ליקוטי חבר בן חיים ג צט

קשיין הני ברייתות אהדדי וא"כ שפיר עביד הש"ס בין הכא בין התם דמשני שינויי אחרינא: ובמ"ש יתיישב למה להו לתוס' להביא ממרחק לחמם מכח דקדוק דאין חילוק בתק"א בין נפלו לה קודם שנשאת וכו' הרי מסוגיין לקמן צ"ו אומר לפנויה נכסי לך ועמדה ונשאת ואמרי' בעל לוקח הוה מדריב"ח מוכח בהדי' דאפי' בנפלה לה קודם שנשאת שייך תק"א וכן מוכח ב"מ ל"ה בסוגי' דשומא הדרה שמו לה או שמו מנה ואנסיבא ש"מ דאפי' בנפלו לה קודם שנשאת שייך תק"א וכן מב"ב קל"ט לוותה ואכלה ועמדה ונשאת ולמ"ש א"ש כל הני סוגיין מיירי להלכ' דקיי"ל כרב ושמואל ולדידהו אין חילוק בין כפלו קודם או אחר שנשאת ואמנם בהחובל דמק' הש"ס תרי ברייתות אהדדי הו"ל להש"ס לאוקמי הך בריי' כתנא דמתני' ובכפלו לה קודם שנשאת: ובזה יתיישב לן עוד קו' אחת אהא דמק' תוס' לעיל כ' ע"א לר"י תק"א אמאי לא משני אצטריך לנכסים שכפלו לה קודם שנשאת אא"כ ע"כ ר"י כתנא דמתני' ס"ל לחלק בין נפלו קודם או אחר שנשאת ופליג ארב ושמואל ואנן כרב ושמואל קיי"ל ולא ניחא להו לתוס' לשוויי' פלוגתא בהא מלתא בין ר' יוחנן לרב ושמואל: כתובות צ"ו ע"ב נכסי לך ואחריך לפלוני הק' תוס' בב"ב קל"ט לימא משום פסידא דאחריך בעל יורש הוה נ' דיל"ד מאחר דאין לאחריך תביעה עד אחר מיתת האשה הו"ל לאביי למנקט ומתה כי היכא דנקיט בלי"ב א"וו אביי בכוונה השמיט כאן ומתה ובא לומר כיון דבחיי האשה אין לאחריך שום תביעה נמצא דכשניסת עכ"פ לוקח הוה וכיון דהוה לוקח מחיים מהי"ת ניעבדא לאחר מיתה שוב ליורש וכד' הרשב"ם ב"ב שם ויש לו סיוע מזה ממה שדקדקנו בד' אביי והתוס' שהקשו שם קו' זאת היינו משום דדחו ד' רשב"ם: ואמנם מה דק' להו לתו' בלי"ב דליהוי הבעל לוקח דהלוקח אפסיד אנפשי' נ' דהא דאמר הנותן לנשואה ואחריך לפלוני יש בל' זה שתי משמעות הא' אחריך לקני בעל לא לקני והשנית מה ששייר אחריך ואי את אמרת דאם תזבין שוב יהיה לבעל א"כ לא תוכל למכור ומאי ל' אחריך מה שישייר אחריך דקאמר א"וו הבעל לענין זה לאו לוקח הוה: ודע דקו' זאת בתוס' ב"ב שם בשטת רש"י אזלא דס"ל בשמעתין דבאמת הבעל מוציא משא"כ לפי ד' תוס' בשמעתין מעיקרא מוקמי' לה בידא דלוקח משום דאחריך מוציא מיד בעל' נ' דלק"מ דהתם מאחר שאין לבעל ריוח בהוצאה זו מיד לוקח מוקמי' לה בידו: ודע דהא דלא הק' תוס' בשמעתין ד"ה ומוקמי' מיד קו' שניות היינו דמתחלה מ' להו דאם יעשה האחריך פשרה עם הבעל הו"ל כאילו מכר לבעל ומוציאין ממנו מאחר שהשיג בפשרה זאת ויהבי' ללוקח משא"כ עכשיו שפיר מק': ב"מ ל"ה הנה המעיין בד' רש"י יראה להדיא דבין בסיפא בין ברישא גרס ומתה ודעתו דברישא לא מבעיא מחיים דהוה לוקח דל"ש יורש מחיים וכמו"ש ה"ה אפי' לאחר מיתה לא אמרי' דליהוי יורש משום פסידה דלוה ובסיפא מחיים וודאי מהדרינן לה אלא במתה הוא דלא מהדרי' דבעל לוקח הוה אלא שהש"ך חו"מ ק"ג בסופו הק' א"כ יורש הוה הרי אין הבעל יורש בראוי והי' אפשר לומר דנ"מ אם הבעל הוא היורש בלא"ה כגון שנשא בת אחיו ואין לה אב ואח ואחות וכה"ג הוה יורש בראוי אמנם מאחר דלוקח הוה משעת נישואין לא מהדרינן לי' אלא דר' רש"י לא מ' כן כ"א מחמת יורש הוה מהדרינן לי' וכ' דהנה הש"ך כ' דלא עדיף ממלוה דאין הבעל יורש במלוה אמנם במלוה יורשי' קרובי' יורשי' המלוה משא"כ כאן אם היורשי' אין לא-ל ידם לפדות הקרקע תשאר ביד המלוה ושפיר אמרי' דהבעל יורש ומה"ט י"ל ג"כ דלא עשאוהו כיורש שיהדרו לי' משום פסידא דידי' כקושי' תוס' משום דאם לאחר זמן ישיגו קרובי האשה מעות יצטרך הבעל להחזיר להם שהם קודמים לו ולהכי שבקוה אדינא דאוריי': ויע"ל דהאי דמיון דמדמה הש"ך למלוה תליא בפלוגתת הראב"ד והרמב"ם בסוגי' דהרהינו דלהרמב"ם דמתוך שבידו לפדות עובר בב"י גם כאן מאחר שהיה בחיי' ביד הבעל לפדותו שוב לא מקרי ראוי ולהראב"ד וש"פ דהואיל כזה לא מקרי הואיל הדין עם הש"ך: ויל"ד לאיזו ענין נקט הש"ס ואנסבא וכי מאי נ"מ אם שמה מנח או לבתר דאנסיבא או מקמי דאכסיבא ונ' דבכיון נקט הכי בהדיא דלא תימא תק"א לא הוה כ"א בנפלו לה לאחר שנשאת אבל בנפלו לה קודם שנשאת לא שייך תק"א וממילא מהדר קמ"ל דלא היא ואמנם ד' רמ"א דלדעת רש"י מחיים מהדר וכ' החלקת מחוקק סי' צ' הטעם דלא הוה לוקח כ"א אפירות ונ' להסביר דבריו דא"נ מהדר הרי יגיעו הכספים לידו וילקח בהן קרקע ויאכל פירות וא"כ הן הן הפירות: ואמנם בענין אורתא צ"ל ד' רש"י כהרא"ש דאורתא היינו מוריש מחיים: וכן הי' כ' ד' תוס' ב"ב קל"ט דפשיטא להו דאי יורש מהדר דלא כתוס' בשמעתין אמנם כד דייקת ל' תוס' ב"ב שם תמצא דלא גרסי בשמעתין כלל ומתה כ"א כגי' הרמב"ם וא"כ סברתם שם כסברת ה"ה דאי יורש הוה מחיים לא שייך יורש ושפיר מיחייב למיהדר ובשמעתין גרסי ומתה ולהכי כ' דאפי' יורש לא מיהדר והכריחו זה דאס"ד יורש לא מיהדר הרי איכא פסידא ללוה א"וו דווקא במהדרי' אצטריך לוקח משום פסידא דלוה משא"כ בלא מיהדר בכה"ג לא ליהדר: ואמנם יש להק' ע"ד רש"י וסייעתי' אי מחיים לא הוה לוקח א"כ לקמן צ"ו גבי אשה ששכרה דמיירי מחיים ומסיק רבא בעל לא שואל ולא שוכר הוה כ"א לוקח הרי דגם מחיים מקרי לוקח וכ' לחלק דהכא אגוף הקרקע אנו דנין וס"ל לרש"י וסייעתי' דבגוף הקרקע לא מקרי הבעל לוקח מחיים משא"כ לקמן ששכרה פרה דאין כאן דין כ"א אפירות ואפירות וודאי הוה לוקח מחיים ובזה א"ש דשם ע"א גבי שאל מן האשה ואשה ששאלה מסקי' בעל פלוגתא דר"י ור"ל, וכי מה אכפת לן בתר תק"א בפלוגתא דר"ל אמנם התם אגוף הפרה ששאל א' מן האשה או אשה ששאלה לצורך קרקעות שלה אגוף הקרקע דיינינן ול"ש מחיים תק"א וכ"ת א"כ מה ענין ריב"ח לכאן הרי מחיים כבר תנן במתני' דמכרה וכתבה בטל ולרבותינו אפילו בנפל לה קודם שנשאת כ' כוונת הש"ס אי הוה הבעל מעיקרא אפירות לוקח מחיים התקינו באושא שגם אגוף יהא לוקח ראשון משא"כ אי לא הוה גם אפירות כ"א שואל מה ראו לעשות בגופא לאח"מ ללוקח וע' בד' רש"י ותמצא דברי בתוך דבריו