיתך ל"ל כלל כיון דשוין: והנה הרי"ף כ' ד"ת מעות קונות דגופו קונה בכסף ממונו לא כ"ש והק' בשי"מ הא הש"ס דחי להא בבכורות והא ל"ק הש"ס דחי לר"ל דס"ל בישראל כסף לא קני אבל לר"י אין זה פרכא אבל יש להק' למאי דבעי הש"ס למימר דאמימר כר"י ס"ל וס"ל דלעמתך בכסף ולנכרי במשיכה א"כ שפיר יש למפרך גוי יוכיח דקונה במשיכה ממונו דווקא ולא בכסף וגופו בכסף וא"כ מעות קונות ד"ת מנ"ל וכ"ת דהש"ס הו"מ למימר ולטעמיך הרי למ"ד גזל גוי מותר גם במסקנא אתי' להך סברא וצ"ע ועכ"פ אנו צ"ל לד' הרי"ף כי היכי דלא מפרך ק"ו דלגוי לר"י בין בכסף בין במשיכה דלא תימא גוי יוכיח ומזה כ' דייק הרמב"ם שטתו דלר"י גוי קונה בין בכסף בין במשיכה: נחזור לקו' דלעיל דלד' הרי"ף ק' דהו"ל להש"ס למפרך אי אמימר כר"י ס"ל מעות קונות ד"ת מנ"ל דליכא למימר גופו קני דגוי יוכיח אמנם י"ל אדרבא דלהכי אצטריך קרא לגלויי דלנכרי במשיכה דלא נימא גם בגוי ק"ו וכ"ת עכ"פ אפרך ק"ו י"ל דהנה באמת הא דאמרה תורה כסף קונה ולא חשה לנשרפו חיטיך בעליי' היינו משום דכבר אמרה תורה והשיבות לו כל השבות במ' וחייב בלא"ה המוכר להציל