ליקוטי חבר בן חיים ג ח

לקח הפרוס' ופירס כזית שוב לכל א' מהמסובין ולאחר שפירס לפני כלם לקח השני זתים סמוך לפיו ובירך עם המסובין ביחד על אכילת מצה והכניס מהם מעט מעט לפיו ולעסו והניחו בצד הפה על הלחי השמאלית ולאחר שלעס כל השני זתים בלען בב"א וכן אצל כזית מרור וכן אצל הב' זתים של הכריכה וכן בשני זתים של האפיקומן אחר ברהמ"ז אמרו הלל עד כל"ח בתרא וסמכו לזה כ"ו כל"ח ואח"ז נשמת עד מעתה ועד עולם וסיימו בברכת יהללוך ושתה הכוס ואמר לשנה הבאה וכו' חסל סדור פסח וברכה אחרונה על היין ואז צוה להנשים שילכו לישן מלבד הילדות הצעירות כאשר יבא לפנינו ואז סיים הפיוטים וביאר הפיוטי' ובפיוט כי לו נאה לא אמר לבסוף כי לו נאה כי הי' אומר שהוא התחלת החרוז דלא כיעב"ץ בסדורו והג' פיוטים אדיר יבכה ביתו ואחד מי יודע וחד גדיא תרגמו לפניו הילדות הצעירות בל' אשכנז והי' אומר טעם מנהג זה כדי שיעורו הילדים עד לבסוף ובין שנים לשלש שעות אחר חצות השלים הסדר ולמד עם התלמידי' שיר השירים עפ"י פי' רש"י אך היה אומר איזו סנסנים דרוש כאשר נדפסו בחלק שני מספרי ובראות התלמידי' כי הוא נרדם אזי סרו ממנו וישן עד אור הבקר על המטה של הסיבה ובשעה ששית אחר חצות כבר בא לביהמ"ד לתפלת שחרית ומוסף בימי הפסח ג"כ לא רצה לברך על פת בשחרית ואולי שלא תהא סעודת יו"ט על פת לבד ושתה אחרי קידוש משקה (קאווע) ורחץ פיו ואכל שנים שלושה עגולים מתוך הרוטב והיו קטני' עד מאוד משום ס' ברכת המוציא הקמח לכל בני ביתו הי' קמח שמורי' והי' אצל האפי' מתחלה ועד סוף ואחר כל עיסה רחצו הספל ואחר כל מצה נטל העורך את ידיו וגררו השלחן של המערכת בכלי ברזל העשויין לכך וצוה על האופה שלא להסיר מצה ממקומה אם לא שהלכה ע"י נגיעת המרדה מבחוץ ות"ח א' השגיח כל ש ה על זאת בע"פ אחר חצות אפו לו עד"ז ג"כ המצות לסדר ולא הי' מקפד על ג' לעשרון ולא לעשות בהם סימן כ"א נאפו כשאר מצות: בט"ב התפלל בביהכ"כ בלילה וביום ואחר הצהרים עלה לחדרו עד תפלת המנחה שבא לבית המדרש ומה שהי' התעסקו ביום ט"ב בביתו לא זכיתי לדעת בימי הפורי' התפלל בביהמ"ד והקפיד בקריאת מגילה על פסוק אשר נתן המלך לקרותו שני פעמים בפעם הראשון קראו להרג בלא וי"ו החבור ובפעם השני ולהרג בוי"ו החבור וכן על פסוק נקהלו היהודים קראו בפעם הא' לא עמד בפניהם ובפעם הב' לפניהם והפיוט לפורים אמרו באמצע תפלת י"ח בכל ער"ח אחר יוה"כ קטן או קודם תפלת ערבית אם לא עשו יו"כ קטן מכרו נרות התפלה ונרות קה"ת והוא קנה אותם ונתן כל השנה נרות תפלה לפני העמוד ואבוקת שעוה לקריאת התורה וכשהיה לו יא"צ הביא גם הנרות ממקומו לפני העמוד מגילת אסתר שלו היתה לה עמוד בסוף והיה נזהר ליגע בה בעת הקריאה משום האוחז ערום דרשותיו היו ליל ר"ה בביתו ולפני תקי"ש בבית הכנסת וכן לכל נדרי והי' מקפיד לעורר מן עון קרי ואחר הדרשה הוידוי וסיים בפסוק אור זרוע לצדיק וכן דרש בש' שובה ואח"ז ח' טבת ז' אדר יום לפני ל"ג בעומר לפני בכי הח"ק בז' אב בביהכ"נ וכן בכ"ז אלול יום מיתת רבו הגאון מו"ה נתן אדלער ובשבת שלפני ר"ה בביהכ"נ (צוקערמאנטל) והי' דורש גם ביום שלפני ל"ג בעומר שמעתת בסוגי' שהכין לזה וכן בשבת שלפני ר"ה בסוגי' שהכין לזה ובדרשה לז' אב היה מונה בכל שנה זמן חורבן בית שני כמבואר במכלת' ס' בא כשאי אתם זוכים אתם מונין לחרבנו מעולם לא ראה אותו אדם זולת השמש שלו בלא מעיל העליון ע"ד אל ישנה אדם מרבנות שלו עד הנה עלה בזכרוני ממנהגי מרן הקדוש זי"ע ועם הקורא הסליחה שלא שמרתי הסדר כי כ' כל זה פה מרחץ פאראד סמוך לקהל ווערפעלענו: מנהגי תפלותיו: רובם נתבארו למעלה רק ששמר מאוד להתפלל כנוסח אשכנז כמבואר בתשובתו להגאון מו"ה משה טייטעלבוים בחלק או"ח אתשובו' ח"ס אלא שהי' אומר מוריד הטל בלחש ולא בתפלת קול רם כשהי' לו יא"צ וכן אמר בלחש נוסח שים שלום גם במנחה ובפסוקי דזמרה בשבת לא אמר על הדרך המוצג לפנינו כ"א הקדים המאוחר ואיחר המוקדם אחר נט"י בשחרית היה אומר ברכות השחר עד גומל חסדי' והקדים לומר המכין מצעדי גבר כדעת הב"ח ואחר גומל חסדי' אמר ברכת התורה ועריבים לא אמר עם הצבור כ"א בפ"ע אחר ערבית גם שיר היחוד ושיר הכבוד לא אמר עם הצבור ולא עזב כל השנה שום פיוט מלאומרו עם הצבור יאמר כי בפיוטי הקליר יש סודות עמוקות ופיוט שאין בו סוד לא הי' חשוב בעיניו וכן צוה לומר בליל כל נדרי כתר מלכות של הרדב"ז ולא של בן גבירול: עד הנה רשמתי פה מרחץ הנ"ל יום א' ה' אלול תרל"ט. מנהגיו עם התלמידים: אעתיק פה אגרת שכ' בבחרותי בענין זה לאלוף נעורי הגאון מו"ה הילל ל"ש ני': בעה"י יום ז' י"ג למב"י תר"ה: אור יבקע כשחר כהלל בן שחר לאיש כשחר נכונו מוצאיו ומובאיו ה"ה אלוף נעורי צמיד לבבי הרב הגדול המפורסם כקש"ת מו"ה הילל ל"ש ני' תופס ישיבה בקהל נאלאנטהא יע"א: יקרת נועמו הגיעני, והנה שחר שחרני אהבתי, להשתדל לאסוף אליו צאן קדשים חבירם מקשיבים לקולו, אהובי ורעי היקר אם גם מה שאמר הרמב"ן ההשתדלות והחריצות הבל והגזירה אמת לא אמרו כי אם בעניני הגוף הנגוף בכל זאת בענינים כאלו אשר אין ביכולת הבשרי ומידו לו לאשר ולקיים, כשאר המצות אשר ברשות האדם לבדו נתונים נתונים המה לו,