ליקוטי חבר בן חיים ג עז

ליקוטים והערות בס' נוב"י מהדורא תנינא סי' ה' הוה ספיקא לקולא ע' רא"ש פ"ק דחולין סי' כ"ג בענין איברי בשר נחירה ועיין שם: סי' ח' בהגהת בן המחבר ולי כ' ליישב לכאורה ד' הרב צ"ע דבשלמא התם אמרי' אי' אין כאן שהרי מיד נתבטל ממילא אין כאן דשיל"מ משא"כ באו"ב מדאמרי' נכבשינהו דניידי א"כ יש כאן אי' ממילא גם דשיל"מ יש כאן ואין לומר דלא אמרי' דשיל"מ כ"א במידי דאסור באכילה כד' רש"י ריש ביצה עד שתאכלנה באי' תאכלנה בהיתר אמנם הרי גם בעצים שנשרו מן הדקל אמרי' דהוה דשיל"מ ש"מ דל"ש: סי' י"ב ד"ה ועל הכ"מ גם בנברא כך כצ"ל: סי' כ"ה לא ידעתי הפרש וע' שם בשו"ת ב"ח סי' קנ"ז וד' הנוב"י סתומים: סי' ל"ה שמין במינו לא בטיל עי' בענין זה תי' רשב"א פ' גיד הנשה סוגי' דזרוע בשלה: סי' מ"ה שאפי' אחר ביטול צ"ע א"כ עכ"פ יוכל לחתכו לחתיכות קטנות עד שיתערבו כל כך שלא יוכלו להכירם ועדן הקו' במקומה עומדת דלא שייך לומר דאינה שוה: סי' נ"ג לשטתו שפיר מפרש אא"כ אמאי הביאו הפוסקים לההיא דרב אשי במים ומלח: סי' ס"ב איך נימא לסחורה י"ל דבאי' חלב גלי קרא דמותר לסחורה: סי' ס"ד מאיזה טעם שיהי' אולי טעם רש"י דלא א' לחלק בין היכא שהתחיל האי' מיד או אחר זמן בין אי' דידיה בין אי' חרם ב"ד א"כ בנידון דידן י"ל מודה רש"י: סי' ס"ב אין מקום להוראת המורה עי' רמב"ן פ' וישלח, דבחו"ל היה יעקב רשאי לישא ב' אחיות ובבאו לא"י מתה עליו רחל יען היא היתה השני' שנשאה אחר אחותה וזה דומה לנידון הרא"ש: סי' צ"ד דלא מחזקינן להו בדם נדה כצ"ל: סי' ק"כ הטעם משום שאיסור סוטה הנה להרמב"ם דס"ל ס' איסור דאורייתא מן התורה לקולא מקרא דלא יבא ממזר ממזר וודאי הוא דלא יבא א"כ אדרבא דווקא בטומאה גלי קרא דס' טומאה ברה"י ספיקו טמא: סי' קכ"ד בהגה בן המחבר כחשב טבילה למצוה וכ' דברגל עכ"פ מחויב לטהר עצמו בזמן המקדש כדילפינן מובנבלתם לא תגעו: סי' ק"ל לענין טהרות ולא לבעלה אולי י"ל דיש לה ווסת עד כ' ימים ומכ' עד ל' אין לה ושפיר מותרת לבעלה: סי' קמ"ז סעי' ח' להנך פוסקים ועי' ב"ק ס"ז ע"א מ' ג"כ דלא כעצי אלמוגים ועיי"ש: הערות וליקוטים בשו"ת חתם סופר חלק יו"ד סי' ד' אולי החות יאיר לא אמרה וכן מ' ל' וכן בהיפך: סי' י"ז יום להרצאה שמעתי מפי מרן זצוק"ל שתלמידו הגאון מו"ה זלמן ב"ה נ"ע השיב ע"ז הרי מסקנת הש"ס דהאי קרא קאי אמעשר בהמה באם אינו ענין והדרא קו' לדוכתא והשיב לו מרן דהיינו למסקנא דמסקי' יום להרצאה אבל אי לאו האי תי' ע"כ הוה מוקמי' ליה בבכור לתרץ קו' דאבוה דר' אפוטרוקו: סי' י"ט ימכרנה לנכרי ולמ"ש ש"ך סי' כ"ז בשם רש"ל התם גרע ועי': שם ד"ה ואמרתי שהקב"ה ישחוט מדרש זה הוא ברבות פ' שמיני והל' שם לויתן נוחר לבהמות בסנפיריו ועל זה לא תי' מרן אלא דא"כ בלא"ה ק' אטו לויתן בר זביחה הוא וע"כ על דרך שכ' מרן זצוק"ל: שם ד"ה ועיי' שם תנאי פליגי ע' לוח הטעות, שם דאוכל הוא ולא משקה ע' לוח הטעות: סי' כ"ג בי"ד סי' כ"ז: סי' כ"ד ובחזקת שאינו זבוח צ"ע עכ"פ מאי חזקה שייך וע' לקמן סי' כ"ה וצ"ע: שם ד"ה אמנם בבכורות וכ"כ רש"א שם: סי' כ"ה דאל"כ תקשי צ"ע דבס"ד כ"כ לד' רש"י ובס"ט ד' הרא"ש לד' עצמו ויש ליישב: שם ד"ה והנה מ"ש בשנתחב המחט וכ"כ בנוב"י שם מהדורא קמא חלק יו"ד סי' ח' ועיין שם שדחה: שם ד"ה אמנם בנידון בסוה"ד לא הוה בחזקת ע' לעיל סי' כ"ד וצ"ע: סי' כ"ו וד' ב"י בזה מאוד תמוהים ובס' חכמת אדם מחמיר בענין זה: סי' כ"ז וגם תוס' מודים ע' תוס' חולין ע"ז ע"ב ד"ה ההוא וכו' וצ"ע: סי' ל"ד במראה פסולה לולי ד' מרן זצוק"ל הייתי אומר דלא דמי בשלמא במראה פסולה מחמת מוגלא אין מראה זאת מראית הריאה כלל כ"א מראה המוגלא משא"כ בלבן דידן דהטעם משום אופתא ואי מהני שבשר הריאה הוא הגורם אדרבא הינוהו האופתא כיון שנתלבנה הריאה כ"כ ע"כ שהבשר מזהיר בלבנינותו מתחת הקרומים וצ"ע: סי' ל"ה מר"פ אלו טריפות צ"ע הרי גם הרמב"ם ס"ל כרש"י דחסר וחליף באנה בכלל חסרה וא"כ מאי ראיה איכא וע' כסף משנה שם: סי' ל"ז תרי בועי דסריכי צ"ל תרי אוני: סי' ל"ח טפות לחות היוצאים ד אלו צ"ע וע' מ"ש בהערותי לקמן סי' מ': סי' מ' אותו נקב אינו מוציא מל' זה מ' דריאה שואבת משקין דרך הקנה ומבפנים ומלבד כי זה נגד המוחש דאפי' בשתיי' אם יקדים קנה לוושט בא לידי סכנה הנה זה ל' רש"י ברכות ס"א ע"ב ריאה שואבת כל ניבי משקין אעפ"י שהן נכנסין בכרם דרך הוושט הריאה מוצצתן ושואבתן מבעד לדופני הכרס ר"ל ע"י שהריאה גוף ספוגיי וכשאין נקב בקרומי הריאה המשקין האלו זבין למטה כמעל כל דבר משופע וחלק אבל כשיש נקב בקרומין מתקבצין אלו המשקין שקם ונתהוה מהם הסרכה ומ"מ יש לקיים סברת מרן דאם הנקב נקב דק המשקין עוברין ע"ג ואינן נעשין סרכא: סי' מ"ג ככל איברים גסים כצ"ל, שמגדלים עצם כצ"ל: סי' מ"ד דזאב ידעי' דרכו לישיך וכ"כ פמ"ג שם: בסוף הסי' פה ק"ק מ"ד צ"ל פ"ב מאחר דהוה תק"ע ובתקס"ז בא מרן לפ"ב: סי' כ' בחולין כ"ט כצ"ל: סי' כ"ב נהי משום נקב ליכא ע' לקמן סי' כ"ד וצ"ע, וע' הערותי שם: