ליקוטי חבר בן חיים ג פז

אשה העיקר משום דאשה דייקא ומנסבא וזה לא שייך באבילו' אם לא באבילות שהתרנו אשה על ידו וצ"ע: ומ"מ מדברינו יש לומר דגם אביי דשהי' תלתא ריגלי ידע שפיר מהך בריי' אלא דמס' לי' דרשב"ג אי משום מסל"ת או משום בידו ומ' לי' דבעדות אשה סמכי' אפי' לקולא וצ"ע: והנה הש"ך סי' ט"ו דייק לי' משו"ת הרשב"א דחוץ לעדות אשה אין גוי מסל"ת נאמן אפי' לא שייך להשביח מקחו אינו נאמן ויל"ד הרי ש"ס ערוך הוא בב"ק ונ' דהש"ך בא להורות על ד' הסמ"ג דבאמת אין כאן כ"א אי' דרבנן ובדרבנן הרי מסקי' בב"ק דמהימן אלא דאין כאן חזקת היתר וכמ"ש הפמ"ג והיינו דדייק הש"ך מהרשב"א דאפי' כה"ג גוי לא מהימן, אמנם מל' ממחבר שכ' הנקחי' מ' דווקא המוכר לא מהימן ואמנם גוי אחר מסל"ת מהימן אבל כד דייקת פלגי בזה המחבר ורמ"א סי' ס"ט דהמחבר השמיט הא דמסל"ת נאמן לענין שהדיחו הבשר אף דהוה דם שמלחו דרבנן משום דלא הוה בחזקת הודח והרמ"א הביא דמסל"ת ג"כ מהימן ואמנם באמת אין ראיה משם דהתם יש להצטרף סברת הש"ך סי' צ"ח דאתא למיקם עלה דמלתא דהרי אם נאכל הבשר נדע אם הודח או לא: והנה בסי' ט"ו הביא הב"י הרשב"א דאין גוי נאמן דמסקי' בב"ק דבדרבנן מהימנא למסל"ת לקולא למה לא נאמין בדאוריית' לחומרא מיהת וצ"ל דבאמת התם בגוי לא קמיירי דאאשה וקטן קאי והנה באמת בהא מלתא פליגי רברבת' בסי' ס"ט הסמ"ק דס"ל גוי נאמן מסל"ת אהדחה א' דס"ל דבכל אי' דרבנן גוי מהימן והריב"א בב"י שם מחלק בין היכא דאיכא למוקים עלה דמלתא אמנם ד' הסמ"ג דבמרתת סמכי' אגוי ובמסל"ת לא סמכי' ע"כ דס"ל דבדרבנן דווקא קטן מהימן ולא גוי וכמ"ש ואפשר לומר ג"כ דהתם דאתחזק אי' שאני ויל"ד משבויי' דהתם ליכא חזקת אי' ומה"ט לא קאמר הש"ס סתם בדרבנן הקילו וקאמר בשבויי דרבנן ומ"מ כ' לחלק בין גוי מסל"ת לקטן ומתרומה דיבמות וודאי אין ראי' דהתם הרי בשעה שהוא מעיד נעשה גדול ובין כך יישבנו שיטת המחבר בסי' ס"ט לפי"מ שפי' הש"ך שם דעתו: ויש לעורר ע"ד הש"ך יו"ד סי' ש"ב ס"ק ב' שכ' דגוי נאמן על כלאים מסל"ת אם אינו מכוין להשביח מקחו משום דלא אתחזק אי' וכי משום דלא אתחזק אי' מהני בדאו' והרי הש"ך בעצמו סי' צ"ח דחה סברא זו מגמ' דב"ק משבוי' וצ"ל כוונת הש"ך למ"ש במסקנא סי' צ"ח דהיכא דאיכא למיקם עלה דמלתא סמכי' אפי' בדאוריית' ואמנם בכל זאת יש לחלק בין כלאים והך דסי' צ"ח דהתם יודע העכו"ם בבירור אחרי שאמר כי אין בו טעם אי' בוודאי יתברר אם שיקר או לא משא"כ כאן ועכ"פ מ' דלהפוסקים דעדות אשה לאו דווקא כ"א כל מלתא דעבידא לאגלויי א"ש הא דעכו"ם לפי תומו נאמן באי' עבידא לאגלויי טפי מעדות אשה וכמ"ש דוודאי יגלה: ובסי' שט"ז ש"ך ס"ק ב' הנה הפלפול הזה הוא בתוס' בכורו' שם וברא"ש וכבר עמד ע"ז בצ"ק והאריך בזה הגאון אלגאזי בה' בכורות דמהי"ת נימא דגוי מסל"ת יהא נאמן באי' דאוריי' ולי נראה דגם דעת התוס' שם אינו כ"א להא מלתא דאין צריך ליתנו לכהן ככל ס' בכור אבל לענין איסור וודאי לכ"ע לא מהימן: סוגי' דקטן או"נ יבמות קי"ג לש"ש ולסכות תרל"ה מפתחי דבי מדרשא י"ל דנקט מפתחי דבי מדרשא למימר דאעפ"כ לא התירו לו ע"י ככרים לאפוקי מד' בה"ג דס"ל דשבות במקום מצוה שרי ומ"מ אין להק' מכאן על ד' בה"ג דהרי לכ"ע היו יכולין לעשות מחיצה של ב"א אלא דע"י קטן כה"ג עדיף וכמו"ש הב"י בשם ש"ל סי' שס"ב וא"כ מכ"ש דעדיף מאמירה לנכרי אמכם ד' הש"ל יש לדחות לכאורה דמאחר דהוי מפתחי דבי מדרשא ויצא הקול ע"י נעילת ביהמ"ד ואם הי' עושה מחיצה של ב"א כבר היו יודעי' שעושה בהן מחיצה וכה"ג הרי הוא אסור: ומ"מ יש ליישב ג"כ עד"ז מדוע לא התירו לו פחות פחות מד"א משום דכה"ג ע"י קטן עדיף טפי ואמנם אולי כיון דלא התירו פחות פחות מד"א רק משום דאדם בהול על ממונו א"כ דווקא התם התירו דלא לייתי לידי איסור דאוריי' אבל במקום מצוה לא התירו כמו שלא התירו שארי שבות ומ"מ אתא שפיר שוב ל' מפתחי דבי מדרשא: טלי וטלי פירש רש"י זכרי' ונקבות נ' טעם ר' פדת בזה דאם יבואו זכרי' או נקיבות לבד ישחקו ביחד במקום א' ושמה לא נאבדו המפתחות ולא הוליכם למקום, המפתחו' דהוי כעושה על דעת גדול ע"כ צוה להנהיג זכרים ונקבות וכל כת ישחקו במקום אחר ואחת מהם בקל מצאו המפתחות: א"נ י"ל ע"ד שאמרו רז"ל במדרש על פסו' ותפרעו כל עצתי כי הנשים כולם ממשמשנו הן וכדמצינו ורחל לקחה את התרפים ויש לרמז זה בד' רחל עצמה שאמרה כי דרך נשים לי כוונה לזה דדרך נשים ממשש הכל משא"כ בזכרי' ובנקל ימצאו הנקיבות יותר המפתחות והזכרי' ואמנם דרך נקיבות לגנוז את מציאתן ולזה צריך זכרים שיגלו עליהן: ויש עוד לומר עם מש"כ רש"י וישחקו שם שבת היתה והרי כל הענין היה משום שבת ומאי בעי רש"י בזה אמנם ק' ליה לרש"י הרי מתוך מעשיו בנקל יכירו התינוקות לאיזה ענין הוא הנהיגם אמכם כ"ז אם קוראם מבית אביהם אבל באמת שבת הי' והתינוקות היו משחקים ברחובות וא"ל להנהיגם לשם לאמור כי הוא צריך למקום שהם שחקו עתה וממילא לא ירגישו וז"ש רש"י שחקו שם ולא במקום אחר כי שבת היה ודרך התינוקות לשחק ברחובות ולזה הוצרך ג"כ להנהיג כל התינוקות כמו שהיו שוחקים במקום אחר למען לא ירגישו כי לצרכו הנהיגם כ"א יסברו כי צריך למקומם: ועי"ל דמ"ש רש"י שבת הי' דק' לי' הא אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי' לבנין ביהמ"ק ואטו מפתחי דבי מדרשא עדיפי לזה כ' רש"י שבת הי' ולא הי' בלא"ה ביטול תינוקות של בית רבן, ויע"ל דרש"י בא ליישב ל' וליטיילי למה לא אמר וישחקו לזה כ' רש"י דשבת הי' ומשא אסור בו לכ"ה והשחוק הוא רק טיול בעלמא: אלמא קסבר יל"ד דשבק הש"ס לשבת ונקט נבילה ולא אמר אלמא קסבר קטן מחלל שבת אין ב"ד מצווין וכו' וכ' דהרמב"ן פ' יתרו עמד ע"פ ובכך דכ' בעשרת הדברות ותמצית דבריו דאי קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפריש קרא דבכך כה"ג מיירי ואי אין מצווין קרא לעושה ע"ד אביו וק' אי או"נ ב"ד מצווין למה לי קרא בשבת הרי ילפי' מדם ושרצים דבשלמא מטומאה איכא למימר שאני כהני'