ליקוטי חבר בן חיים ד קד

והנה כבר עוררנו לעיל דהביא רש"י לזה מה דאמרי' לאו כבר עברי' למאן דס"ל קיימו ולא קיימו ולמה עברי' הרי בשעה שבא לב"ד לשאול אם מותר לקיימה לטהר המצורע נאמר לו דישלחנה ולא עברי' ללאו כלל א"וו בעי' תוכ"ד דווקא וממילא א"ש דלא הו"ל התראת ספק וכמ"ש שם: אמנם רש"י במכות כבר יישב גם קו' זו לפי' שם במ"ש דלא הו"ל התראת ספק משום דלאו עברי' עכ"פ אלא שיוכל לפטור עצמו ממלקות ע"י קיום העשה וגזיה"כ הוא דאם מקיים העשה ופטור ממלקות ואפשר משום דלא נהנה מן האי' ומ"מ שפיר קאמר הש"ס לאו כבר עברי' דלאו על מלקות אנו דנין כ"א על הלאו גופא והנה גם תוס' במכות אף שכ' פ"ה ק' להבין ותי' הקו' מהתראת ספק בענין אחר מ"מ מודו שהדין עם רש"י דהלאו באמת כבר עברי' כדאמר הש"ס בשמעתין אלא דמ' להו דמ"מ כיון שיכול לפטור עצמו ממלקות מקריא התראת ספק ותי' מה שתי' ועד"ז נבין תי' הלח"מ ע"ד הרמב"ם דמפ' קיימו ולא קיימו היינו כל ימי' כל זמן שלא מתה א"כ אמאי קאמר הש"ס לאו כבר עברי' ותי' כד' רש"י במכות שם וק' הא הרמב"ם ס"ל דר"י ס"ל קיימו ולא קיימו ואי כד' רש"י אמאי הו"ל התראת ספק אמנם למ"ש א"ש לענין הלאו הוא דאית לי' להרמב"ם כדעת רש"י מגמ' דחולין כאן אבל לענין מלקות ס"ל כקו' תוס' על רש"י דכיון דיכול לפטור עצמו הו"ל התראת ספק וסברת התוס' לא מסתבר לי' להרמב"ם דממיר יש לדחות דהתם אין בידו דדלמא לא מזדקקו לי' בי' דינא: ומ"מ לד' הרמב"ם הענין הוא כך אף דלאו כבר עברי' מ"מ כ"ז שיוכל לקיים העשה לא מלקי עד שעברה העשה מידו נמצא דאפי' למ"ד קיימו ולא קיימו ג"כ לא לקי אלאו לחודי' כ"א על ביטול העשה בהדי' אף שנתבטל ממילא ומ"מ מחלק הש"ס בין קיימו ובטלו דלמ"ד בטלו הלאו מתחיל בשעת לקיחה ומסיים בשעה שביטל העשה והכל לאו א' משא"כ למ"ד קיימו ועד"ז יש ליישב קצת ד' הרמב"ם שכ' הלוקח אם על הבנים ושחטה או שמתה מאלי' וק' אם מתה מאלי' חייב שחטה פשיטא דחייב ולמאי הל' נקטא הרמב"ם אמכם למ"ש דאינו לוקה על ביטול הלאו לחודי' סד"א אם שחטה מיד בשעת לקיחה דמעולם לא הי' ראוי' לקיים העשה לא אלקי' לי' על ביטול הלאו לחודי' קמ"ל הרמב"ם דלא כי כ"א חייב שפיר כה"ג: ומ"מ מסקי' דהא דאצטריך קרא במצורע משום דסד"א גדול השלם וכ' רש"י דהיינו למ"ד מוחלט אסור בתשמיש המטה וצ"ל דמאן דס"ל במו"ק שם דמוחלט מותר בתשמיש באמת דרש הך תשלח לדרשא אחרינא א ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהיינו פלוגתא דר"מ ורבנן דשמעתין דרבנן ס"ל מוחלט מותר בתשמיש וא"כ אייתר תשלח ושדי' לא תקח ביניי' כמו גבי המצא תמצא ודרשי' חדא מקמי' לא תקח וחדא בתר הכי והוה מיושב קו' הכ"מ ע"ד הרמב"ם שכ' דשילוח הקן עשה ול"ת והק' הכ"מ מקמי דעבר לרבנן לא הוה כ"א ל"ת דלא ס"ל כר"י דשלח מעיקרא ולבתר דעבר ליכא כ"א עשה ולמ"ש א"ש ומה גם דהרמב"ם פסק כמ"ד מוחלט מותר בתשמיש פ"י מה' ט"צ ור"י ס"ל מוחלט אסור ואצטריך חדא למצורע ואידך מעיקרא מ' שלח ולא תקח: ואמנם לפי"ז מתני' דשלהי מכלתין דאשמעי' ג"כ דלא יטול אם על הבנים אפי' לטהר את המצורע ומאי אפי' וע"כ ג"כ לגדול השלם נתכוונה ואתיא ג"כ כמ"ד מוחלט אסור וא"כ ק' על הרמב"ם דפסק מוחלט מותר בתשמיש למאי הל' אצטריך לאשמעי' דלא יטול לטהר את המצורע אמנם המעיין בד' הרמב"ם יראה כי אדרבא טרח ליישב קו' זו כי היכי דלא ליתי סתם מתני' דלא יטול לטהר דלא כהי' וזה במ"ש ואם לקח חייב לשלח ואם לא שלח לוקה ומאי בעי בזה אלא דהרמב"ם בא ליישב דמתני' לעולם ס"ל מוחלט מותר בתשמיש והאי לא יטול דתנן ר"ל דאפי' נטל צריך לשלח ולא יטהר בה ואם טיהר בה לוקה דסד"א כד' הריב"א בתוס' נהי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחית ואינו לוקה קמ"ל דלקי דאפי' הל"ת אינה נדחית וביאר הרמב"ם טעמא מאי דכיון דאיכא בשילוח הקן ל"ת ועשה הל"ת ועשה דוקי' עשה דמצורע וכמאן דליתא דמי: ודייק הרמב"ם להך סברא מדאצטריך הש"ס לדחוקי ולפ' הך בריי' דתשלח לדבר מצוה דלא כהל' דקיי"ל מוחלט מותר ואמאי לא קאמר דאצטריך קרא לענין מלקות דסד"א דלא לקי משום דעשה דמצורע דחה ל"ת מיהת וכד' הריב"א ואצטריך תשלח אלא ש"מ כללא היא היכא דאיכא ל"ת ועשה עשה שכנגדה בדחי' לגמרי וע' בזה: ודע דאפי' לאחר שטיהר דלכ"ע אסור בתשמיש היינו ז' ימי' ואח"כ מותר אפי' לא הביא כפרתו דכפרה לקדשי' אצטריך דאל"כ הו"מ לאוקמי בקרא כפרה: תוס' ד"ה אי רבנן הו"מ למימר כ"כ לעיל דדווקא בשיטת רש"י דשמעתין דבעי' תוכ"ד מק' תוס' משא"כ לשיטת רש"י דמכות דכיון דקיבל בב"ד ולא לשלוח אף דבעי' רבי גדפי' לא מסתבר דחייב ודמ"מ לא כ' תוס' כ"א הו"מ למימר משום דלא בעי הש"ס לאוקמי דרב יודא כר"ל דלא קיי"ל כוותי' וא"כ לד' הראשוני' דגרסי אפכא ר"י ס"ל קיימו ע"כ צריך לפ' כד' רש"י במכות או כד' הרמב"ם ולק"מ: ויע"ל דהא דלא כ' תוס' כ"א הו"מ למימר משום בע"כ ר"י רק מכות מרדות הכהו דאטו מלקות בבבל מי איכא: ונ' דגם רש"י רמז לזה שכ' מכות מרדות וכו' שלא ירגיל עצמו ומאי בעי בזה אלא משום דגם המק' ע"כ הוה ידע דמכות מרדות ולא מלקות הכהו ר"י דליכא מלקות בבבל אלא דמ' לי' כיון דב"א לא מחייב מלקות למה נגדי' ר"י מכות מרדות וע"ז קאמר במסקנא דמ"מ הכהו ופי' רש"י מטעם שלא ירגיל עצמו: פ' א"ל הממונה ל"ו תוס' רש"י ל"ג מעשר עני נ' דק"ל לרש"י למה לא חשיב גם מעשר ראשון אלא ש"מ דכל שיש לו וודוי לא חשיב וה"ה מעשר עני וכ"ת מאי ענין וודוי זו לכאן וכמ"ש תוס' הענין דהתורה צוותה להתוודות על עולה כל עונות שלא יהא נזכר עלי' במקום אחר משא"כ עון מעשר כיון דאם יבא שעת הוודוי וע"י שלא נתן המעשר לעני לא יוכל עי"ז להתודות ויפסיד מצווה דאוריי' ממילא יתחרט על חטא זה שבא לידו: והנה כאן דחו תוס' ד' רש"י אבל לפימ"ש תוס' לקמן דר"ל דייק מריה"ג שלא הזכיר ניתוק ואי גרסי' גם מעשר