ליקוטי חבר בן חיים ג צו

וא"כ היינו דינאי ולזה הוצרך רש"י לחלק משום דאתחזק עפ"י ע"א: והנה בב"ב שבקו תוס' קו' בכתובות ממאן דמכשיר בה משום דרש"י בעצמו בקי' יישב זה במ"ש לא דנו על אמו ר"ל במתעברת עכ"פ דנו על האם ג"כ משא"כ בהך דינאי שאמו כבר מתה לא דנו כ"א על ינאי לחוד: אלא שבב"ב הק' תוס' דמ"מ הא בהא תלי' וכ' ד' רש"י כד' הרז"ה בכתובות כ' שכ' דמשו"ה מק' ומגבי בי' תרי ותרי נינהו ולא מוקמי' להו אחזקת כשרות משום דמיירי שכבר מת ר"ל כיון דחזקתם כבר בטלה ל"ש למידן עלה ומה שהק' הרמב"ן עליו אדרבא אילו היו חיים למה לא ליהמנו למפסלי להו בגזלנותא י"ל דלמא אי הוו קיימי הוו מתיראי' אי בעי למפסלינהו בגזלנותא יקיימו אותן: ונ' לר"י הנה מה שמיאנו הראשוני' בתי' ר"י שהוא לכאורה פשוט מאוד כ' משום דק' להו אי מהך דע"א אשמעי' דתרי ותרי ס' דרבנן דאל"כ למה בתרומה הקילו ואמאי לא פשיט הש"ס מהך מתני' דתרי ותרי דרבנן ופשיט מעובדא דבר שטיא: ודע דמ"ש תוס' בכתובות ממקוה כוונתם דאי לאו דחסרו אמאי לא הוה מועיל הא דחסר לפניך: ומה שהק' תו"י בכתובות על ד' תוס' בענין תי' דרב אשי כ' כוונת תוס' דוודאי רב אשי אצטריך לאוקמא מתני' בע"א משום דתנן מעלין לכהונה עפ"י ע"א אבל עכ"פ במצטרפין לעדות הוא דפליגי הא אלו באו הב' המכשירים ביחד אף דבאו לבסוף היינו מכשירין לכהן ואמאי זה תו"ד תוס' ומיושב קו' תו"י: ב"ב ל"ב בענין זילותא דבי דינא הי' ק' לי' הרי מעדי' זוממי' אנו למדי' דלא חיישי' לזילותא דבי דינא עד שמצאתי ברא"ה לכתובות שכ' דדווקא היכא שהב"ד חוזרי' בהם מכח ספק שייך זילותא אבל אין ד' רשב"ם ותו' ב"ב כן דא"כ לק"מ מהא דמסקי' לי' עפ"י ע"א דהתם נגד הקול הוה ע"א בירור גמור וכה"ג ל"ש זילותא אלא ש"מ דרשב"ם ורש"י לית להו הך סברא ומעדי' זוממים י"ל דאדרבא מדכ' כאשר זמם ודרשי' ולא כאשר עשה ש"מ דה"ט דאם עשו ב"ד מעשה שייך זילותא לא זולת ומה שהק' תוס' ע"ז מכהן י"ל היכא דלא שייך מעשה לא בעי' מעשה אבל היכא דשייך מעשה בעי' מעשה ובמעידין אנו שהוא בן גרושה כיון שהוזמו לוקין, אמנם לד' הרמב"ם דבמיתה דווקא דרשי' ולא כאשר עשה ע"כ ליתא לטעמא דזילותא ואולי משום דהתם מאחר דפסלי' לעדי' זוממין הדבר נודע שהעדי' פסולי' משא"כ בתרי ותרי למאי דקיי"ל כר"ה דהעדים להלן בחזקת כשרות הוא דשייך זילותא: ערעור חד נ' משום דקול מסייע לי' דאל"כ מהי"ת יהא ערעור חד ערעור: מ"ש רשב"ם בענין יעידו שני' כא' שני פי' הודאה והלואה וגם ביומי היינו משום דאמרי' בסנהדרין דבקרא ובסברא פליגי וקרא היינו או ראה או ידע א"כ חזי' דבהודאה והלואה פליגי וסברא היינו תרוויי' אמנה מסהדי וביומי הוא דמכחשי ש"מ דכה"ג פליגי: כתובות י"ט ע"ב שני' חתומי' ומתו לכאורה להחולקי' על הרז"ה וס"ל דכ"ש לא מתו ואמאי נקנו ומתו ונ' דס"ד בלא מותו הוא דלא קרעי' לי' דלמא בין היום או למחר יבאו העדי' ויפסלו בהזמה להפוסלי' אותן משא"כ במתו קרעי' לי' לשטרא קמ"ל אעפי"כ אינן נאמני' ולא קרעי' לי': אנוסי' קטני' פסולי עדות נקט אנוסי' דהיינו מחמת נפשות ולא אתרע כלל חזקתי' ונקט קטני' שלא הי' להם חזקה מעולם ונקט פסולי עדות אי מיירי בגזלנא פוסלי' אותן נגד חזקתי' וס"ל אנוסי' לרבותא דסיפא דאעפי"כ אם כ"י מוצא ממק"א אינן נאמני' ופסולי עדות לרבותא דרישא דאפי"ה נאמני' אף דאי' להו חזקת כשרות: שקרא עליו ערעור כ' הרא"ש דל"ד, וק' א"כ אמאי נקטי' כלל לימא בקיצור שטר שהוחזק וכ' דלרבותא נקט דאפי' אם הערעור יצא מפי שני' שהי' נתבעי והוחזק בב"ד מי נימא דהתם בדידהו לא הי' נאמני' אבל עכשיו נהימנו להו ונימא תרי ותרי נינהו שאמרו שאין זאת חתימת יד העדי' קמ"ל דלא היא כ"א דאין נאמכי' כלל: מתקיף לה ר"נ מד' ר"נ אלו וודאי ק' לד' הרז"ה שהרי מבואר בדברי' דאילו הוו קמן לא משגחי' בהו וצ"ל דלאו אדהכא קאמר ר"נ כ"א אמאי דמצריך רב ששת בכל הכחשה בפני' ובעלמא וודאי שפיר קאמר: כ"א ע"ב וקרא עליו ערעור כ' רש"י פסול ר"ל דהש"ס ע"כ לא מפ' ערעור כ"א פסול דאל"כ למה לא קאמר דהוה קרוב ומזה ראי' לפי' רש"י דהטעם משום נוגע בעדות וזה ל"ש בקרוב דשם אין גנאי: ולד' ראשוני' צ"ל דכה"ג פשיטא דהוה גילוי מלתא בעלמא: מעידין עליו וחותם לרש"י נקטו שפיר וחותם דמיירי שהג' עדיין לא חתם אבל לר"ח דהטעם דהוועד כבר בטל א"כ ע"כ מיירי שכבר חתם ואמאי נקט וחותם וגם לד' הרי"ף א"ש דעכ"פ לא הוו במיתב תלתא אבל לר"ח בתוס' ק' וצ"ל דהכוונה עדותן באמת עדות אלא לענין וחותם לא מהני: רש"י ד"ה תרי ותרי ומ' ד' רש"י כהרי"ף ולקמן במעלין לכהונה ובקי' גבי ינאי לא מ' דרש"י קאזיל בשטת הרי"ף דלהרי"ף לק"מ מכל הני וכן לעיל פי' רש"י פסולי עדות היו באותה שעה א' ג"כ דמפ' כפי' תוס' ולזה כ' דרש"י ה"ק כיון דעכ"פ שני' מעידין על דיין זה שפסול הוא מה הועיל קיומו אם יבא מלוה לגבות חובו בפני ב"ד אחר יוציא הלה העדי' ויפסול לדיין זה: והא דלא מפ' דהדיינין יהי' נפסלי' ע"י הכחשה זו דהיינו לר"ח דווקא אבל לא לר"ה: וליישב שטת הרי"ף י"ל דהרי גם הלוה הטוען להד"ם אי' לי' חזקת כשרות ובשטר זה אנו דוחין חזקתו והיינו דווקא אם הקיום מצ"ע כשר משא"כ עכשיו דאתה בא להכשירו מכח חזקת כשרות של עדים לא עדיפא חזקת הדיין מחזקת הלוה דאי' לי עוד חזקת ממון: סוגיא דתק"א כתובות נ' האשה נ' דנקט האשה לאפוקי מהאי לישנא דאמימר ב"ב נ' ופ' החובל דאפי' איש ואשה שמכרו ביחד לא עשו ולא כלום וכ' תוס' פ' החובל דלפי"ז אין מקום לתקנת אושא ולהוציא מזה אריב"ח האשה לבדה שמכרה לא עשתה כלום אבל שני' ביחד ממכרן ממכר: