ליקוטי חבר בן חיים ג ו

לפניו מאומה אף כי הרע בעיניו שלא אמרו בימות הקיץ מוריד הטל שכן הי' הוא נוהג וגם הרע בעיניו שאומרים מעריבי' באמצע ברכת ק"ש והוא היה אומרו בפ"ע אחר ערבית גם הרע בעיניו המנהג שאומרים בר"ה ויוה"כ ביוצר הפיוטים בברכת ק"ש וכן הרע בעיניו שאומרים הפיוטים בתפלת מוסף ובר"ה וביוה"כ שחרית ומוסף באמצע התפלה בכל זאת לא מיחה מטעם המבואר לעיל וכן גמרו שם בכל ש"ק שיר היחוד ואנעים זמירות והוא אמרו עליו שלא אמר אותו עם הצבור אבל מעולם לא פירס אדם על שמע או אמר קדושה אחר תפלת הציבור בפניו ובשבת חנוכה או סמוך לחנכה וכן בסמוך לפורים דהיינו שהיה חנוכה או פורים ביום א' וכן בשבת שלפני יו"ט שהיה יו"ט ביום א' התפלל מנחה מיד אחר סעודת הצהרים ועשה סעודה שלישית קודם שעה עשירית: גם לא אמרו מעולם התפלה שאומרים במדינתנו בשבת שמברכין החדש כ"א מי שעשה נסים והקפיד שיאמרו יגאל אותנו בקרוב ואמר כי זה הוא עיקר התפלה כי הגאולה עצמה אינה צריכה לתפלתינו כי כבר הבטיח אותנו ה' ית' עליה וכן בבהמ"ז הקפיד לומר מה"ט גופא הוא ישלח לכו את אלי' ויבשר לנו במהרה בשורות טובות שאם לא יאמר במהרה בשורות אלי' א"צ תפלה דקרא כי כל תפלותיו היו כלם בבית מדרשו אם לא שהיה ב"ד בין מנחה למעריב אזי התפלל תפלת מנחה ומעריב בביתו במקום ב"ד ואמנם באלו הימים התפלל בביהכ"נ מיום א' דסליחות עד לאחר יוה"כ תפלת שחרית והאריך עד מאוד אחר התפלה שמה וכן כל ימי חו"המ סוכות ואמרו עליו שהיה גומר באותן הימים אחר התפלה ששה סדרי משנה עם פי' עץ חיים למהר"י חגית ובר"ה התפלל בביהכ"נ שחרית ומוסף וביוה"כ כל התפלות ובליל כל נדרי האריך שמה עד אחר גמרו הציבור ספר ראשון מספר תהלים ואז בא לביתו בשמחה וחדוה עם אגודת עשבי בשמים בידו ואמר להתלמידים המיחלים לו בביתו גוט יום טוב וישב על כסאו ולמד סדר העבודה עד מראה כהן ועד בכלל ואשרי עין ראתה המלאך ה' צבאות הלזה בלילה הקדושה הזאת ואחר גמר לימוד סדר העבודה היה דרכו להציע איזו קושיא בהו"ת שעסקנו בה על שבת שובה ואח"ז למד ש"ס במקום שעסק אז וכהירנא אמר לנו כי הרב בשטאמפפען שמו היה הגאון משה מרדכי בנעטה האיר עיניו לחזור רק עתה על הש"ס עם רש"י בלא תוס' וככה המשיך עד שעה אחר חצות וכראות התלמידים כי התחיל להתנמנם סרו מעליו ואמר להם לכו בני והתפללו עלי ביום הקדוש ובדברים אלו זלגו עיניו דמעות והוא פורש ובוכה והתלמידים פורשים ובוכים ומבקשים ממנו א' א' שיברך אותם וכן עשה וכל תלמיד מבין אמר אמן וכן למר והקפיד על מי שלא אמר וכן למר ביוה"כ היה מנהגו לעמוד על רגליו כל היום ולעת זקנותו צוה להתיר לו נדר זה אולי לא יוכל לעמוד אבל לא הוצרך לכך: הכפרות בעיוה"כ שחט כד' האר"י בעלות השחר טרם הלך לביהכ"נ לסליחות אבל הקפיד על אחרים שהקפידו כמו כן על זה והעמיסו בזמן קצר על השוחטים מלאכה מרובה והיה אומר כי מצום גדליה עד עיוה"כ לעת ערב הזמן שוה לענין הכפרות מלבד הרגע הזאת בעיוה"כ בעלות השחר וכי כל אחד יכול לכוין אותו רגע ובשנה האחרונה קודם פטירתו שינה בעצמו מנהגו להראות הלכה למעשה ואמנם כשהחלה בה"ר אז צוה לעשות בעדו כפרה שנית: בליל ר"ה הלך כמו כן לביהכ"נ ולאחר שדרשו לו בני הכנסת שנה טובה בא לביתו ושם חלו פניו תלמידיו ושאר בעלי בתים תורניים והיה אומר לפניהם איזו דרוש ואגדה בו פי' הכ' למען ירבו ימיכם ועל הרוב פי' ג"כ הספרי על פסוק זה שסיים וכן הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו לאחר תפלת מנחה ביום ראשון עלה עם בני הישיבה אל הגן שהיה אחורי ביתו על ההר ומשם כראה פני הנהר דאנ"וי ואמר שם סדר תשליך אבל לא אמר כ"א הפסוקי' מי אל כמוך ג"פ ולא שום תפלה אח"כ ולאחר התשליך נתאחר איזו שעה בסוכת גנו עם מסיבת ת"ח והביאו לפניו פירות ובירך עליהם ונ' שהיה דעתו משום ס' סעודה שלישית ביו"ט ומה שלא הקפיד ע"ז בשאר יו"ט כ' משום שהיה דרכו לדרוש בכל יו"ט ראשון אחר מנחה וסמך ע"ד הזוהר שכ' דגם בד"ת יוצא ידי סעודה שלישית ובר"ה לבד לא דרש והוצרך לפירות מטעם הנ"ל: לשהחינו על ליל ב' דר"ה היה מנהג הגאון ר' דניאל פרוסטיץ זצ"ל שהיה אז ראש ב"ד בפ"ב לערוך ע"י אריס אחד בגנות השרים בפ"ב על קערה אחת גדולה כל מיני פירות שהיו נמצאים בעת ההיא וכל מין ומין הי' מסודר בפ"ע ועלים ירוקים בין מין למין היה עשוי כמין הר בפאר ונוי נחמד להשכיל בליל א' דר"ה הביאו על שלחנו כל המינים המובאים בשו"ע מש"ס כריתות והוריות כאשר נמצאו לקנות סלקא הביאו ירק שקורין (קרוי"ט) סתמא או קאפוסטא ובעד כרתי הביאו ירק שקורין (באריי) והירקות האלו בדקו התלמידי' טרם נתבשלו וזולת ירקות אלו וירק (סאלאטה) למרור בליל פסח לא בא שום עלה ירוק כל השנה על שלחנו ואמרו משמו שהיה מעיד על עצמו אשר מיום שעמד על דעתו לא בא עלה ירוק לתוך פיו: בעיוה"כ שלח אחרי עדה שלימה חתומי זקן ופ"א קרא משרתו גם אותי וגער בי משום שלא היה לי בזמן ההוא עדן חתימת זקן והעדה הפירו נדריו ואח"כ הלך לעזרת נשים וחלץ מנעליו וקיבל נזיפה והעדה התירו נזיפתו ונ' דמשום התרת נזיפה הקפיד על חתימת זקן בעיוה"כ לעת ערב באו אליו חשובי הקהל והתורניי' שבבעלי בתים ובקשו ממנו ברכה וברכם וגם מקצת בני הישיבה דחקו עצמם אל חדרו שלא ברצונו וקבלו ברכה אבל הרוב נתברכו בליל יוה"כ אחר הלימוד כמ"ש לעיל: כל ימי חוה"מ סכות האריך בביהמ"ד אחר תפלת ערבית ואמר מזמורים שונים ברב שמחה וחדוה שלא כסדר שכתובים שם התפלה הנדפסת בסידורים קודם קידוש לילי' א' של סכות וכן קודם נטילת לולב לא אמר וכן אמר לנו בעשרת ימי תשובה שהיה דרכו ללמוד עמנו קודם הצהרים רמ"בם ה' תשובה כי אין דעתו מסכמת לכוין באיזו מצוה הכוונה שכ' המקובלים והיה אומר כי כל דברי תוה"ק וכל המצות המה בנויי' על סודות עמוקים והאינו מאמין בזה עליו אחז"ל האוחז ס"ת ערום שאומר שאין סוד בד' תוה"ק כקבר ערום כי בהגיעו לפ' ואלה המלכים או לפ' ואלה בני שעיר החרי יבא להלעיג ע"ד שלגלג מנשה וכי לא היה לו למשה לכתוב כ"א יחוס שעיר החרי שהיה מחותנו של עשו אבל מטעם זה לא יכון בעיניו לסמוך על שום מקובל ולהאמין כי המצוה מרמזת על סוד זה דווקא: