ליקוטי חבר בן חיים ג פח

וכו' אבל מדם ושרצים הרי איכא למילף וצ"ל אכילת אי' שאני כדכ' אל תשקצו את נפשותיכם וכ"כ תוס' בחולין גבי בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן ולכך איצטריך קרא גבי שבת ומ"מ אי הוי ס"ל לר"פ דב"ד מצווין להפריש הוה מוקי קרא דבנך לב"ד מצווין ג"כ ומדמוקי קרא לעושה ע"ד אביו ש"מ דגם בנבילות ס"ל דאין ב"ד מצווין ונקט הש"ס חדא דאשמעי' מני' תרתי: ופסקו רוב הפוסקים כר"פ דמעשה רב והב"י תמה שהרי"ף והרא"ש השמיטו כל הסוגי' ואפי' בפ' כל כתבי לא הזכירו מעשה ע"ד אביו גבי קטן שבא לכבות אמנם באמת פ' כל כתבי סי' י"ב הביא הרא"ש סוגי' דהכא ומדברי' ניכר דפסק כוותי' ודסתם הרא"ש ולא ביאר מתני' דקטן שבא לכבות צ"ל כתי' שני של הב"י דכל קטן עושה ע"ד אביו וכצ"ל ד' הטור דבסי' שמ"ג כ' בהדי' דאו"ב אין ב"ד מצווין ובסי' של"ד מסתם סתים דקטן שבא לכבות אין שומעין ולא הביא תי' הש"ס דעושה ע"ד אביו וכמו שהביא הרמב"ם א"וו מ' להטור דכל קטן עושה ע"ד אביו אלא דצ"ע ד' הרא"ש רפ"ק דשבת וע' לקמן: ואמנם הטור ביו"ד שע"ג פוסק בטומאת כהנים מצווין להפרישו וע' ב"י וכבר דקדק הטו"ז באו"ח שמ"ג על ד' ב"י וכ' לפר' דלכאו' במ"פ ר"פ ור"י דר"פ פשיטא לי' ור"י מס' לי' וכ' דספיקא דר"י בשקלא וטריא דידן אי פי' הבריי' בשרצי' דם וטומאה לענין מאכיל בידים וא"כ או"נ ע"כ אין מצווין או קראי בב"ד מצווין איירי וא"כ גם בכל התורה ב"ד מצווין ואף דהני תלתא קראי הרי מצרכי' להו לקמן ואליבא דר"י עבדי' הך צריכותא לפי ספיקא דר"י וכמו"ש ואמנם ר"פ לית לי' הך צריכותא וס"ל דהו"ל תלתא קראי הבאי' כא' ואין מלמדין ובין אי איירי הני קראי במצווין להפרישו ובין אי מיירי במאכיל בידים עכ"פ בכל שאר אי' אין ב"ד מצווין להפרישו ומעתה י"ל דבהני קראי גם ר"פ מס' לי' במאי מיירי אי במצווין או במאכיל בידים וא"כ בשלמא בשאר אי' קיי"ל דאין מצווין כר"פ דעבד מעשה רב משא"כ בהני ב' קראי די"ל דגם ר"פ וס' לי' אזלי' לחומרא ואמרי' ב"ד מצווין ומכ"ש בטומאת כהנים של אמור ואמרת הכי מ' וע' לקמן: והנה ד' תוס' פ' כל כתבי דבקטן שהגיע לחינוך לכ"ע ב"ד מצווין להפרישו וק' א"כ למה לא משני הש"ס דעדיפא מיני' מתני' בקטן שהגיע לחינוך דסתמא דמלתא קטן היודע לכבות כבר הגיע לחינוך וצ"ל דד' התוס' כד' הטור דאין כוונת הש"ס לאוקמי מתני' בגוונא כ"א כל למה שקטן עושה הוא ע"ד אביו והרמב"ם דלא מפ' כן וס"ל דאביו עכ"פ מצווה לחנכו ל"ק עלי' לוקמי הש"ס בהגיע לחינוך ומתני' קמי אביו מיירי י"ל דהול"ל אומר לו אבל אומרים לו מ' מי שאומר הן אביו אביו הן ב"ד אלא דק' לי' למ"ש לעיל בשם הרמב"ן בחומש דעושה ע"ד אביו הוה דאוריי' וחינוך עכ"פ לא הוה כ"א דרבנן א"כ מעיקרא מוקי למלתי' בחיוב דאוריי' דהיינו ב"ד מצווין דמאן דס"ל הכי מדאוריי' ס"ל ובתר הכי שוב מוקי לה בדאוריי' דהיינו בעושה ע"ד אביו ולמה לי' לאוקמי בחינוך דרבנן ולעולם גם בהגיע לחינוך מיירי מתני': ותו ק' מנ"ל לתוס' נהי דאב מצווה על חיכוך בנו מ"ה דלמא במקום פסידות לא חייבוהו חכמי' ואפי' במ"ע שבגופו אמרו אל יבזבז יותר מחומש וצ"ע ואמנם מ"ש החולקי' על תוס' דבל"ת לא שייך ויוה"כ שאני דהוה מ"ע א"כ הרי פשיטא לן דשבת ויו"ט ג"כ עשה ול"ת וא"כ מטעם עשה שפיר שייך חינוך בשבת וצ"ע: הבא לי מפתח הבא לי חותם י"ל דסתם מפתח הוא דבר של צורך ופשיטא דאיכא למיגזר שיסבור התינוק דשרי להביא בשבת ואסור משום אתי למיסרך קמ"ל דאפי' חותם דאינו צורך לשבת כלל אסור לומר לו וכן בסיפא ל"מ תולש דא"א לגדול ליהנות ממה שתולש בשבת וודאי אסור אפי' זורק דאפשר להיות דזורק לו לרשותו אעפי"כ אסור: וכ' רש"י בר"ה בשבת מבואר מדבריו כד' הרשב"א דאי אין ב"ד מצווין להפריש אי' דרבנן מאכילין בידים וע"כ אל יאמר לו בר"ה מיירי ואמנם מה בעי רש"י כ' דלכאו' י"ל דקו' המק' הי' משום דק' לי' קו' הרשב"א למה לא מפליג בהבאה גופא א"וו רישא בכרמלית וקמ"ל דמ"מ אסור להאכיל בידים וסיפא בר"ה ואעפי"כ מותר וא"צ להפרישו וא"כ הא מבואר דעכ"פ אסור להאכיל לקטן אפי' אי' דרבנן בידים ולזה כ' רש"י דרשאי הוא כ"א דבס"ד דס"ל אין מצווין להפריש בידים בר"ה מיירי דבכרמלית אפי' בידים מאכיל: ודייק לרש"י הכי דא"כ הו"ל להק' בתר דמתרץ לי' בכרמלית לפלוג ולתני בדידה כיון דרישא וסיפא בכרמלית א"וו לא עלתה קו' זו ע"ד המק' ומ"מ כ' דהרמב' מפ' לקו' רש"ס עד"ז ומהכי דייק לי' דאי' דרבנן אפי' למ"ד אין מצווין אסור להאכיל בידים וכ"ת למה לא מק' במסקנא לפלוג ולתני בדידה י"ל דהמתרץ הכי מתרץ רישא בדרבנן וקמ"ל דאסור להאכיל בידי' וסיפא בדרבנן וקמ"ל דאין מצווין להפריש ונקט תולש וזורק שאינו לצורך אביו אבל הבאה דהיא סתמא לצורך הו"ל עושה ע"ד אביו ואסור וכ"ת רישא ל"ל ליתנו אסור להניח תינוק להביא מפתח לא היא רישא באחרי' ומדקתני אדם לתינוק ולא לבנו ובאחרי' ל"ש עושה ע"ד אביו דאסור דלא כרש"י כ"א כהרמב"ן דמבנך ילפי' וסיפא באביו מיירי: ועד"ז מבואר כאן דאי' דרבנן אם אינו עושה ע"ד אביו אף אביו א"צ למחות בידו ונהי דהיינו למ"ד מצווין להפריש מ"מ י"ל דבזה אין כאן פלוגתא וכ"ש הוא לדידן דקיי"ל א"צ להפריש וה והן ד' הרמב"ם פי"ז וכפי' הכ"מ שם דבדרבנן אפי' האב א"צ למחות וכמו"ש: ומבואר דלד' רש"י דעושה ע"ד אביו ל"ד דהרי הוצרך לתרץ מדר"י ב"ב א"כ ליתא לדברינו דק' ל"ל רישא לתני אסור להניח תינוק להביא מפתח ומה"ט פליג רש"י על הרמב"ם וכמו"ש: מ"ש רש"י דליקה הכי מבואר דאל"ה ל"ש גוי אדעתא דנפשי' עביד דמנא ידע שיקבל שכר וכוונת רש"י בזה דקו' הש"ס אינה כ"א אי מתני' ר' יודא היא דס"ל כל כיבוי מקרי מלאכה וקו' הש"ס הי' בשלמא אי אמרת ב"ד מצווין י"ל מתני ר"י הוא: וכ' תוס' בשבת שם דע"כ סוגי' מוקי לה בקטן שלא הגיע לחינוך דבהגיע וודאי מפרישין אותו ופשט דבריו מ' דאב"ד ג"כ כ"כ דאל"כ לימא דהש"ס משני הכי משום דמ' דקאי גם אאחרי' ומנ"ל לתוס' הך מלתא דמצות חינוך מוטל גם אאחרי' וכ' דק' להו הא דאמרי' יודע להתעטף אביו לוקח לו וכן שאר ואמאי לא נקט ג"כ לענין שאר אי' דהא וודאי לא מסתבר דאביו ג"כ אינו מצווה להפרישו מאי' וכמו"ש הרשב"א בשמעתין