ליקוטי חבר בן חיים ג צה

דוקדשתו הוה מוקמי' קרא דקדושי' יהי' אכהני גופיי' לעבור גם בעשה: וכ' רש"י דר"ל שעכשיו מת כוונתו דאי גם עתה חי א"כ אמאי נקט קרא בכהני' דווקא א"וו דמיירי שעכשיו מת ואין לכו לדין על אי' א"א ורק על אי' זונה לכהן וקמ"ל קרא דאפילו באי' לאו דפנו' ומכ"ש אם אמרי' שעדן חי ויש כאן אי' מיתה והיינו דלא מסיק אדעתי' מיד אי' כהונה שאני דמ' ל' דוודאי לא חמיר לאו דכהונה ומיתה לישראל ובהכי ניחא דמשני בבאו עדי' ואח"כ ניסת ור"מ ב"י היא וק' ע"כ א"כ אפי' בישראל דינא הכי אמנם הכא מיירי שעכשיו מת וכה"ג בישראל גם לר"מ בר יוסי לא מסקי' מני' משא"כ בכהן משום אי' זונה: רש"י ד"ה דפנו' בעדים הענין צריך ביאור כיון דיש כאן ב' עדים שמת בעלה אמאי יטריחו ב"ד לחזור אחר עדים וכ' דמאחר דמיירי בכניסת לא' דאל"כ בלא"ה תצא אי אתי עדי' וכ"כ תוס' בכתובות דהאי עד שרי בה דבב' עדי' ליכא חשדא ומ"מ בכהן כה"ג מחזרים אחר עדים אם הוא בא להעיד עלי' ולנושאה: רש"י ובהא מודה רב כוונתו דהאי תי' הו"ל להש"ס לתרץ מיד דהך ר"מ ב"י היא אלא דאכתי יק' לל"ק דרב כת"ק ס"ל ולהכי לא שני הש"ס האי תי' עד לבסוף וז"ש רש"י דהאי תי' לאיכא דאמרי הוא דא"ש דרב ס"ל ה"ל כר"מ ב"י: ויש לעיין הני ב' לישני אי הל' כר"מ ב"י או לא במ"פ וי"ל בחדא מתרתי דהנה ר"נ בס"ד בב"ב שם הודה לרבא דטעמא דר"מ ב"י משום זילותא דבי דינא וא"כ הכי הל' ובמסקנא סבר כרב אשי דבמצטרפין לעדות פליגי אבל לכ"ע לזילותא לא חיישי' וע"כ אין הל' כר"מ ב"י: ויע"ל מאחר דהכי תנאי לא חיישי לזילותא אמרי' דגם ר"מ ב"י לא פליג עליי' אלא דכיון דעקרא דמלתא דלא תצא הוה משום ברי דידה ואמנם אם הב"ד גזרו עליה שלא תנשא והיא עברה וניסת תו לא סמכי' אברי דידה וא"כ שפיר י"ל דהל' כר"מ ב"י: כתובות כ"ב ע"ב רש"י ד"ה לכתחלה נמי לא תנשא כוונת רש"י דלא דהק' הש"ס דנתרנה להנשא דכ"ז שלא התרנו אותה ל"ש דעולא דכ"מ שהאמינה דעדן לא האמינו וכד' תוס' דבב"א מודה עולא וזה בכלל ב"א אלא דקו' הש"ס הי' דאם התירו' דתנשא לכתחלה: ע"א אומר נתגרשה הק' הרמב"ן עכ"פ הו"ל ע"א בהכחשה ולא כלום הוא ומנא ידעי' דהויא א"א כלל ותי' דמיירי בע"א קרוב לה וא' אומר קרוב לו דלא מקרי הכחשה וק' וזה לד' הרשב"א ביבמות דמשיג על רש"י וס"ל דגם זה מקרי הכחשה האיך יתרץ סוגיין וצ"ל דמיירי שגם היא אומרת א"א הייתי וגרושה אני ונאמנת במגו דאי בעי שתקה אבל מאחר דע"א אומר קרוב לו וא' אומר קרוב לה שוב ליכא מיגו דדמיא לע"א במלחמה דלא אמרי' מגו משום דאמרה בדדמי ה"נ אמרה בדדמי כסבורה שהי' קרוב לה ודלמא הוה קרוב לו: תוס' ד"ה מ"ש רישא לכאו' צריך ביאור העדי' שאומרים לא נתגרשה ולא נתקדשה מנא ידעו וכ"ת דאמרי באותו יום שאתם מעידים שנתקדשה ונתגרשה עמנו הי' הבעל והאשה ולא קדשה ולא גרשה דלמא תרווי' שליח שווי ולא ראו הם לא הגירושין ולא הקידושין וע"כ צ"ל דמיירי שני' אומרי' קרוב לה ושני' אומרי' קרוב לו ובהדי' תנן בקידושין בכה"ג דהוה ס' קידושין ולמסקנא גם ס' גירושין והיינו מ"ש רישא ומ"ש סיפא הרי בין בס' קידושין בין בס' גירושין הויא א"א מספק: והנה לתי' קמא של תוס' יק' מאוד עדן הל' מ"ש רישא עכ"פ שנא ושנא רישא דרבנן וסיפא דאוריי' וכ' דהיינו דק' להו לי"מ על תי' קמא של תוס' ולזה באו להוסיף על תי' זה וקאמרי דמאחר דתרי ותרי ס' דרבנן א"כ גם ברישא בנתקדשה לר"מ ב"י אם באו עדים ואח"כ ניסת תצא אפי' בניסת לא' מעידי' ובניסת לאחר לכ"ע תצא וא"כ מדלא מפליג תנא בנתקדשה בין ניסת תחלה או באו עדי' תחלה ש"מ דלאו ר"מ ב"י היא וש"מ דבניסת לא' מעידי' מיירי וא"כ מ"ש סיפא ומיושב בזה ב' קו' של רש"א דאין כוונת תוס' דהו"ל להפליג כ"א דע"כ לא מיירי בהכי דכה"ג תצא לר"מ ב"י וכן ע"כ מיירי בניסת לא' מעידי' דאל"כ תצא וכן מיושב מנ"ל לתוס' דגם בקידושין קאמר ר"א ב"י למלתי' ולמ"ש א"ש הכל בע"ה והעיקר דהי"מ לא באו רק להוסיף על תי' קמא וליישב ל' מ"ש רישא וכמו"ש: תוס' תרווייהו בפנויי' וכו' ע' בר"ן מה שהק' על הרמב"ם דפסק בע"א נתקדשה והיא מכחישתו נאמנת ואם ע"א ג"כ מכחישו גרע ולא תנשא לכתחלה וכ' ד' הרמב"ם דק' ליה ג"כ קו' תוס' למה לא אוקמא אחזקה אע"כ משום דק' מנ"ל לאותו עד לומר כי לא נתקדשה וכמו"ש לעיל דלמא נתקדשה ע"י שליח א"וו שניהם מודי' דמעשה קידושין הי' אלא שא' אומר כי הי' קידושין כשרים והא' אומר כי לא היו קידושין כשרי' והי' ע"ד שכ' תוס' או ע"ד אחר כגון א' אומר השליח הי' קטן והא' אומר גדול הי' וכדומה לזה וכיון דע"כ העד אומר כי הי' קידושין כשרי' צ"ל שהי' ע"א עוד מלבדו ומלבד השני שמכחישו כי זה לא הי' עד וע"כ לולא דתרוויי' בפנויי' קמסהדי היינו חוששין אפי' דיעבד אבל מאחר דתרוויי' מסהדי ומ"מ תרוויי' מודו שהי' מעשה קידושין לא תנשא לכתחלה והיינו דאיכא בין ליכא כ"א ע"א והיא מכחישתו א"כ לא הי' מעשה קידושין כלל לפי דבריה ושפיר נאמנת אבל כי אם גם ע"א אומר לא נתקדש' ע"כ במעשה קי' הוא דנחלקו וכמו"ש דאל"כ היאיך יאמר לא נתקדשה ושוב אינה נאמנת לכתחלה דאמרי' אמרה בדדמי וכמו"ש לעיל: שני' אומרי' ראינו ע' רמב"ן שהק' אמאי לא מתרץ רב אשי דסיפא מיירי שראינו שלא נתגרשה ונ' דמאחר דקיי"ל תרי ותרי ס' דרבנן א"כ ל"ש בקידושין ל"ש בגירושין אם ניסת לאחר תצא ולא' מעידי' לא תצא ומאי חזי' דמפליג תנא בין קידושין לגירושין אם רישא בקי' מיירי בנשאת לאחר וסיפא בלא' מעידי' א"וו תרוויי' בראינוה מיירי: כתובות כ"ו אנן אסקי' לי' הכה רש"י כ' בהדי' דטעמא דמסקי' לי' משום דהוחזק עפ"י ע"א והק' הרמב"ן מסוגי' דב"ב דהתם הוחזק קמא עפ"י שני עדים ואעפי"כ אמר ר"כ אנן אסקי' לי' ונ' דכיון דהאמינה תורה ע"א באי' הו"ל עדות ע"א עדות גמורה ושייך לומר דאתחזק על פיו ואמנם בב"ב שם באמת הו"ל עדות מוכחשת והעדים גופיי' לא מהימני בכולא העדאה ולר"ח פסולים הוו אלא משום דלאידך לית לי' עדות כלל מחתינן מעיקרא ועכ"פ חזקה לא שייך למקריי: והנה אף דכ' רש"י כאן טעמא משום דאתחזק עפ"י ע"א מ"מ הוצרך רש"י בקו' לחלק משום דבינאי לא דנו כלל על אמו והיינו משום דמ' דגם כאן בע"א לא דנו על אמו כלל