ליקוטי חבר בן חיים ד קה

עני הרי לא הוה סגי בניתוק וליכא לדיוקי מידי מ' שוב דד' תוס' ג"כ דל"ג מעשר עני: רש"י ד"ה אין עולה הרמב"ן פ' ויקרא הקשה דלמא על חייבי מלקות שוגגין אתא עולה ונ' דהנה חטאת הבא על חיוב כרת שיעורו דנקא ולא בעי לא נסכי' ולא מנחות ובעולה הצריכה תורה מנחה ונסכי' ובשלמא אי עולה בא אמזיד היינו דהחמירה תורה אבל אי שוגג ג"כ אתמהה האיך הקל חמור מן החמור: ואמנם גם בד' תוס' דר"ע דרש ונרצה מתו' קו' הרמב"ן דבשלמא אי אמזיד קאי מצי' ריצוי אחר מלקות אבל אי אשוגג קאי לא מצינו ריצוי אחר: והנה מה שהקשה בתוס' מלאו שאין בו מעשה לכאורה לר' ירמי' ל"ק דלפי פי' רש"י פליגי אי בעי דמי לאוי ללאו דחסימה והנה ריה"ג הוא דס"ל דבעי' דמי ואיהו ג"כ דאמר כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין חוץ מנשבע וכו' אבל ר"מ דלמא באמת מדלא בעי דמי ללאו דחסימה גם אלאו שאין בו מעשה ס"ל דלוקין וכר"י בנותר: והנה הא דר' ירמי' לא בעי לתרוצי כאביי היינו בשלמא לדידי' דגם ריה"ג ס"ל דתעזב מעיקרא מ' ולא בעי ניתוק שפיר קאמר ר"ע דבעי' ניתוק אבל לאביי גם ריה"ג ס"ל דבעי ניתוק ומאי קאמר לי' ר"ע ומ"מ לא בעי ר' ירמי' למימר דבלקט וכו' פליגי משום דהוה א' דפליגי אי תעזב מעיקרא מ' ולזה נקט לאו אחר: ולפי' תוס' צ"ל דר' ירמי' לא רצה לפ' כאביי משום דא"כ מתני' דשילוח הקן דלא כר"ע דמ' התם דמאן דפליג בפאה פליג בשיה'"ק: ולתי' בתרא לא רצה לפ' ג"כ דר"מ וריה"ג יהא חולקי' על הא דתנן לא הפריש מן הקמה יפריש מן העומרי: סוגי' דמשיכה ב"מ ר"פ הזהב (לחג המצות תרל"ה) יל"ד למ"ש תוס' ס"פ חלון בעירובין דמה"ט לא חשו חכמי' לשמא יאמר המוכר נשרפו מעותיך בעליי' משום דמעות אין טורח להצילם א"כ בשמעתין דזהב הוה פירא וכסף מעות א"כ אדרבא הפירא אין טורח להצילם ואמאי אמרו הכסף אינו קונה את הזהב וכ"ת כיון דעבדו רבנן תקנתא מעות אינן קונות שוב לא פלוג א"כ אמאי אמרי' בסוף הסוגיי' דאם עליי' של לוקח מושכרת למוכר לא עבדו רבנן תקנתא ופי' רש"י דהלוקח וודאי יטרח להציל ולמה לא נימא ג"כ לא פלוג והי' נ' דבאמת להאי תי' בתוס' צ"ל כדמ' מד' הרמב"ם דהטעם משום דעלייתו של לוקח קונה לו וכ"ת ק' קו' רש"י הנה הוא בדעתו שמכר כבר אותן הפירות הרי הוא משאיל המקום שהפירות מונחים בו ללוקח וא"כ ממילא הי' לו להלוקח לקנות הפירות אגב המקום אלא דלא ניחא לי' דלקני משום ה"ט גופא דלמא נפלה דליקה ואמנם בעלייתו של לוקח דע"כ טורח ומצילו מאחר דהמוכר הקנה לי' מקומו שפיר קכה לפירות אגב מקומו אף שהמקום שכור למוכר ומיושב ג"כ קו' הלח"מ אי מטעם רשות אתי הרמב"ם עלה מאי לפיכך דקאמר ולמ"ש א"ש דלולי טעמא דנשרפו חיטיך היינו אומרי' דבכ"מ קנה הלוקח הפירות אגב העליי' אבל משום שמא תפול דליקה באונס לא אמרי' הכי משא"כ בעלייתו של לוקח שפיר אמרי' הכי ותדע דכן פי' ד' הרמב"ם שהביא מיד אח"ז וכן אם היתה העליי' מושכרת ש"מ דהכא חד טעמא אלא דהכא שכירות והכא שאלה: ואמנם כך לרש"י שנחלק על הרמב"ם בזה צ"ל כתי' ב' של תוס' עירובין שם וכ"כ תוס' תי' זה לעיל ס"פ המפקיד דהמוכר עכ"פ שרי להשתמש במעות המקח דהרי מה"ת הם שלו והוה שואל עלי וז"נ ג"כ פי' ד' רש"י לקמן בסוף הסוגיין שכ' דנ"מ בין ר"ל לר"י אם קידש המוכר במעות המקח אשה קידושי' קידושין וק' מאין פשיטא זה לרש"י הרי דכיון דרבנן ביטלו הקנין מנ"ל דיכול לקדש בו אשה ואמנם למ"ש ד' רש"י דהמעות עכ"פ הם של מוכר אלא שהם עליו במלוה אולי יחזור בו הלוקח ומהי"ת לא יוכל לקדש בהם אשה: וזה נ' לכאורה ג"כ מרומז במה שאמר הש"ס לר' יוחנן ומפני מה אמרו משיכה קונה ולא אמרו מפני מה אמרו מעות אינן קונות משום דהוה כ' דאפי' המוכר לא קנה המעות ובאמת המוכר קנה המעות: כיצד קאי אדלעיל דאמרי' זהב קונה כסף ואין כסף קונה זהב קאמר עכשיו כיצד ענינו של דבר משום דמשיכה קונה ואין מעות קונות: והנה בשי"מ הק' מ"ט בקנין סודר לא חשו חכמי' לשמא יאמר לו ואמנם ע"ד שכ' מיושב קצת דבאמת לא רצו חכמי' לעקור לגמרי קנין דאוריי' וא"כ במעות עכ"פ לגבי המעות אהני הקניין אבל בסודר או בטלית לק"ס לגמרי בטלת לי': יכול לחזור בו כ' רש"י זה או זה ודתנן יכול אלוקח אמושך והנותן מעות קאי ונקט ת"ק לוקח משום דבמוכר גם ר"ש מודה ועיקר רבותא דת"ק לגבי לוקח אלא אכתי דלמא ת"ק מהיפך להיפך פליג וס"ל דרק לוקח יכול לחזור ולא המוכר ובשלמא לר"ל דטעמא דת"ק משום דס"ל משיכה קונה א"כ ע"כ בין מוכר בין לוקח יכול לחזור בו אבל לר"י מנ"ל דלמא ת"ק דווקא לוקח ס"ל וצ"ל דסמיך ארישא הכסף אינו קונה את הזהב מ' דאינו קונה כלל: אבל אמרו חכמי' מסקי' לקמן דלר"ל מעות בהדי דברי' עובר במי שפרע וצריך ביאור כיון דאמרה תורה משיכה קונה לר"ל ואדבורי' לחוד ליכא מי שפרע ואמאי מעות בהדי דברי' איכא מי שפרע ונ' דלר"ל דרשי' לעמיתך במשיכה ולנכרי בכסף ואי הוה האי מוכר נכרי או האי לוקח לא הי' יוכל לחזור בו כיון שנתן לו מעות ומשום דישראל הוא מהדר הדר בי' והיינו דקאי במי שפרע: ודע דלד' תוס' ורי"ף דלר"י המוכר חייב באחריות פשיטא דהמוכר יכול ג"כ לחזור בו לת"ק דה"ז משפט מעוקל המוכר חייב באחריות ואינו חוזר והלוקח חוזר ופטור מאחריות ולד' רש"י דפליג בהא הוצרכנו למ"ש בזה: ר"ש אומר פי' רש"י דאסיפא פליג ר"ש ונפקא לי' לרש"י הא מלתא דאלת"ה כ"א דכ"ש גם אמשך הימנו פירות פליג מאי קאמר הש"ס לקמן לר"י מאי איכא בין ר"ש לרבנן הרי משך הימנו פירות ולא נתן מעות א"ב אלא דלכאורה ממאי דתניא לקמן אכ"ש אבל פירות ביד לוקח ומעות ביד