ליקוטי חבר בן חיים ג צד

דק' לן משום דאזלי' בתר חזקה אבל אי ס' דאוריית' מאחר דניסת בהיתר ואח"כ באו עדים שניי' מס' לא תצא ולכך קאמר הש"ס הבא עלי' באשם תלוי קאי כלומר דאפי' אי תרי ותרי ס' דאוריית' ג"כ ע"כ תצא דהרי הבא עלי' באשם תלוי קאי וע"ז מק' תוס' אמנם מאחר דלהל' דקיימ"ל דתרי ותרי ס' דרבנן א"כ הבא עלי' בחטאת שוב הו"ל להש"ס טפי למסתם ולומר תרי ותרי נינהו ולפ' באשם תלוי קאי דאיכא למטעי ולמימר דקיי"ל תרי ותרי ס' דאוריי' ול"ק להו כלל דהו"ל להש"ס לפ' דבחטאת קאי דאהא איכא למימר משום מ"ד תרי ותרי ס' דאוריי' לא נקט בחטאת אלא דק' להו דגם באשם תלוי לא הו"ל להש"ס למנקט וא"כ מסולק קו' הרש"א דהתוס' עדיפא הו"ל להק' דהו"ל להש"ס למימר דבמיתה קאי דהתוס' לא הקשו דהו"ל להש"ס למימר חטאת ומכ"ש מיתה אלא דק' להו ל' באשם תלוי דנקט וכמ"ש אלא דעל תי' הש"ס בניסת לא' מעידי' הוא דק' להו אכתי במיתה קאי: ומה שהק' רש"א על תי' תוס' דבתרי ותרי מאי דייקא שייך כבר עמדו ע"ז בתוס' כתובות כ"ו ע"ב ד"ה אכן אחתי' ויישבו שם קו' זו דכיון דאיכא תרי ותרי שפיר אמר' תצא וא"כ דייקא מתחלתה אלא שיל"ד בדבריו תינח באו עדי' ואח"כ כיסת משא"כ בניסת ואח"כ באו עדי' דבשעת נישואין לא הוו עדן תרי ותרי מאי דייקא שייך ואולי כוונתם דמ"מ דייקא דלמא יבאו עדי' ודוחק אמנם עפי"מ שכ' תוס' לקמן בפרקין גבי ע"א ביבמה דכיון דאמרו רבנן בעיגונא א' תצא מזה ומזה שוב כל העיגונות דלאו דינא גמירי דייקו גם בשמעתין א"ש וזה ג"כ תוכן כוונתם בענין נתגרשה דלאו דהתם שייך דייקא אלא דכיון דגם לה יש לדאוג שיתקיים בה תצא מזה ומזה גם היא דייקא וחזקת א"א דידה עכ"פ רעואה: ומ"ש רש"א דלמה לא תי' תוס' תי' שכ' לקמן בפרקין בסוגי' דע"א ביבמה דכיון דאומרת ברי לי אתרע חזקת א"א נ' דאכתי מקמי דמוקמי' באומרת ברי לי ומק' היא גופא באשם תלוי קיימא ק' אמאי לא מק' בחטאת ש"מ דמטעם אחר אתרעי חזקת א"א דידה: בשניסת לא' מעידי' הק' תוס' בכתובות הרי הרגנוהו לא ישא אשתו ותי' שם מה שתי' והביאו ראי' ממיאנה או חלצה ע"ש ויל"ד הא במה דתנן וכן עדי' החתומי' לא חשו חכמי' וכו' בהא סגי להו ואולי דעתם דלמא התם דעדי' החתומין כמו שנחקרה עדותן עדיף מעדות בע"פ ולכך הביאו מהך דמיאנה או שחלצה ועכ"פ ראי' תוס' לכאורה מבוארת ויש לעיין על הרמב"ן בשם ר"ח דמתרץ שהי' ג' עדי' מ' דבתרי חיישי' היאיך מיישב ראי' תוס' ממיאנה ונ' דמ' לי' דהתם סמכי' אעד שני דבין מיאון בין גט אשה בין שטר מקח בין חליצה עפ"כ בא' לא סגי וכיון דהעד שני מעיד עמו ביחד ובעד שני לא שייך חשדא ממילא גם לדידי' לא חשדי' משא"כ הכא דבאמת בע"א סגי וכל הכי ב' עדי' כל חד אדנפשי' מעיד ולא על חבירו נמצא אמרי' איהו דאי' בי' חשדא לא ידע ולא מידי ולהשני לא חשדי' אבל הוה חד לגבי תרי ושפיר אסור לישאנה אם יהא כשר לעדות: וכ' רש"י שבאו עדי' שאמרו לא מת ובכתובות מוקי לה באומרת ברי לי כ' דרש"י בא לסייע בזה שיטתו דבכתובות מפ' רש"י דברי לי היינו שאין לבה נוקפה שאלו הי' קיים הי' בא והק' עלי' הרא"ה שם מאי ברי לי הוא זה והנה בשמעתין דבאמת אומר שבא פי' רש"י דברי לי ר"ל ע"י סימני' כלומר אף דהני תרי אמרי אנן הוינן בהדי' היא אומרת ע"י סימני' ברי לי שאין זה בעלי ומעתה אלו כפ' הך ברי לי דבריי' היינו ברי' לי שמת מאי מק' הש"ס מאי למימרא בשלמא התם לא תצא שאומרת ברי לי שמת שהיתה במיתתו משא"כ הכא דאפי' בעלמא אמרה ברי לי ס"ד דתצא אלא לאו ש"מ דגם ברי לי דהתם לאו ברי לי שמת והא חדא שהביא לרש"י לפ' כן: אבל רש"י נסתייע כאן עוד דלכאורה מנ"ל להש"ס דהא דתניא בבריי' שבאו עדי' ר"ל עדי' שאמרו לא מת דלמא ה"פ דע"כ בריי' מיירי באומרת ברי לי כדאמרי' בכתובות וא"כ עיקר מלתא דלא תצא משום שאמרה מת בעלי וע"ז קאמר ר' מנחם בר יוסי ל"ש אלא שאמרה מת בעלי וניסת ואח"כ באו עדים ב' שאמרו מת וב' שאמרו לא מת כיון דכבר ניסת על דבר שאמרה מת בעלי היינו משום דהימנא לעדי' וכ"ת דלמא באמת ה"פ דר' מכחם ב"י א"כ מאי מתיב רבא בב"ב על ר"נ מד' ר' מנחם ב"י דחיישי' לזילותא דבי דינא הרי ע"ד שר' אין כאן ענין לזילותא דבי דינא אלא ש"מ דבאו עדי' ר"ל שאמרו לא מת וא"כ מבואר דהאי ברי לי אין הכוונה את בעלי דא"כ נוכל לפ' ד' ר' מנחם ע"ד שכ' ולא תק' כלל לר"נ והן הן ד' רש"י מדע"כ פי' ד' ר' מנחם שבאו עדי' שאמרו לא מת ולא אכל העדי' ידעי' פי' ל' ברי לי בכתובות: שני' אומרי' נתגרשה לפי ד' רבא בכתובות כ"ב דבגירושין מסתבר טפי כר' מנחה היינו דנקט ת"ק תרתי ע"ד לא זו אף זו לא זו מיתה וודאי לא תצא אפי' בגירושין לא תצא ומיושב בזה מנ"ל לר' מנחם דת"ק אפי' היכא דבאו עדי' ואח"כ ניסת קאמר דמדאשמעי מת וגירושין ש"מ דמשום באו עדי' ואח"כ ניסת נקט הכי: אמנם מד' הרשב"ם בב"ב למדנו תי' אחר מהיכא יליף ר' מנחם דת"ק אפי' אחר שבאו עדי' מיירי שכ"כ הרשב"ם שם לא תצא דיעבד אם ניסת לכתחלה לא ומאי בעי' בזה או"ו בא ליישב קו' מנ"ל לר' מנחם דת"ק אפי' בבאו עדי' ואח"כ ניסת מיירי וע"ז כ' דמדתני לא תנשא לכתחלה וע"כ בבאו עדי' מיירי דאל"כ למה לא תנשא ואהא קתני בתר הכי אם ניסת לא תצא ש"מ אפי' באו עדי' ואח"כ ניסת לא תצא לת"ק: ומיושב בד' הרשב"ם אלו הכפל ל' לא תנשא ואם ניסת לא תצא הרי באם ניסת לא תצא לחוד סגי דידעי' דיעבד אין אלא להורות דאפי' באו עדי' ואח"כ ניסת לא תצא: ויע"ל ע"ד שכ' לעיל דאשמעי' אפי' במת לא תנשא ואפי' בגירושין אם ניסת לא תצא: ואמנם הא דאכפל תכא למנקט מיתה וגירושין כבר יישב הרשב"ם בב"ב שם ע"כ דבגירושין מיירי לענין א"א לחד גיסא ולענין ייבום לאידך גיסא רש"י שאם לא רצה לכאורה לפי מה שפי' רש"י בחומש דקרא דקדושי' יהי' הוא דקאי אטומאה שיקדשום ב"ד דבר הלמד מענינו וקרא דוקדשתו קאי אנשי' פסולות דבר הלמד מענינו ואמאי פ' רש"י כאן דבריי' דנקט וקדשתו גם בטומאה מיירי כ' ד' רש"י דבתר דכ' וקדשתו דע"כ קאי אב"ד דבדידן כ' שפיר מפקי' גם קרא דקדושי' יהי' אב"ד אבל בלא קרא