ליקוטי חבר בן חיים ג צז

בנכסי מלוג כך הוא הגי' בכל מקומות דמייתי לדריב"ח לבר מב"ב קל"ט דשם הגי' שמכרה נכסי מלוג והנה ל' בנכסי מלוג הוה אפשר לפ' הכוונה מקצת נכסי מלוג ור"ל אותן שמכרה ונתנה קיים מדינא דמתני' כגון שנפלו לה קודם שנשאת ואמנם באושא התקינו דאף דברייה מכרה ונתנה קיים מ"מ מתה הבעל מוציא מיד הלקוחות וא"ש הל' בחיי בעלה ול' מוציא אמנם לא כ' לפ' כן דהוה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דנפלו לה משנשאת הא לאחר מיתה מכרה קיים ונפלו לה קודם שנשאת יהא לאחר מיתה מכרה בטל ולזה פי' רש"י ל' בנ"מ כלומר שמכרה הקרן ובב"מ ל"ה בענין שומא ביאר רש"י כן בהדיא אשר מכרה הוה שיאכל הבעל הפירות בחיי' והלוקח לא יזכה רק בגוף הקרקע וזה כד' הרמב"ם דעל הגוף עכ"פ המכר קיים וכ"ת א"כ דגם הלוקח באמת זכה במקחו מאי אהני לן דבעל לוקח הוה לזה אכפל רש"י וכ' בכל מקום דהבעל הוה לוקח ראשון והנה יש להק' לד' הרא"ש מנה ל' שמכרה בחיי בעלה והבעל מוציא הרי המקח בטל לאלתר והיה אפשר לומר דלד' הרא"ש ריב"ח מיירי ע"ד שכ' תוס' היכא דאין הבעל אוכל פירות שהמקח קיים מחיים וכ' להביא ראי' דאף דאין הבעל אוכל פירות איתא לתקנת אושא דאי ס"ד דווקא היכא דאוכל א"כ מאי אמרי' בב"מ ל"ה ובעל לוקח הוא ולא מהדרי' לי' מאי לוקח שייך התם כיון דהקרקע ביד המלוה ואין הבעל אוכל ממנה כלו' אלא ש"מ דאף דאין הבעל אוכל פירות על כל זכות שיש לאשה בכל מקום שויוה רבנן כלוקח ואמנם עמ"ש לקמן ע"ח תקנת אושא בגופה של קרקע ולאחר מיתה והאי לאחר מיתה מיותר מ' לכאו' כד' הרמב"ם דמחיים המקח קיים ואמנם כלפי שהקשו התוס' שם מאי מק' כלל תנינא לתק"א הא תק"א הוה אפי' בנכסי' שנפלו לה קודם שנשאת י"ל דהיינו דקאמר הש"ס תק"א בגופא של קרקע בנפלו לה משנשאת שהמקח בטל לאלתר ולאחר מיתה בנפלו לה קודם שנשאת שהמקח קיים כל ימי חיי' ולאחר מיתה הבעל מוציא מיד הלקוחות: ואמנם מה שנתקשו האחרוני' מאי נ"מ בין רמב"ם לרא"ש בח"מ ובי"ש סי' צ' ונ' דנ"מ לענין לוה ולוה דלד' הרמב"ם מלוה ראשון שהי' בשעת שלקחו גובה מאותה קרקע אם מת הבעל ולד' הרא"ש דלא קנה אז כלל כ"א במיתת הבעל הו"ל לוה ולוה ואח"כ קנה דיחלוקו: והנה פ' החובל כ' רש"י אע"ג דבעלמא לאו כקה"ג הכא אלמוה מ' אד' רש"י מדלא כ' אע"ג דלאו כקה"ג כ"א ל' בעלמא לאו כקה"ג מ' דהכא טעמא משום דק"פ כקה"ג וא"כ היכא דלית לי' פירי ליתא לתק"א וכבר הוכחנו מסוגיא דשומא הדרא דליתא וכ' כוונת רש"י דמדעשאוהו לבעל ללוקח ראשון ע"כ אקני לי' גופא לירושה משעת נישואין וה"ק רש"י אע"ג דבעלמא מכח ק"פ לא הו"ל קה"ג הכא אלמוה רבנן לשעבודא דירושה דבעל והן הן הדברי' שכ' רש"י ריש סוגיא בחובל שם הבעל מוציא שהבעל יורש את אשתו והו"ל מכח שעבוד ירושה זאת לוקח ראשון וכ' רש"י דטעמא דתק"א משום איבה דאם תפקיע ירושתה ממנו יהא לה איבה וק' הנה דמע"י לבעלה הוה ג"כ משום איבה ואעפי"כ יכולה לומר אינו ניזונת ואינו עושה וכ' דזה בא רש"י ליישב שכ' ב"מ צ"ו ע"ב עלי' דריב"ח ומתה וכ' רש"י ובעל יורש אשתו דבר תורה ומאי בעי רש"י בזה ואמנם כוונת רש"י דכיון דמסקי' דלכל מילי קאמר ריב"ח דבעל לוקח חוץ מיובל דהו"ל מה"ת יורש וכמו"ש תוס' ב"ב שם וחוץ מאלמנה שהיא מוחזקת תחלה א"כ בקיצור הו"ל לריב"ח למימר באושא התקינו דבעל בנכסי אשתו לוקח הוה ולזה כ' רש"י דבא לאשמועי' דעיקר תקנת אושא היה בגוונא דנקט ריב"ח הואיל דס"ל דבעל יורש אשתו דבר תורה ואיכא איבה טובא אי תפקיע ממנו ירושה דאוריי': תנא מיני' כ' רש"י דמרא דשמעתא וכו' ורש"ל פי' דקאי על הדין, וק' הרי לא אמר ר' אבהו מידי ור"י בר יוסף שאלו רק מאן מרא וכו' ובזה נדחה ג"כ מ"ש במה"ק עיי"ש וכ' דר"י בר יוסף ידוע הוא מתלמידי ר' יוחנן והנה זה אי אפשר לומר דעד ריב"ח לא פסקו כן וכי נשתכחה תק"א שהי' מאה שני' ויותר קודם ריב"ח עד שבא ריב"ח ויסדה א"וו כל ב"ד פסקו כן אבל הוו סברי דהטעם משום דק"פ כקה"ג וממילא היכא דליכא פירות ליתא לדין זה ובא ריב"ח וגלה דאדרבא ק"פ לאו כקה"ג והכא תק"א הוא ומשום איבה וכן רמז רש"י בב"ק שם זו אינה דומה למשנתינו אף דבעלמא לאו כקה"ג והנה ריב"י הוה ס"ל כר"י דק"פ כקה"ג ומטעם שראה כל ב"ד פסקו הבעל מוציא וכששמעו שמעתא דאושא סבר ר"ל החולק על ר"י אמר כן ואין הל' כוותי' לגבי ר"י ולזה כששמע שריב"ח מרא דשמעתא ואין הל' כר"י לגבי ריב"ח תנא מני' ארבעין זמנין מאן מרא דשמעתא דמכח זה אין הל' כר"י ואפשר דגם ל' מכי' א"ש משום דגם ר' אבהו תלמיד ר' יוחנן ואעפי"כ אמר דמרא דשמעתא ריב"ח לכן תנא מכי' שלא ישכח שם האומרו: תוס' ד"ה הבעל מוציא לר"י לא אצטריך תק"א ע' מה"ק ונ' דל' נכסי מלוג לא ניחא להו בתי' קמא דפי' רשב"ם ורש"י דכמה מקומות משום שהבעל מולגין ואי מיירי באין הבעל אוכל פירות ל"ש למקרי להו נ"מ וא"כ ריב"ח דנקט נכסי מלוג עכ"פ פליג אדר' יוחנן אף אנו נאמר דר"י פליג אריב"ח ובהא א"ש למה לא קאמר ריב"ח באושא התקינו בעל בנכסי אשתו לוקח הוה אבל באמת עד ריב"ח ג"כ היה הדין פשוט דבעל מוציא מיד הלקוחות אבל קסברי מטעם דקיי"ל ק"פ כקה"ג ואתא ריב"ח ואמר דלא היא כ"א מצד הדין ק"פ לאו כקה"ג והא דבעל מוציא באושא התקינו: ואמנם למ"ש תוס' בתי' קמא ס"פ השולח דבאמת קיי"ל כר"י דק"פ כקה"ג אלא במכר הבן קיי"ל כר"ל משום דאבא לגבי ברא אחולי אחיל ק' א"כ מנ"ל למימר ב"מ ל"ה שומא לא מהדר ולא מהדרי' משום דבעל לוקח הוה הרי קיי"ל כר"י דק"פ כקה"ג ומעולם לא התקינו באושא כלום ותו דהתוס' כ' שם לתרץ כן גם לרבא דפסק כר"ל בק"פ ביבמות ובאחין שחלקו כר"י ורבא גופא קאמר ב"מ צ"ו בעל לוקח הוה מדריב"ח ובב"ב קל"ט קאמר רבא והשתא דשלח מי ידעי' והאמר ריב"ח ואי קיי"ל כר"י מה ענין ריב"ח לדידן א"וו דלתי' קמא בגיטין ס"ל לתוס' כתי' בתרא בשמעתין או כשאר תי' שכ' תוס' ביבמות ל"ו ולתי' קמא כאן צ"ל כתי' בתרא בגיטין דלגמרי קיי"ל כר"ל ל ועיי"ש: באו"ד אבל אין לומר ע' רש"א וכ"כ במה"ק דד' רש"א תמוהי' דא"כ יק' לר"י ממתני' דתנן בנכסייך בעל אוכל פירות מכרה ונתנה קיים וע"כ צ"ל דסילק שאני דהרי מוקמי' לה בכ' לה ועודה ארוסה אלא דק' לן קו' רש"א למה נקטי תוס'