ליקוטי חבר בן חיים ג נד

סי' פ"ו ב"י ד"ה כ' הרשב"א אבל ראיתי לרמב"ן צ"ל לרמב"ם: שם ד"ה ולענין מ"ש הרשב"א ויש נפקותא ואפשר לומר דנ"מ עוד דלהרמב"ן אפי' בטפת דם בביצה דינא הכי משא"כ להרמב"ם בעי' אפרוח ממש: סי' פ"ז טור וכ"ת חולק ע' רש"י שם משמע מדבריו לד' הגאונים ע"ד שכ' הטור: שם ב"י ד"ה ומ"ש וכן אם עמד דכיון דאינה חלב ע' תוס' ע"א ל"ה שם דלר"ת למשנה אחרונה אף צלול מותר: שם ד"מ או"ק ד' היינו מטעם שכ' ר"ב וצ"ע דהרי לרש"י ל"ש סברת ר' ומ"מ כ' הטור דבנ"ט תליא מלתא: סי' צ' ב"י ד"ה ומ"ש ולצלי בשם רש"י וכן הוא להדיא ברש"י סוף שמעתא דכבדא עיי"ש: שם ד"מ או"ק ז דאפי' יבש אין לבשל: סי' צ"ב ב"י ד"ה והרא"ש כ' פ' גי"ה דניחא לדבריו ועל התי' שהביא כ' הרא"ש וזה דוחק וכיו"ב: סי' צ"ג ב"י ד"ה ומ"ש רבי' דאינו אלא בנ"ט וי"ל דסמיך אמ"ש בסמוך בשם בעל העיטור: שם ד"ה כ' בעל העיטור מתיר לבשל כצ"ל: באו"ד דבעל העיטור סבר כראב"ד ע' נה"כ: סי' צ"ה ב"י ריש הסי' דגים שצלאן עם הבשר כצ"ל: שם בד"ה וקטניות שנתבשל בקדירה חולבת צ"ע מ"ש חולבת מקדרה של בשר שכ' ר"י דבעי' אינה בת יומא ונ' דתבשיל של בשר היינו הבשר עצמו: שם ב"י ד"ה כ' הרשב"א קודם שבישל בה את הדגים כצ"ל: באו"ד אסור לאכלן צ"ע למה לא התיר ע"י טעימה: שם ד"ה וכ' בהגש"ד בסוה"ד שאינה בת יומא כצ"ל: שם ד"ה אין מניחין כלי אם לא שיכסנו כצ"ל: באו"ד מצאתי כ' בשם מהרא"י כצ"ל: סי' צ"ו ב"י ד"ה ומ"ש ואם עבר ובישלן בסוה"ד הסכין הבלועה וכ' דגם לד' הר"ן בסוג' דטפת חל גי כאן בס' נגד טעם הסכין וע': שם ב"י ד"ה כ' הרשב"א ולפירושו לא הוצרך לכתוב: סי' צ"ז ב"י ד"ה ומ"ש רבי' וכ"פ רש"י ובתנורים שלנו כ' דמותר לאפות כצ"ל: סי' צ"ח הגהות מהרל"ח או"ק ג' לכאורה י"ל דרש"י מיירי במין במינו בטעמא דכה"ג לדינא דקיי"ל כרבא דאזלי' בתר שמא לא הוה מב"מ: שם ב"י ד"ה ומיהו פר"ת ע' בעל המאור ר"פ אלו עוברין סוגי' דהיתר מצטרף לאי' מבואר מדברי' דמב"מ בס' מדאורי' והוא פלאי: שם ב"י ד"ה משמע בדבריו ההיא דר"י אינה ענין צ"ע דהר"ן כ' דאף ד' רבינו אפרים תליא בפלוגתת רש"י ור"ת: שם ב"י סוף הסי' כ' הר"ן פ' גי"ה בשה הרא"ה כצ"ל: סי' צ"ט ב"י ד"ה ומ"ש רבינו דכל האיסורין במפיל קנסא והסברא כ דמבטל מתיירא שיפסיד גם המותר משא"כ במפיל אין לו לירא שיפסד אלא בנפלו ונתפצעו ק': שם ב"י ד"ה ומ"ש רבי' בזה בסוה"ד כ' שיש לחוש ע' ב"ח וד' בי צ"ע: סי' ק"ג בד"ה ספק ישן לא זכיתי להבין דכה"ג הו"ל שם אונס חד בשלמא הא דאינו יכול להתהפך י"ל כמ"ש הרמ"ע מפאנו הביאו פמ"ג סי' ק"י דבדרבנן לא בעי יכול להתהפך אבל הא דשם אונס חד וודאי ק' וע' תורת הבית להרשב"א שער התערבות בית שני שחולק בזה: סי' ק"ד ב"י ד"ה וכ' בתשובות הרשב"א מדתנן גי"ה שנתבשל צ"ע הא מתני' אתיא כמ"ד יש בגידין בנו"ט: סי' ק"ה ב"י ד"ה מליח שהוא מליח ושלא כד' הרמב"ן כ' טעות סופר: שם ב"י בסוף הסי' לא נפקא לן מידי צ"ע מ"מ כיון דלא אמרי' חנ"נ בשאר איסורין אין מקום למימר דהמלח יהא דינו כמלח של שאר איסורין: שם ד"מ או"ק כ' ע' בחי' רשב"א בסוגי' דטפת חלב דברים אלו בביאור יותר וע' בר"ן שחולק על כלל זה: סי' ק"ו ב"י ריש הסי' ואי לית בה טעמא דאיסורא אולי היכא דאתחזק איסורא לא סמכי' אקפילא: סי' ק"ז הג"ה מהרל"ח או"ק ב' מים רותחין צ"ל צוננין: סי' ק"ח ב"י ריש הסי' בכולהו גוונ' של בר אפת חמה עי' כסף משנה פט"ז מה' תרומות הל' ו' וצ"ע: באו"ד אבל בפת שעורים צ"ע למה לא הביא הטור ד' ר' יוסי בשעורים: סי' ק"י ב"י ד"ה ומ"ש רבי' אלא המיעוט אפשר לומר שהרשב"א מש' וכ"כ הרשב"א להדיא במשמרת הבית: סי' קי"ב ב"י ד"ה וד' הר"ן משמע דהא בפ"ק דחולין ע' כה"כ ססי' זה: באו"ד ובהדיא אמרי' צ"ע התם לאחר הפסח לא היה פת ישראל מצוי ואולי ליתא משום חיי נפש: סי' קי"ד הגה"ת מהרל"ח או"ק ה' יין צ"ל מורייס: סי' קי"ט ד"מ או"ק ה' וכ' הרמב"ן בתשו' סי' ק"ע: סי' קכ"א טור ואם הכלי גדול וע' ר"ן פ' כל שעה גבי עץ פרור: סי' קכ"ב ב"י ד"ה סתם כלי גוים וקפלוטאות וחמין: סי' קכ"ג טור לאוסרו בהנאה כיון שנתנסך כצ"ל: שם ב"י ד"ה ומ"ש רבי' מאימתי נקרא מפני שממעיטו כצ"ל: שם ב"י ד"ה והרשב"א כ' במדרש איכה רבתי כצ"ל: שם הגהו' מהרל"ח או"ק כ' תמד של שמרים כצ"ל: סי' קכ"ד ב"י ד"ה הקונה עבדים וכ"ת פסק כרב כצ"ל: שם ב"י ד"ה ואיכא למידק דאמר רבא בר ששך: שם ב"י ד"ה ומגעו שלא שלא בכונה בין שלא היתה לו כצ"ל: שם ד"מ או"ק י"ז שנדפסו שנת ש"מ צ"ע דבשנת של"ג בל"ג בעומר נפטר הרמ"א כמ"ש הטו"ז בשו"ע או"ח סי' ת"כ עיי"ש: סי' קכ"ז ב"י ריש הסי' דאדם המטהר יין חבירו ע' תוס' קידושין שם צידדו דכה"ג מקרי מהימן כבי תרי עיי"ש וב"י גופי' הביא לקמן דבריהם: שם ב"י ד"ה ור"י כ' דבר שיכול לטעות: ב"י ד"ה מצאתי כתוב משום דעד אחד נאמן באיסורין צ"ע שם: שם ב"י ד"ה והרא"ש כ' וצ"ע ברא"ש פ' הניזקין שם: שם ד"מ או"ק ב' לגבי אי' דאוריי' לא מהני כצ"ל: באו"ד כללי ע"א כלל ו' ע' רא"ש פ, המדיר סי' ט' וצ"ע: או"ק ד' צ"ע דע"כ ל"ל דברי' אלו צ"ע דהרי הרשב"א פליג אר"ת וס"ל דווקא הכחישו הבעלים אינו נאמן ולעולם משום עדותו נאמן ושפיר כ':