ליקוטי חבר בן חיים ד קג

לא התרו בו איהו ניהא חייב מיתה ולא מסתבר דמשום כהאי גוונא כ' רחמנא ללאו: והא דס"ד בתוס' שלא לדמות שוגג למתה מאיליו אפשר דר"ל כגון שהכה אותה במזיד ובדבר שאין בו להמית והו"ל שוגג ומ"מ יש לדמותו לביטל וע"ז כ' תוס' דאין זה ענין כלל: כגון דשויתה שליח י"ל דרב שימי ה"ק לא דשויתה שליח בהדי' כ"א אמרה כל השומע קולה יעשה שלוחה לקדושין אלו כמו גבי גט כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו והלך הוא ונעשה שלוחה רב שימי מדמי לי' לבטלה הוא והש"ס מדמי לי' לבטלה היא: תוס' ד"ה שהדירה ברבי' מבואר מד' תוס' דמ' להו דק' לי' לרש"י כיון דמשעבד לה היכי מצי מדיר לה וכ"ז משום דגרסי כן ברש"י אהא דאמרי' שהדירה ברבי' אבל לפי גי' דידן וכן גי' הריטב"א כ' רש"י כן גבי ע"ד רבי' ובהדירה ברבי' ניחא לרש"י משום די"ל כמ"ש תוס' ומה דבעי רש"י בע"ד רבי' מ' בריטב"א מה שפי' בד' רש"י ולי כ' דמ' לי' לרש"י כיון דע"ד רבי' היינו דעת ב"ד כמ"ש רש"י כלומר רבי' הבקיאי' בהלכה וא"כ וודאי לא יתרצו בנדר הבא לבטל מ' מ"ע בתורה ולזה כ' רש"י דבשעה שהדירה נמצא בה עון ושפיר נתרצו כלם אלא לאחר זמן נמצא שקר וכמ"ש הריטב"א ולזה אצטריך הש"ס למימר די"ל הפרה לדבר מצוה כיון דנמצא שקר וע' בריטב"א: והרי גזל יל"ד הרי לאו דגזל מוקמי' לכובש שכר שכיר והתם לא שייך בטלו דממון הוא חייב לו וכ"ת עכ"פ ידעי' גזל מרבית ואונאה הא על דבר הלמד במה הצד אין לוקין עליו וצ"ל דקו' הש"ס הי' עד"ז דהנה מ"ט אמר רבא לאו דגזל ל"ל משום דבלא"ה לא לקין אלא דגזל משום דהוה ניתק לעשה וכמ"ש תוס' פ' איז"נ שם ואמנם מאחר דשייך בו מלקות בביטלו למה באמת לא נוקמי בגזל ולפי"ז באמת להך בריי' דמייתי הש"ס פ' שילוח הקן דלר"י גזלן לוקה באמת לית לי' דרבא אלא דמ' התם דאין מסקנת הש"ס כהך בריי': ומעתה נבא בע"ה להבין ד' תוס' פ' או"ב שהביאו ראי' דבתרי לאוי דלא סמיכי אמרי' אתי חד עשה ומנתק תרי לאוי מקו' הש"ס כאן והק' השעה"מ ה' חמץ ומצה הרי הני תרי לאוי סמיכי בפ' א' אמנם קו' תוס' הי' עד"ז דע"כ לא מק' הש"ס הכא אלא אדר"י דאמר בטלו לוקה ובלא"ה א"ש הא דלא לקי אלאו דגזל ואמאי הא לכ"ע ילפי' גזל מרבית ואונאה וה"ל חד לאו ולאו דלא תגזול ולא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוין ואמאי נוקמי לאו דגזל אשכר שכיר ולא שבקי' לי' אגזל ולמלקות [אלא ש"מ משום דגזל ורבית ואונאה לא הוה תרי לאוי דסמיכי ושפיר מנתק להו חד עשה ודווקא לר"י דאמר בטלי חייב ק': ועתה כבא לד' תוס' פ' איז"נ שתי' דלא מוקמי' בגזל ולתרי לאוי דהו"ל ניתק לעשה והק' רש"א הא גם שכר שכיר ניתק לעשה והשיב את העושק ונר' בדוחק ונר' כוונת תוס' דבשלמא אי מוקמי בגזל ותרי לאוי היינו רבית ואונאה ולא תגזול הו"ל תרי לאוי דלא סמיכי ואתא עשה ומנתק להו משא"כ אי מוקמי לא תגזול לשכר שכיר הו"ל ב' לאוין דסמיכי ולא מנתק להו עשה וכ"ת הא איכא תרי עשה והשיב הגזילה והשיב העושק לא היא כי והשיב הגזילה לגזילה גופא אצטריך דלאו ילפי' מרבית ואונאה אבל להשבה אצטריך שפיר קרא וא"כ שפיר לקי אלאו דשכר שכיר: אלא הא ק' למאי דמסקי' בשמעתין דלא לקי אלאו דגזל משום דניתן לתשלומין וא"כ ה"ה בשכר שכיר ג"כ שייך האי טעמא וחזרה קו' תוס' לדוכתא אמכם לפי מה דמפ' תוס' ענין ניתן לתשלומין לק"מ דר"ל דהכ' ניתקו לעשה לא לענין בטלו ולמלקות כ"א לענין תשלומין התינח בגזל דניתקו לעשה וכמ"ש דהו"ל תרי לאוי דלא סמיכי משא"כ למאי דמוקמי' בשכר שכיר והוי תרי לאוי דסמיכי ולא ניתקו כלל לא מהני מה דניתן לתשלומין: אמנם הא וודאי ק' דהו"ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו וקו' זו ק' ג"כ על הרמב"ם בה' שכירות שכ' דאינו לוקה על לאו דלא תלין משום דחייב לשלם הרי בלא"ה הו"ל לאו שאין בו מעשה וצ"ע וע"ד רבא שפיר יש ליישב דמאחר דלמאן דאי' לי' לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ע"כ מוקמי' לאו דלא תגזול אשכר שכיר לא משוי' פלוגתא בהכי ואמנם מד' הרמב"ם הנ"ל מ' דמפ' כפשוטו כיון שחייב לשלם לא שייך מלקות וודאי הדרא קו' תוס' פ' איז"נ לדוכתא אמאי לא מוקמי' לקרא בגזל ולעבור בב' לאוין כיון דגם בשכר שכיר אינו לוקה וצ"ל לד' הרמב"ם מאחר דבשכר שכיר כבר מצינו ג' לאוין וכ' בי' ואליו הוא נושא נפשו מסתבר טפי לאוקמי גם ההוא לאו בשכר שכיר שכבר החמירה עלי' תורה: וכ' תוס' בשמעתין דלמ"ד קיימו ולא קיימו ל"ש תי' הש"ס ובאמה לקי אלאו דגזל וא"כ רבא פ' איז"נ אליבא דמאן דס"ל בטלו ולא בטלו אמר וכ"ז לגי' רש"י ותוס' דר"י ס"ל בטלו אבל לגי' הראשונים דר"י ס"ל קיימו ולא קיימו וא"כ רבא אליבא דר"ל קאמר למלתי' וזה א"א דהרי קאמר רבא ביבמו' דלי' הל' כר"ל בכולהו ש"ס בר מתלת דקחשיב התם והו"ל למחשב גם הא ונ' שזה שהביאו להרמב"ם לפ' קיימו ולא קיימו דלא כרש"י ותוס' כ"א כ"ז שיש בידו לקיים בשילוח הקן אם לא מתה וה"ה בגזילה כ"ז שבידו לשלם ושפיר מתרץ הש"ס גם למאן דס"ל קיימו ולא קיימו וד' רבא א"ש אליבא דהל': ואמנם על הריטב"א וסייעתי' ק' דמפ' קיימו ולא קיימו כרש"י ותוס' וגרסי דר"י ס"ל קיימו ולא קיימו וא"כ ד' רבא בב"מ שם ק' ונ' דזה שהביאו לרמ"ה לגרוס איכו לוקה ומשלם וק' תוס' על גי' זו כבר יישבה הריטב"א שם וא"כ אפי' למ"ד קיימו ולא קיימו לא לקי אגזל וא"ש הכל, וסו"ד תוס' כאן אינם מדוקדקים וכוונתם דהשקליא וטריא רק לר"י וקיימו דנקט הש"ס ל"ד וע' רש"י: פ' שילוח הקן רש"י קיימו תוכ"ד דתוכ"ד כדיבור דמי ויל"ד א"כ קרא ל"ל הא בלא"ה תוכ"ד כדבור דמי ואמאי תנן משום דהוה בה קום עשה אין לוקין הרי בלא"ה אין לוקין משום תוכ"ד כדיבור דמי וצ"ל דאי לא כ' קרא הו"א כיון דנטל האם לזכות בה והו"ל שוב מזומן בידו ושוב לא שייך מצות שילוח כלל ולא מהני תוכ"ד קמ"ל כיון דבאמת עכ"פ מצות שלוח עליו ומהני הך קום עשה מיהת תוכ"ד: