ליקוטי חבר בן חיים ג עט

סי' ק"ע מוסף על דבריו לכאורה בלא"ה לק"מ דאטו נדה קריא רחמנא הרי כשעבר זמנה ולא בדקה טהורה דווסתות לאו דאורייתא וע"כ איסור בפ"ע הוא ואינו בכלל לא תקרבו לגלות ערוה אפי' למאן דס"ל קריבה דאורייתא: סי' קע"ב וצריך טעם לולי דמסתפינא הייתי אומר דפליגי מה הוא הרגשה שטמאתה תוכה וס"ל להרשב"א והר"ן הרגשה היינו פתיחת פי המקור וכיון שיש לה מכה המזלת בכל עת דמים א"כ מקורה פתוח בכל עת ואין שייך בה הרגשה ומדאורי' טהורה והתוס' ס"ל הרגשה היינו זיבת דבר לח ושפיר כ' דנהי דתלי' הך זיבה במכה מ"מ גם דמי כדה וזובו לפעמים והרגשה שפיר הוה אלא דשלא בשעת ווסת תלי' במכה ובשעת ווסת בווסתה: סי' קע"ט אע"כ קיי"ל כרבנן וצ"ע בר"ה ששינו לקרות וה' פקד את שרה מא"ל וכ"ת משום דנפקדה שרה בר"ה מקרי מענינא דיומא אכתי בעקידה ביום ב' דר"ה מא"ל ובשמחת תורה שקורין וזאת הברכה מא"ל ולבי אומר לי כי בעת שנהגו לשנות ולהנהיג כאחרים הנהיגו להוציא ס"ת שני בימים הנזכרים דהיינו שביעי של פסח ראשון דשבועות ב' ימים דר"ה ושמחת תורה לקיים וידבר משה והגאונים אחר התלמוד שהביאו תוס' במגילה הנהיגו משום לא פלוג להוציא בכל יו"ט ס' שני נמצא לפי זה בימים הנזכרים ספר שני עיקר מצות וידבר משה וע' בליקוטי חבר חלק ראשון בשו"ע או"ח קמ"ג מ"ש הל' למעשה בענין זה: סי' קצ"ד דאפי' בשעת נדתה תהיה עליו כצ"ל: סי' קצ"ח בתירוצים סי' ט' לא הוה משמשי אדם ובחי' רמב"ן ב"ב שם כ' דאדרבא מיירי בדף שאינו משמשי אדם עיי"ש: שם סי' י"ב גלי קרא דכתלוש צ"ע דלמא התם לאחר שעבדה חזקה במסמרים ומהי"ת יפקיע שם ע"א מינה וכ"ת א"כ קרא ל"ל קרא לדיוקא אתא דמחובר מעיקרו אינו נאסר: סימן ר"א בעי' עכ"פ שישמחו בו עי' רמב"ם ה' טומאת אוכלי' פ"א ה"א ובכ"מ שם ועי' פכ"ה מה' כלים הל' י"א: סי' רי"א הזחילה היא מתחתי' צ"ע מאן מפיס שהיה זחילה דלמא שאיפת אויר או חום חסרה: באו"ד רצפת ואבנים לא מקרי זחילה כצ"ל: סי' כט"ו והנה בסי' קצ"ט צ"ל ר"ה: סי' רל"ג וזה שער השמים כצ"ל: באו"ד ונעשה הר אחר כך וצ"ע א"כ מה זה שארז"ל שביקש דוד לבנותו בעין עיטם אלא משום דכ' ובין כתיפיו שכן אמרה נוחית ביה פורתא ולכאורה עפ"י נביא נגלה להם שלא היה שם ע"ז ובהר המוריה שהיה בעיר שלם שם היה שם בן נח מלך עד שניתן לאברהם וגם אחרי כן ולא ניתן רשות להקים ע"ז: שם בד"ה אמנם מה שהסביר זה נ"ל לד' הרמב"ם וכ"כ תוי"ט עדיות פ"ח עיי"ש: שם בד"ה ולפע"ד לקיים ת"ל את ה' אלקיך וע' רש"י ריש פ' כל שעה בסוגי' דחזקיה ור' אבוהו כ' וז"ל לרבות ת"ח מורא רבך כמורא שמי' מ' מדבריו דרבו לחוד מרבי' לא זולת: סי' רל"ה בפני' חדשות צ"ל פנים יפות. סי' רל"ו ואולי קרבן פסח ע' שבת קל"ג ע"א תוס' ד"ה ואנן נמי וכו' וצ"ע: סי' רל"ז במע"ש המתהלך צ"ל במעשר עני המתחלק: סי' ר"כ דכולהי מטעם ספק הוו וצ"ע בר"פ במה מדליקין דאמר אביי והרי יו"ט שני דספק דדבריהם והרי בימי אביי עדן קדשו עפ"י הראיי' וקראו ליו"ט שני ס' דדבריהם שם בד"ה מ"מ לדינא הרי הוא מן הזריזין וע' לקמן סי' רכ"ב כ' מרן זצוק"ל זה בהיפך והך דהתם ממ"ד ודהכא מאוחר תק"ע ודו"ק: סי' רנ"ד דס"ל דין זה תליא כצ"ל: שם בד"ה ומ"ש מעלתו להקשות קו' השואל הוא בתוס' יומא ל"ז ע"א וצ"ע: באו"ד ואפשר איכא מאן דס"ל ע' ר"ן מגילה שם ויש אומרים שתים כתב וגנז הראשונה: שם בד"ה ובחי' אמרתי סברא גדולה היא ע' קידושין ל"ז ע"ב תוס' ד"ה הואיל ונאמרה ויש לתרץ וק"ל: שם בד"ה וטעמא נ"ל אע"ג דמקח אפשר דווקא אם האיסור גם מצד הלוקח אבל הכא הלוקח עביד מצוה ולא איסור: סי' רנ"ו דכל צבע אסור ע' מג"א סי' של"ד ס"ק י"ח: שם בד"ה שוב כ' פר"מ כמו שאין קפידא בנתינה ובכתיבת יד קודם ראש ע בשו"ע או"ח סי' ל"ב סעי' א' בהג"ה וצ"ע: סי' ר"ס בד"ה ואודות השם הקדוש אלקיכם ע' לקמן סי' רס"ד דלא כ' מרן כן ודלקמן דבתרא: שם בד"ה איברא כל זה עי' לקמן רס"ג שלא כ' מרן כן ודלקמן דבתרא: שם בד"ה איברא חזינא עי' יו"ד סי' רע"ו טו"ז ס"ק ז' וצ"ע וע' ד' מרן לקמן סי' רע"ו: סי' רס"ג נלע"ד בלי פקפוק עי' סי' רע"ו טו"ז ס"ק ז' ובד' מר"ן לעיל סי' ר"ה והך דהכא דבתרא: סי' רס"ד בד"ה אמנם טעמא ע' לעיל סי' ר"ס והך דהכא דבתרא: שם בד"ה ואמרתי לעיין להוריד מקדושת ביהמ"ק צ"ע דבהמ"ק מאן דכר שמי' מירושלים לחוד הביאו ושמעתי כי בשו"ת מחכה חיים חלק ראשון עמד על זה ואיננו ת"י: סס"י ע"ר פ"ב צ"ל מ"ד והמ"י: סי' כע"א ד"ה וע"ד: שם ד"ה וע"ד ממזר דאפילו בחיתון ופסולי קהל וצל"ע א"כ בכל שהממזר יוכל לבא גם הגר יוכל לבא וא"כ יהא גר פסול לכתוב ספר תורה ולא מצינו כ"א גר תושב בש"ע יו"ד: סי' רע"ד ע' סי' ר"ס שלא כ' מרן כן והך דהכא דבתרא: סי' רפ"ד אין לסמוך על זה עי' ירושלמי פ"א ממס' חלה פסקא ואם השרישו קודם לעומר מבואר שם דסגי בג' ימים עי"ש: סי' רפ"ה יין לנסכים כצ"ל: סי' רפ"ט בסוף הסי' ומכ"ש במקום שגובין ד' מאות לא זכיתי להבין וצ"ע: סי' רצ"ד אמכם במן עומר לגלגלת ובלימוד החומש ביאר לנו מרן זצוק"ל דיש לדקדק קטן עומר לגלגלת וגדול עומר לגלגלת אמנם כל מדות של תורה באצבע נמדדין ולפי הגלגלת הוה האצבע של כל אדם הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו והיינו עומר לגלגלת לפי הגלגלת היה נמדד עפ"י האצבע וכמ"ש: סי' צר"ח באו"ח סי' תקפ"ה כצ"ל: