ליקוטי חבר בן חיים ג פא

סי' כ"ד מדאגבהה וקלב"מ צ"ע אם גם בנכרי פי' בשוגג דהיינו בלא התראה אמרי' קלב"מ אפי' להחולקי' על תוס': סי' כ"ט ד"ה ומ"ש ב' פלתי גרמה לו הכשר וטובל במעין ומודר הנאה מאי איכא למימר הא יכולין לאכול תרומה בזול ע"י טבילה זו: סי' ל"ו שדנין דיני נפשות אולי נאמר דבאמת צריך להמתין י"ב חדש אם יחיה העד: שם ד"ה ועי"ל בין לעד בין לדיין ר"ל אי חזקה שאינה מבוררת לא הוה חזקה ואולי לגבי חזקת ממון יצורף לחוב: סי' מ"ט מ"מ הדיוט הוא וצ"ע א"כ רוב מצויין מאי אהני לן דלמא לאו אומן הוא וקלקל: סי' נ"א בסוף הסי' דתלישה זו דבר שאינו מתכוין הוא אבל הוה פסיק רישא: סי' כ"ו אבל הק' לשמואל דאין הולכין בממון צ"ע למה לא נימא דתרתי איכא רוב וחזקה וברוב וחזקה גם שמואל מודה וא"כ קו' תוס' לק"מ ועי' במ"ש הרב המחבר לקמן: שם סעיף ד' ע"מ שאני צדיק התם דאנו רואין שרוצה לקדש אשה זו הוא דאמרי' הכי אבל בעדות אדרבא משום שהם פסולין מעידין עדות שקר: שם סעי' ה' רובא דאיתא קמן צ"ע מה חילוק יש בזה הרי גם בדיני ממנות שניים מחייבין וא' מזכה חייב: סי' נ"ז ד"ה זה פשוט דרובא דאיתא קמן ל"צ קרא יש להשיב התם אפי' במקום חזקה אזלי' בתר רובא ואמנם למאי דפשיטא לתוס' דרובא עדיף מחזקה גם לזה א"צ קרא: סי' נ"ט אלא משום רובא רוב בעילות צ"ע למה לא כי היכי דדחי ש"ס דילן הראי' מרוב שהיו שניהם חבושים ה"נ יכול להיות כן בבהמה דידעי' שלא נזדווג לה זכר אחר ואפוטרופוס לעריות לא שייך בבהמה אם אין זכר בדיר ולא יצאה מן הדיר: שם ד"ה אמנם לעמת זה שהיה מזדקק ומוליד צ"ע מכא ידעי' שהוליד אם לא מטעם רוב אבל חזקה אין כאן אלא אם היו חבושי' ושוב אמרי' אין אפוטרופוס: שם ד"ה ועוד נ"ל לא היה מעשה נסים צ"ע למה לא: סי' ס"א מנ"ל דפסולים לקרבן ותק' לי' ג"כ ונ"ל דלוקין על שאר טריפות אבל המעיין בד' הרמב"ם ימצא דדרוסה הוה גילוי מלתא אשאר טריפות וכאילו כלהו כתיבי בקרא: סי' ע' דנקובת הוושט הוה נבילה ע' נקודת הכסף סי' ל"ג דהרמב"ן לענין אי' נבילה ולא לענין טומאת נבלה מיירי ולק"מ: סי' ע"ט בסוף להתיר וכ"כ לי הגאון המנוח מוה' יוסף שאול בעהמ"ח ס' מפרשי הים ג"כ להתיר: סי' צ"ב ד"ה וגם י"ל והרי שנים שניים מ' ד' המחבר דשנים היינו שני זוגות ולא ידעתי מנ"ל הא: שם ד"ה ועוד מוכח הזכר אסור מספק צ"ע דמהא גופא תפשוט מדמתעבר וטהור: שם ד"ה בעחכ"ת כדכ' קרא כל עוף למינו אין זה קרא כ"א בן סירא: ד"ה והנה זה שבועיים קובצינר היהנער ראיתים בעיניי בבית הגאון כתב סופר זי"ע ששלחו לו מירושלים אבל היה להם יכולת לעוף כתרנגולים שלנו משא"כ בהני קאחעכינא היהנער שאינם יכולים לעוף אפי' גובה ב' אמות וגם קולם משונה ומאז תמהתי על המחבר זי"ע למה לא צוה להביא מין התרנגולים שקבלו שם עדות עליהם וכי אשמא שנקראו בשם קאחעכינא היהכער ניקום ונסמוך: סי' צ"ז ה"ל ספק בשחיטה צ"ע היכי דאין כאן אי' אינו זבוח מה לי אם הוה ס' בשחיטה או לא כיון דבחזקת היתר עומדת: סי' קכ"ח סוף הסי' לא אמרי' ביה בחצי שיעור וצ"ע דההוא פלגא דזיתא דנפל לדיקולא למאן דמפ' דיקולא קלחת ואמרי' הא אר"י ח"ש אסור מן התורה: סי' קס"ד ד"ה שוב מצאתי והה"ד א"כ צ"ע דהרי בל תשחית בבניין מצור כ' והתם צורך רבים הוה: סי' קס"ב ויאמר שראה אותה שופעת ועדן לא ידע דלמא דם מכה או מן העלייה הוה: סי' רכ"ג בסוף הסי' וגם הוחזקה במעשה ועדן צ"ע דלמא לכתם הוחזקה וכי שייך לומר דהוחזקה לנדה דאוריי' ואולי באשה שיש לה בגדים צבועי' דאין בה משום כתמים וע"כ לנדה דאוריי' ואכתי דלמא על בשרה מצאה כתם: סי' רמ"א ד"ה אמינא לי' דלכ"ע מברך צ"ע מיושב בבית הכסא ושמע קול רעמים: סי' רמ"ב ד"ה אמנם בלא"ה ומצאה בתולה צ"ע דלמא בא עלי אחר בהטיי': סי' רמ"ב בהגה מבן המחבר רק ברובא דאיתא קמן דברים תמוהי' הם דהא רובא דאיתא קמן בהדי' כ' אחרי רבים להטות ואזלי' בתרי' בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות יהא קלוש מרובא דליתא קמן ומה גם דלחד פי' ברש"י חולין אפי' רובא דליתא קמן מאחרי רבים ילפי' והיינו איתא קמן והיאיך יהא עדיף מניה: סי' רמ"ג אמרי' ביה אונסא כמאן דעביד יש להשיב דלמא התינוק נפל היה מאחר שמת תוך ל' יום ולא היה כאן חיוב מילה מעולם ולא שייך אונסא כמאן דעביד: סי' רמ"ה ואי' דאוריי' לא אשכחן ביה ע' לקמן סי' רמ"ט: סי' רמ"ט שניהם ע"י ככרי לכאורה המצוה על האב אלא דעושה המוהל לשליח ואין שליחות לגוי ועי' לקמן בהגהת בן המחבר: שם ד"ה ויש להביא משום זמן גרמא צ"ע כיון דעכ"פ בת שליחות היא ואמאי לא מצי למעבד שליחותא דאב: שם ד"ה והנה מבואר הואיל ונדחה ידחה וי"ל עוד מט' חביבה מצוה בשעתה: שם ד"ה והנה ר"י למה דוחה שבת י"ל דעכ"פ בר שליחות אינו: שם בהגה בן המחבר ד"ה לפמ"ש מרן דכ"ש למכות י"ל התם אכילה כתי' וס"ל לר"ש אכילה אפי' כ"ש במשמע: סי' ר"נ נדבקה מאוד בהגיד וכן ראיתי מעשה בעיני בשני ילדים: סי' רנ"ג לפי שמתקן גברא אבל דלמא ימול כדין ויעשנו כרות שפכה לא גזרי' משום דעכ"פ לא חילל שבת: שם ד"ה ודע הא מילה שלא בזמנו על אברהם ע"ה לא ק' דהרי מל תחלה אנשי ביתו אלא דאאנשי ביתו עיקר הקו' ואולי כבר מל מהם כמה פעמים לצורך רפואה וכיו"ב כדמצינו ערבי מהול: סי' רס"ה ד"ה ועוד עדיפא לעשות ע"י שליח וצ"ל שלא היו בכל אותן הבכורים בכור קטן שאין לו אב דקטן משוי שליח: