ליקוטי חבר בן חיים ג צג

דווקא חתיכה א' משתי חתיכות א"כ אדרבא מ' דכיון דלא אקבע אי' ס' דאוריי' מה"ת לקולא והאיך יהא חייב באשם תלוי אמנם הא תינח אי טעמא דרבנן משום אקבע אי' אבל אי טעמא דרבנן דבעי' אפשר לברר כי היכי דלייתי מידי חיוב חטאת ועד שיתברר האשם תולה עליו א"כ גם רבנן ל"פ עלי' דר"א בעלמא וס"ל ס' דאוריי' מה"ת לחומרא והכא באשם תלוי אפלגי מטעם שכ' ומעתה בס"ד הוה ס"ל לעיקר טעמא דאפשר לברר ולהכי פשיטא לן דתרי ותרי ספיקא דאוריי' ובמסקנא ס"ל דבעי' אקבע אי' דווקא והכא אקבע היתירא הו"ל ס' דרבנן אבל לד' החולקי' על הרמב"ם נקטי לעיקר טעמא דאפשר לברר והיינו משום דלטעם זה לא מפשי' פלוגתא בין ר"א לרבנן ואמרי' תרוויי' ס"ל ס' דאוריית' לחומרא ובאשם תלוי פליגי לא זולת וא"כ מסתברא דתרי ותרי ג"כ הוה ס' דאוריי' אמנם למסקנא אמרי' ע"כ לא קאמר ר"א דס' דאוריי' לחומרא אלא היכא דלא אתחזק לא אי' ולא היתירא היכא דאתחזק היתירא מי שמעי' לי' דלמא כה"ג לא הוה כ"א ס' דרבנן: וקידושין גופא ממאי דבכל א' יל"ד הא ע"כ כה"ג מיירי דלא לק' למה בגירושין לא תנן ס' קרוב לו וצ"ל ע"ד שכ' לעיל דדלמא סמיך אמתני' דגיטין: תוס' ד"ה אי בב' כיתי והנה קו' תוס' חזקה על פי' רש"י דמה עלה ע"ד לתרץ וכ' ד' רש"י דהחילוק בין גירושין לקידושין דבס' קידושין אחר שמת המקדש אם ניסת לא' מעידי' האומרים קרוב לו הי' ואינה זקוקה ליבם וגם היא אומרת ברי לי שהוא קרוב לו ע"כ לא תצא וא"כ מ' להמק' כיון דהיא לא תצא ע"כ גם צרתה תתייבם ואין בכך כלום דהרי הערוה אינה זקוקה משא"כ בגירושין ל"ש זה דאם תנשא לעד האומר קרוב לה א"כ אדרבא הצרה זקוקה ליבם וא"כ עכ"פ חולצת והיינו דפריך דלמא בב' כיתי עדים וכה"ג דניסת הערוה לא' מעידיה ומשו"ה תתייבם הצרה ואין בכך כלום ומק' בשלמא היא אומרת ברי לי וכן העד והילכך לא תצא משא"כ הצרה כיון דקיימו עדים היא והיבם באשם תלוי קיימי והיאיך אמרת תתייבם ואין בכך כלום מה שפירש"י עיקר הקו' על חולצת משום דל' הש"ס הכי מ' דאי ס' דרבנן מוקמי' לה אחזקת היתר ויל"ד כיון דלגי' תוס' בל' דלמא הוא דאמרי' א"כ עכ"פ אס' לי' להש"ס אי תרי ותרי ס' דאוריית או דרבנן ומהיכן פשיטא לתוס' בכמה מקומות דמסקי' הכא דהוה דרבנן ואפשר משום דאביי ורבא תי' שינויי אחרינא מ' דלא ס"ל כרבה ומטעם קו' הש"ס אמכם יק' אמאי באמת קאמר הש"ס דלמא ולא קאמר בפשיטות ונ' דהא דפשיט הש"ס מר' אשי במעשה דבר שטיא תליא לכאורה בפלוגתא דר"ה ור"ח דאי רב אשי כר"ה ס"ל ולר"ה הרי שני כתי העדי' בחזקתן עומדים אלא דאכן מסופקין מי העיד אמת וא"כ הו"ל ס' דאורייתא דליכא למיקם עלה דמלתא והו"ל למימר שודא או יחלוקו ומדקאמר רב אשי אוקי ארעא בחזקת בר שטיא ש"מ דתרי ותרי מדאוריי' בתר חזקה אזלי' משא"כ לר"ח דתרוויי' עדיין פסולין מכאן ואילך ואין כאן עדי' כלל א"כ פשיטא דאזלי' בתר חזקה בממונא וא"כ אכתי לא ידעי' לר"ה מאי הוה עלה בתרי ותרי והיינו דלמא דקאמר הש"ס כלומר תינח אי רב אשי כר"ה ס"ל שפיר יש לפשוט מדרב אשי ואמנם מאחר דהל' פסוקא כר"ה וודאי פשיט לן דרב אשי ג"כ כר"ה ס"ל דאוקי נכסי בחזקת בר שטיא היינו מטעם דתרי ותרי ס' דרבנן והיינו דפשיטא לתוס': שם תוס' בד"ה תרי כתי מתי' התוס' נלמד דקו' לא היה דלפ' מתני' כרב כהנא בגיטין שם דמחצה ע"מ ממש דא"כ לא תי' מידי אלא דידע להו דיחוי הש"ס על דרב כהנא שם וכמ"ש לעיל דאגידא בי' אלא דק' להו לוקמי בכת אחת וע"כ צ"ל דמפ' תוס' כת אחת ע"ד שכ' הרשב"א בחי' כאן והבאנו דבריו לעיל במתני' שכל הכת אומרת ס' קרוב לו וכו' ואהא שפיר תי' דל' מע"מ לא מ' כן משא"כ אי הוה מפ' כרש"י דע"א אומר קרוב לו וכו' א"כ שפיר שייך ל' מע"מ ולד' רש"י כ' לפ' דהנה בסיפא דהך מתני' בגיטין תנן וכן לענין החוב מע"מ יחלוקו: והנה בשני כתי עדים י"ל דמיירי שהלוה טוען בריא שהוא קרוב למלוה אלא משום דאיכא ב' כתי עדים ויש כאן חזקת חיוב וחזקת ממון אמרי' דיחלוקו משא"כ בכת א' כיון דהעדים מכחישין זא"ז והלוה אומר ברי שהוא קרוב למלוה למה יחלוקו הרי הוא נאמן בהיסת ומאי אמרת גם הלוה מסופק אם הי' קרוב למלוה הו"ל איני יודע אם פרעתיך וחייב אלא ש"מ דבב' כתי עדי' מיירי: וא"כ גם לד' תוס' והרשב"א יש לתרץ כיון דהעדי' אומרים ספק אם הלוה אומר בריא הלוה מהימן ואם אומר ספק הו"ל איני יודע אם פרעתיך וחייב: ר"פ האשה רש"י במתני' ובאו ל"ד וי"ל דנקט באו לאשמעי' דאפי' עד מפי עד ג"כ מהימן: תצא ע' רש"י כוונת דבריו דאלו הוה כ' בסוטה מזידה לא הוה אסורה כאן אבל כ' והיא לא נתפשה ודרשי' הא נתפשה מותרת וע"כ נתפשה ל"ש למקריי' כאן וכ"ת דהו"ל אנוסה עפ"י הוראת ב"ד לא היא דאדרבא עיקר הוראת ב"ד הוה להחמיר עלי' בסופה דתידוק בתחלה: רש"י בגמ' ד"ה אנן הוי' וכו' הלכך בע"א תצא כוונת רש"י דלהכי לא קאמר הש"ס בקיצור תרי אמרו מת ותרי אמרו היינו דקאי משום דיק' ואנן בני עירו יהי' מכירין אותו מה אומרי' אין אנו מכירין אותו וא"כ גם כל בני העיר מחשבי כתרי מול הני דאמרו דקאי קמן ואמאי בע"א תצא הרי הו"ל גם בע"א תרי ותרי ומאי איכא בין ע"א או שכי' אי בתרי ותרי לא תצא לה"ק הש"ס דקאמרי הני אנן הוינן בהדי' ואתון לא תכירוהו כדרך שלא הכירו אחי יוסף את יוסף וא"כ בע"א אין כאן תרי ותרי משא"כ בשני' אומרים מת וז"ש רש"י הלכך בע"א תצא ר"ל דכולא מלתא משום ער"ת נקט ליה התרצן: תוס' ד"ה באשם תלוי ובכתובות תי' דר"ל באי' אשם תלוי וכ' דבשמעתין ל"מ להו כן דמאן מפיס דלמא לרבנן בחתיכה אחת אפי' אי' אשם תלוי ליכא משום דס' דאוריי' לקולא מה"ת וכמו"ש הרמב"ם: באו"ד וא"ת ובב"ב תי' בשמעתין סוד"ה אנן אחתי' דמשום מ"ד ב' כתי עדים ס' דאוריי' נקט הש"ס אשם תלוי ונ' דבשמעתין לא ניחא להו בהא דלכאו' יל"ד למאי הל' האריך הש"ס כולי האי בקיצור הו"ל למימר מכדי תרי ותרי נינהו אמאי לא תצא כדמקשי' בכתובו' ומגבי' בי' תרי ותרי נינהו אמאי לא תצא כדמקשי בכתובו' ומגבי' בי' תרי ותרי נינהו וצ"ל דס"ד אי הוה קאמר הכי דדווקא אי תרי ותרי ס' דרבנן הוא