ליקוטי חבר בן חיים ג ק

ועד"ז נ' מ"ש רש"י שם צ"ו ע"ב עלי' דריב"ח דירושת הבעל דאוריי' כוונתו בשלמא אי ירושת הבעל דאוריי' ק' שפיר מה ראו חכמים לעשותו לוקח א"וו שהשוו גוף לפירות מחיים משא"כ אי ירושת בעל דרבנן דלמא מעיקרא עבדי כ' לוקח ומנ"ל למגמר פירות מירושה: שם צ"ו ע"א תוס' סד"ה בעל פלוגתא כוונתם אי לאו דפליגי ר"י ור"ל גם במוכר שדהו אבל השתא דפליגי גם ר"מ לא מחלק וא"ש סוגי' דהחובל דמייתי לדר"י אעבדי מלוג דלמסקנא אין לחלק ובשמעתין מייתי דר"י דלא כר"ל: ב"ב קל"ט לותה ואכלה ד' ה"ה פ' כ"ז ממלוה ולוה דאכלה דווקא אבל אם המעות בעין לא מבעי' לן דצריך להחזיר וכמו"ש הרמב"ם שם והנ"י דחה דכיון דמלוה להוצאה ניתנה אין על הבעל כלום משא"כ בלקוחות לקמן דהמעות גזל למ"ש הרא"ש או פקדון כמו"ש ה"ה בשם הרשב"א ותליא לכאו' בפלוגתת הרא"ש והרמב"ם דהרא"ש קרי לי' גזל משום שהמקח בטל מיד וקרקע עצמה בחזקת הבעל קיימא והרשב"א ס"ל כהרמב"ם דגוף הקרקע נקנה ללקוחות אלא שיכולין לבטל המקח מטעם מקח טעות וכ"ז שלא בטלו הו"ל המעות פקדון ונ' ד' ה"ה דבשעה שמסרו מעות אלו לבעל ועי"ז לא יוכל המלוה לתבען הו"ל כאילו גזלתן אז ומטעם גזילה בעל מיהדר: והנה ד' הסמ"ע קי"ב דסוגיין גם אנצ"ב קאי והש"ך קי"ב פשיטא לי' דסוגיין רק בנ"מ וכ"כ הבי"ש בפשיטות ובס' אבני מלואים צידד ג"כ דהך דמייתי מאלמנה קאי גם אנצ"ב וכן מולין לדעתי ד' הרמב"ם בה' אישות ש' שהנכסים בחזקת אלמנה קיימי ואף אלו מכרה אותם הבן אין מוציאין למזונות אלמנה ש"מ דלגבי בעל לא מקרי לוקח אפי' בנצ"ב ויש עוד ראיה לדעתי מהא דמייתי אביי והיורש את אשתו ואטו התם אם יורש נצ"ב חוזר ביובל אלא ש"מ דל"מ לן בשמעתין לאפלגי בין נצ"ב לנ"מ ולכאורה הא מלתא תליי' בפלוגתא דר"י ורב אמי ביבמות פ' אלמנה דלמ"ד הדין עמו מ' דלוקח גמור הוה אבל לדידן דקיי"ל הדין עמה י"ל דגם בנצ"ב הבעל פעמים יורש פעמים לוקח: אמנם לכאורה א"א לומר דבנצ"ב ליהוי הבעל יורש ולא לוקח דהרי קיי"ל עבדי נצ"ב יאכלו בתרומה עבדי מלוג לא יאכלו וע"כ משום דבהני הו"ל לוקח: אמנם גם מזה אין ראי' דמאחר דאם פחתו פחתו לו והותירו לו הו"ל ככהן ששם פרה מישראל ועכ"פ ל' הרשב"ם שכ' והכניסה כל נכסי' לבעלה מבואר דאפי' מנצ"ב מיירי שכ"כ כדרך נשואה וכי דרך נשואה להכניס נכסים לנ"מ אתמהה ומ"מ וודאי גם בנ"מ איבעי' לן ובין בחיי' בין במותה כמו"ש הרשב"ם ואפי' לד' הפוסקי' דבשומא הדרא מתה דווקא ה"ט דהתם בתר גוף אזלי' ובחיי' עכ"פ אין הגוף של הבעל והיינו דמיהדר כמו"ש לעיל דהכסף שיקבל הן הן פירותיו של הנך נ"מ דאיהדר ומכ"ש דמהדרינן לה בחיי' אף שיש לה בעל דהרי הגוף שלה משא"כ כאן אם הבעל רק אפירות מקרי לוקח סגי ושוב לא יגבה המלוה ממנו והיינו ד' הרשב"ם דאיבעין לי' בין בחיי' בין במיתתה וסבור הייתי לומר דהא דמלוה ע"פ וכן מזון אלמנה אינו גובה מן הלקוחות היינו מפני תקה"ש משום דלית להו קלא ומבעי' להש"ס דלמא כולי האי לא מקרי בעל לוקח דליתקני בי' תקה"ש אבל מדמייתי עלה היורש את אשתו ש"מ דלאו משו"ה קמבעי' לי' וז"נ כוונת רשב"ם שכ' ונ"מ לכל הכי דשמעתין וק' הרי הש"ס קאמר למאי נ"מ אלא משום דהי' אפשר לומר דדווקא גבי מלוה ע"פ מבעי' לי' להש"ס וכמו"ש לזה כ' רשב"ם וכ"מ לכל הני דשמעתין: ויל"ד דרבא מתחלה פשיט לי' ממתני' דבעל יורש הוה ובסוף הסוגי' פשיט מריב"ח דבעל לוקח הוה וכ' דהא דפשיט רבא בשלהי שמעתין מריב"ח דבעל לוקח היינו לאחר שמתה נעשה לוקח למפרע ואמנם רבא הבין דאבוה בר גניבא לא מבעי' ליה כ"א בחיי' דלא מדכר מעתה מידי ופשוט לי' ממתני' דמ' לי' דמיירי שהבת הגדולה עדן בחיים כפשוטא דמתניתי' וע"ז פשיט דיורש הוה וכדשמע מר"פ ואביי דמ' להו דבין בחיי' ובין לאחר מיתה שוין הק' אלאחר מיתה מריב"ח: ואמנם הא דמייתי רבא ממתני' וכי לא ידע הא דאחין ששעבדו וכן יל"ד הא אהא דקאמר הש"ס דלמא שאני פרנסה הא וודאי שאני פרנסה מאחין ששעבדו וכ' דמ' ליה לרבא לחלק דוודאי פרנסה הקצובה דהיינו עישור נכסי' אי' לי' קלא אבל במתני' מיירי שישאו קטנות כ"כ כמו שנשאו גדולי' וכה"ג מאן יימר דאי' לי' קלא וכדר"ח במזונות פ' הניזקין דטעמא משום דקצובין וע"ז קאמר הש"ס מכדי ע"כ לחלק זאת משום דמתני' מיירי שישאו קטנות כדרך שנשאו גדולות א"כ דלמא לבעל קאמר וכ"ת פשיטא הא גופא קמ"ל שנותנין להם כ"כ נדוניא אף שעם הירושה יגיע לסך נדוניא הגדולים אעפי"כ נותנין להם נדוניתם קודם חלוקה מתפיסת הבית: כ' רשב"ם אהא דאחין ששעבדו וכ"ש מן היורשין כ' כוונתו דלא תימא דלמא באחין ששעבדו שעשו שלא כהוגן היא דמבטלינן מכירתן כדאמר רב יוסף בכתובות היכא דאמר רבנן לא ליזבין אי זבין זבינא לאו זבינא אבל אם מתו האחין ונפלו נכסי' לפני יורשיהם אין מוציאין לפרנסה וא"כ גבי בעל דג"כ לא עשו שלא כהוגן נימא הכי לזה כ' רשב"ם דלא היא כ"א וכ"ש מן היורשין: רשב"ם ד"ה והיורש את אשתו דאי הוה לוקח מחיים ועי' בתוס' כ דפלוגתת רשב"ם עם תוש' בפלוגתת הש"ך עם הסמ"ע סי' קי"ב דכבר כ' לעיל דממ"ש הרשב"ם והכניסה כל נכסי' מ' דס"ל דסוגי' גם אנצ"ב קאי ואמנם ד' תוס' כהש"ך דבנצ"ב לכ"ע לוקח הוה וסוגי' אנ"מ קאי והיינו דהקשו אד' רשב"ם דלעולם מחיים הוה לוקח לפירות ואכתי דהוה לוקח בגופה של קרקע לאחר מיתה מנ"ל אמנם הרשב"ם מפ' לה בנצ"ב ובנפ"ב הרי לא תקכו רבנן מידי אלא או דאמרי' דל' השטר של נדוניא הוה ל' מקח או לא ואם הוה ל' מקח הרי התם מגוף הנכסים ככתב ומפירות כלל לא ושפיר כ' רשב"ם דאי הוה לוקח מחיים גם לאחר מיתה הוה לוקח וכ"ת הרי במסקנא מ"מ אמרי' דשויוה רבנן כיורש או כלוקח ובנצ"ב רבנן מאי עבדתיהו צ"ל לדעה זאת כי היכי דאמרי' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ה"כ אמרי' כל אשה מה שמכנסת לבעלה אדעתא דרבנן מכנסת ואמנם יק' לד' תוס' וכי על נצ"ב לא אמרו דאינו חוזר ביובל צ"ל מאחר דהאי תנא סבר ירושת הבעל דאוריי' אמרי' לדעתי' א"כ לקח ממנה הנצ"ב בעת הנשואין לא לקחן כ"א לטובתו אבל לא לרעתו שלא יהא יורשן מדאוריית' לאחר מיתתה ומ"ש הרשב"ם בכאן קסבר ירושת הבעל דאוריי' כוונתו דאי הוה דרבנן לא דייק אביי מידי דכיון דמן התורה