ליקוטי חבר בן חיים ג ה

ואמנם אמר אשת חיל ופיוט צמאה נפשי מאבן עזרא ואמרו משמו שאמר כי בלי ספק היה רוה"ק שורה על האבן עזרא בעשותו פיוט זה כי נמצאו בו דברים עמוקים מיוחדים לליל ש"ק ולא השמיט ממנו מאומה על שלחנו אכלו לפחות שני בחורים ומלבד אלו שילם ע"י הרב הצדיק מו"ה מרדכי פישל סופר על מזון שני בחורים אצל איש אחד מיוחד לסעוד הבחורים אצלו ומלבד זה נתן להנ"ל בכל ע"ש שלשה ז"כ לשבת על לחם ויין להבחורים שלא היה להם סעודה והיה רגיל לומר להרב הצדיק הנ"ל כי אין זאת מכיסו אבל לאחר פטירתו נודע כי מכיסו היה ובתוך הסעודה אמרו לפניו כל הזמירות הנדפסים מאז לליל ש"ק בהשמטת פיוט מה יפית וסיפר לי בנו הגאון אב"ד דקראקא ני' כי כמה שנים לא אמרו פיוט רבון עלם אף כי בעצמו האריך בפני התלמידים בשבח המחבר וסיפר אותו מעשה הנדפס בס' משנת חכמים להגאון מהר"ם חגית כי בפעם הראשונה אשר שר המחבר פיוט זה בצפת ת"ו מקום מושבו שלח אליו הקדוש האר"י לוריא זצ"ל שהיה ג"כ אז בצפת דליהוי ידיע' לי' כי בהתחילו לשורר באה השכינה עם פמליא של מעלה לשמוע בקולו אך יען שלא היה עטוף בגד העליון התרחקו מאתו ובכל זאת לא נאמר על שלחן מרן פיוט זה ושאלו הגאון בנו ה"ל על טעם הדבר והשיב לו טרם אגלה לך טעמי נח לי שתשירו אותו וכן נעשה מהשבת ההוא והלאה מזמירותיו שחיבר מרן לא שר גם א' מהם כ"א הזמר לסעודה שלישית לבד ודע כי כולם חיבר טרס בואו לפ"ב ושמעתי ששאלו אותו מדוע לא חיבר שום שיר מיום בואו לפ"ב והשיב כי לא כימים הראשונים שהיו טובים מאלה שלא היו טרדות הצבור רבה עליו כ"כ ובבא הימים הקדושים וחישב עם כנפשו על פעולתיו בשנה העברה והיו בעיניו כדי מדתו מצא בנפשו עונג לתקן בין יוה"כ לסכות איזו שיר ע"כ כמעט כלם נמצאים בקונטרוס שחברם באותן הימים בין יוה"כ לסכות ולא כן היתה עם נפשו המנוחה והעונג מעת בואו לפ"ב בליל ש"ק היה מנהגו לחזור כל שיעורי השבוע העברה ובבקר בש"ק למד טא"ח ה' שבת אחר תפלת שחרית ומוסף בביהמ"ד שוב הציע איזו חידוש בפ' השבוע ואמר קדיש דרבנן ואח"ז עלה לביתו וצוה לא' מן התלמידים לקדש על יין ולהוציאו כי לא היה אפשר לו לשתות יין אליבא ריקנא והקידוש לא היה כ"א בפה"ג כמ"ש הב"י מגמ' פ' ע"פ ואח"ז אכל איזו דובשנין משום קידוש במקום סעודה וחלקו להמסובין עוגה נילושה בחמאה ולא הקפיד מעולם על שיעור ד' ביצים המובא בשו"ע או"ח כ"א כד' הגרא"וו כי הכל תלוי בקביעות סעודה ולא היה רשאי מן המסובין לטבול העוגה במשקה קאווע רותח אף שהיה בכלי שני כד' הרשב"א דגם כלי שני מבשל קצת כ"ז שהוא רותח וכל משקה חם ששתה הן קאווע הן רוטב היו רותחים כ"כ שלא היה אפשר לבריה לשתותן ואף כי הרופאים בקשו למונעו מזה כי אמרו שהיה מפסיד לבריאת גופו לא האמין בהם וב"ס היה טעמו שלא יהנה גרונו מהם: וכן ראיתי במשמוש ידי העריבה שרחץ בה במקוה בע"ש טרם רדתו למקוה ומשמשתי שעה אחר צאתו ממנה ולא היו ידיי סובל עדן החמימות והיה רגיל בעל המקוה לתת לו בתוכו כסת של עור ממולא בעשבים המחזיקים העורקים שקורין (אייזעכקרויט). וכאשר הגיעו בביהכ"נ הגדולה לקריאת התורה בא השמש לקרותו והיה שם עד אחר תפלת מוסף בין בשבת בין ביו"ט ומנדיבי הקהלה מי שהיה רוצה לתבל פניו בש"ק הלך אחריו מביהכ"נ לביתו ואם לא באו מבקרים עסק בתורה עד זמן סעודה ועל הסעודה שוב הציעו כל הזמירות הנדפסים ליום ש"ק ואחר שיבת הצהרים בחורף כבר הגיע זמן מנחה ובקיץ היה לומד פרקי אבות עם בני החברא קדישא עד שקרא השמש לביהכ"נ ואז עלה לביתו ובאו בני משפחתו לקבל פניו ודרש אחרי מעמדם עד זמן מנחה אחר תפלת מנחה קודם עלינו היו אומרים בחורף ברכי נפשי ובקיץ פרקי אבות ואף כי לפעמים חשך היום וכמעט לא היה זמן לעשות סעודה שלישית לא מנע מלומר ברכי נפשי ואח"ז עלה לביתו לעשות סעודה שלישית ועלו אחריו ת"ח הקרובים אליו וישבו על שלחנו ושאל התלמידים שרצו כמו כן ליהנות מתורתו של משה בסעודה זאת עמדו סביב השלחן על רגליהם ולאחר שבירך על הלחם משנה ברכת המוציא לקח הרב הצדיק מו"ה מרדכי פישל סופר הלחם ופרס לכל מי שמגיע פרוסה והיה רגיל מרן להזהיר שיאכל כל מי שנטל ידיו שיגור כביצה משום ס' ברכת ענ"י ואח"ז היו מביאין בחורף דגים ממש ובקיץ דגים קטנים מלוחים שקורין (סארדעללען) דלא כמ"ש בס' חכמת אדם כי יש בהם חשש חומץ יין כי בדגים האלו אין בהם ריח חומץ כי הם יבשים ממש כ"א כוונת הגאון ח"א לאותן שקורין במדינתנו (רוסלעך) המה כבושים בחומץ ושומר נפשו ירחק מהם ואכל מרן כ"ש מן הדגים והרב הצדיק הנ"ל שוב נתן למסובין ולכל מי שמגיעו מקצת מן הדגים ואח"ז מזגו למרן כוס יין בירד עליו בפה"ג ושתה מעט ואמר להמסובין לחיים והמסובין הושיבו לחיים ולברכה והיה מקפיד מרן שלא יאמרו לחיים טובים כי אמר לחיים טובים בגימט' קללה דוק ותשכח: ואפשר כי זה ג"כ טעם הפוסקים שלא לומר בוכתוב לחיים טובים בעשי"ת מלת טובים עד בספר חיים כי שם אומרים עמו ולשלום ואח"ז מזג הרב הצדיק הנ"ל להמסובין כוס לברך עליו וכל הכוסות על הסעודה היו של כסף מים לא ראיתי מעולם על השלחן וכ' שחשש לד' ר"ת בתוס' פ' ע"פ שלא לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת מפני הסכנה ואחר הדברים האלה אם היה שבת שאירע בו איזו יו"ט שלא אמרו צדקתך צדק היה אומר לפעמים איזו מילי דשמעתא ובשאר שבתות השנה מילי דאגדתא בפ' השבוע והיה מאריך באגדה ומוסר ותוכחה עד שחשכה הלילה וכל א' מהמסובין שהיה יראת ה' בלבו נפלה עליו חרדה מפאת קדושת אמרי אש אשר בשעה זאת מפי מרן יתהלכו והיה דרכו בשעה ההיא להביא אגדה עם רמזים וגמטריאות והיה מרגלא בפומי' כי יש בתוה"ק פרד"ס פשט רמז דרוש סוד ומי שהוא במדריגה היותר קטנה אינו זוכה כ"א לפשט ומדריגה שנייה למעלה היא לזכות לרמז ומדרגה השלישית למעלה היא דרוש והמדרגה היותר עליונה סוד ואם היה אומר איזו דרוש שמח בו מאוד ולאחר שכלה מלומר דברי אגדה שרו לפניו זמר אל מסתתר שחיבר לסעודה שלישית ומזג שוב הרב הצדיק הנ"ל כוס של ברכת המזון ונתן לא' מן המסובין לברך והמברך היה שותה את כוס ברהמ"ז אפי' שהי' אז לילה גמורה: ואח"ז ירד לבית מדרשו להתפלל ערבית ואמרו הקהל והוא עמהם לדוד ברוך ולמנצח בנגינות והתפללו ערבית ויתן לך ועשה השמש הבדלה ואמרו עלינו וכל תפלותיו כל השנה היו בבית המדרש ולא שינה בסדר התפלה שהיה בבית המדרש הזה