ליקוטי חבר בן חיים ג צח

סיפא ושבקו רישא ונ' דאדרבא כ' כן לאפוקי מד' רש"ל דאי הוו מק' מרישא הו"א דבסיפא באמת הפי' כד' רש"ל דמכרה וכתבה בטל ומטעם תק"א וכ"ת כקו' רש"א יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא לא היא כ"א הייתי מפ' דבסיפא ה"ק בנכסיך לפירותיהן אבל ונכסיך לא סליק נפשי' ועד"ז ע"כ אנו מפ' ד' תוס' בב"ק דהפי' שפי' רש"א כבר כ' דלא יעלה כהוגן דכיון דתוס' פשיטא להו בב"ק שם היכא דהבעל אוכל פירות לר"י מכרה בטל א"כ ברישא אמאי מכרה קיים הרי אוכל פירות וע"כ משום סילוק קאמר דקיים וא"כ בסיפא א"ט מכרה בטל וע"כ משום דבסיפא נכסייך לפירותיהן קאמר וכד' רש"ל והכי תרי דיבורי תוס' בפלוגתא דרש"א ורש"ל פליגי בשמעתין ד' תוס' כרש"א ובב"ק כרש"ל: ומ"ש במה"ק ליישב די"ל לפי ד' תוס' בב"ק דמתני' ר' יהודא היא דגם לר"י ס"ל ק"פ לאו כקה"ג וכמו"ש תוס' ס"פ השולח דתי' דרנב"י דיחויי' בעלמא א"כ עכ"פ ממתני' דהכותב מבואר דק"פ להו כקה"ג ול"ל לר"י בר אבא בפ' החובל לאתויי מתני' דב"ב לייתי מתני' דהכותב שהוא מענין אשה שמכרה ולברר משם דק"פ לאו כקה"ג אע"כ כמ"ש בזה: וביבמות ל' ע"ב תי' עוד דשאני ק"פ דאשה כוונתם דאינו דומה למכר הבן דהתם לר"י לא הקנה האב לבן כ"א זכות שתבא לידו וכמו"ש רש"י פ' החובל משא"כ באשה באמת הגוף שלה וע"י שהבעל זכה בפירות ויש לו ג"כ גוף בכל זאת קה"ג דידה לא פקע וצ"ע לפי"ז הא דאמרי' פ' החובל לכ"ע לית להו תק"א ובק"פ כקה"ג קמפלגי דלמ"ד כקה"ג לא לאיש ולא לאשה לפי תי' קמא בתוס' שם ואי כתי' תוס' ביבמות הנ"ל מאי אהכי לן בנ"מ קה"ג דבעל וצ"ל דע"כ לא כ' תוס' כן כ"א לענין שיכולה האשה למכור אלאחר מיתה אבל שתפקיע בחיי הבעל שעבודא דבעל זה לא שמענו ועכ"פ לד' הר"י בר ברוך בתוס' החובל דלמ"ד כקה"ג לאיש ולא לאשה וודאי דלית לי' לר"י בר ברוך תי' זה של תוס' אבל הא וודאי ק' מאי אצטריך ר"י בר אבא למימר אנן כר"ל ס"ל הרי בנ"מ גם ר"י מודה לד' תוס' אלו וכ"כ במה"ק אמנם האמת יורה דרכו דהא תליא בזה וודאי אי ירושת הבעל דאוריי' ורבנן תקנו פירות לחוד שפיר י"ל דמ"מ קנין הגוף דידה לא פקע אבל אי ירושת הבעל ג"כ דרבנן א"כ רבנן תיקנו פירות וירושה שפיר מסתבר שתקנו לו מיד הפירות להיות לוקח משעת נישואין על ידי שהקנו לו גם קה"ג וז"ש רש"י על הא דרב יודא שהבעל יורש את אשתו והו"ל לוקח ראשון ר"ל משום תקנת ירושה עשאוהו בק"פ לוקח ראשון וא"כ ק"פ דאשה דמי למכר הבן בחיי האב ושפיר אצטריך לר"י בר אבא למימר דאנן כר"ל ס"ל ואמנם לתי' זה אפי' בזכתה האשה לבעל ומזה הדרו בהו תוס' ואמרו דאם זכתה האשה לבעלה וודאי קנין בעל עדיף אבל לומר תקנתא דרבנן שאני דה"ט דרבנן לא הקנו לבעל כ"א הפירות דהיינו שעבוד הפירות בלא הגוף ויש כח בידם משא"כ אם האשה מזכה פירות נכסי' א"כ תזכה לו הגוף לפירות ומה"ט קאמר ר"י ק"פ כקה"ג משא"כ בקנין דרבנן תקנו: והנה כבר הערנו במה"ק דיק' מ"ט מותיב ר"ל לר"י פ' השולח מתה אין דלמא התם מיירי בתר דתקנו פירות וקודם תק"א ולכן לא מתה לא ונ' דע"כ תנא דמתה מקרא מפיק למלתי' דאי לאו קרא מנ"ל באמת דמביא וקורא אי ק"פ לאו כקה"ג דלמא הוה כקונה פירות בשוק וא"כ ע"כ מולביתך יליף וקרא הרי מיירי בזכתה בעצמה דמתק"ח ע"כ לא מיירי קרא וק' כה"ג אמאי לא מוקי תנא קרא מחיים כאידך תנא דולביתך אלא ש"מ משום דבאמת ק"פ לאו כקה"ג ותנא דולביתך מ' לי' בבכורי' גזיה"כ דמביא וקורא ולא מוקי לה במתה דס"ל ירושת הבעל דרבנן ותנא דמתה ס"ל ירושת הבעל דאוריי' ומוקי לה במתה ולא מוקי לה מחיים ובגזי"הכ: והנה האי תי' גופא תי' תוס' בב"ב קל"ו ע"ב ג"כ אלא שהוסיפו ולא מצרכי למכתב מהיום ולא הוה כקה"ג וכבר כ' דעתינו במה"ק ואמנם כ' כוונת תוס' דאס"ד דמתקנת רבנן ואילך אם מכרה האשה בטל א"כ הו"ל לרבנן לתקן למכתב בקנין פירות דבעל היום משיקנה ולא שיהי' בע"פ בלא כתב דאל"כ תמכור האשה נכסי' אלאחר מיתה והבעל יטעון שלאחר נישואין מכרה א"וו אפי' מכרה לאחר נישואין המכר קיים וז"ש מדלא מצרכי למכתב מהיום ר"ל מאיזו יום שקנה ולא הוה כקה"ג שתוכל לעשות וכ"ת א"כ לאחר תק"א אכתי הו"ל לתקן למכתב מה"ט יום הנישואין לא היא בשלמא אי ק"פ דבעל לאו כקה"ג אלא לאחר מיתה נעשה לוקח ראשון צריך הבעל לברר כדי שיוכל להוציא מיד הלוקח משא"כ אי ק"פ דבעל כקה"ג הבעל מוחזק בנכסים על הלוקח להביא ראי' שהוא מוקדם ואם לא ימצא ראיה יפסיד אלא ש"מ דק"פ דבעל לאו כקה"ג: כתובות ע"ח ע"ב לימא תנינא מלבד מה שנתקשו בתוס' ע"ד קו' הש"ס עוד יש לתמוה הרי בתק"א בהדי' קאמרי' ומתה ובמתני' לא הוזכר מיתה כלל ונ' דהא דתנן הבעל מוציא מ' להש"ס דזה אי אפשר אם לא שעשאוהו משעת נישואין על כל נכסים שיפלו לה ידו כידה והו"ל לוקח ראשון וממילא אינה יכולה למכור אלאחר מיתה משא"כ אי יכולה למכור לאחר מיתה ואין לבעל בגוף הקרקע כלום למה לא תוכל למכור מחיים והיינו דקאמר לימא תנינא כלומר דע"כ גם בגופה של קרקע יש לו קנין וממילא אינה יכולה למכור אלאחר מיתה וכ"ת א"כ מ"ש כפלו לה קודם שנשאת כ' דטבא לי' עבדי לי' דאם אתה אומר דכפלה לה קודם שנשאת אינה יכולה למכור משנשאת אף היא מוכרת אותם קודם שתנשא ונח לבעל שתוכל למכור אף אחר שנשאת כדי שלא תמכור קודם שנשאת ולאחר נישואין הוא ישתדל שלא תמכור ומ"מ משכי הש"ס דמתני' בחיי' ולפירות ושעבוד בעלמא אי' לי' לבעל על נכסי' תחת פרקונה וכ"ז שעליו שעבוד פרקונה יש לו שעבוד לפירות ולאחר מיתה דנסתלק שעבוד פרקונה אזיל ליה שעבוד פירות ובאושא התקינו על גופה של קרקע שלא תמכור אף לאחר שיכלה שעבוד פרקונה: תוס' ד"ה לימא יל"ד מ"ש דק' להו מב"ק לשמעתין ליקשו להו אפכא מדלא משני הכי ש"מ ליתא לתק"א בנפלו לה קודם ואמאי לא משני התם הכי ונ' דעיקר קו' תוס' דלמה לן התם למימר דפליגי בתק"א ולא משני כאן בנכסי' שנפלה לה קודם ש"מ דפשיטא להש"ס דנכסי' שנפלו לה קודם ג"כ שייך תק"א ומאין פשיטא להש"ס מ' וודאי דמקו' דהכא לימא תנינא וא"כ אמאי לא משני הש"ס באמת הכי הכא וע"ז כ' תוס' דבלא"ה משני שפיר ר"ל בין הכא בין התם דתי' זה אינו עולה אלא לתנא דמתני' אבל לרב ושמואל דאמרו רבותינו חזרו ונמנו ואין חילוק בין קודם שנשאת לאחר שנשאת עדן הוה