ליקוטי חבר בן חיים ג לה

זמן ואותן מקומות שישבו בם ישראל בצטוו ובזמנינו ובמקומותינו לא יפסיד האדם אם יתפרנס אחי' כנגד דרך התורני' ואמנם הגיע להם אמונה נפסדה זאת משום שלא האמינו בהשארת הנפש ולא ידעו ולא השכילו כי התורה תורת הנפש וה' אשר ברא בנו הנפש וידע ערכה ומהותה הוא אשר יצוה עלינו להזהר באזהרות האלו וגלל כן צווח הכ' ואמר ואל תשקצו ואל תחטיאו את נפשותיכם לומר לא לתועלת הגוף צויתי לכם החקים כ"א לצורך הנפש ומעתה אחרי כי הנפש האלקי הזאת לא תשתנה ולה תתחלף לפי המקום והזמן גם תורתה לא תשתנה וזה ענין כוונת הרמב"ם במה שהניח ליסוד הדת לא יחליף האל וגו' לומר כי אמונת השארת הנפש צריכה להקדים בכו לאמונת התורה כי עי"ז תוה"ק נצחיי' כהנפש כשהיא נצחית אבל אם לא נקדים יסוד זה יראה ח"ו כי התורה לתועלת הגוף לבדו נתנה א"כ אין אנו בטוח' מלהאמין אשר תשתנה לפי המקום והזמן ח"ו וכשנתבונן בד' מרע"ה בפ' ואתחנן נמצא מבואר מאמר יכו זה שאמר להם לישראל רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך והודעתם לבניך ולבני בניך אמר השמר לך ושמור נפשך מאוד כלומר שים אל לבך כי תוה"ק תכליתה לשמור הנפש ועי"ז תהי' התורה נצחיית והודעתם לבניך ולבני בניך וע"ז הוסיף ואמר יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחרב באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בני ילמדון אמר למען תאמין בבירור בהשארת נפשך תזכר יום עמידתך בחרב אשר כלכם הייתם שומעים ד' אל חי ולולי הי' בכם נפש אלקים ע"י מה הייתם מוכנים לראות מחזה שדי ולשמוע ד' אלקים ואמנם זה הי' תכלית המעמד הנורא ההוא למען יאמינו בהשארת הנפש ולמען תהי' התורה נצחיי ולא תשתנה לפי המקום והזמן וז"ש הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען ילמדון ליראה אותי כל הימים ועל האדמה אשר הם חיים בכל מקום שהם חיים ואת בניה ילמדון וזה ענין מ' הכ' בפ' יתרו ג"כ שאמר לבעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם כי ע"י האותות שעשה מרע"ה הו' עדן מקום לבע"ד לחלוק ולומר כי הש"י הסכים ע"י מרע"ה והוציא עליו כוחו לתת תורה כמוסית לישראל אבל אחרי כי ע"י המעמד הנורא ההוא יראו בעין ענין השארת נפשם עי"ז וגם בך יאמינו אחרי כי התורה תורת הנפש היא נצחית כמותה ועד"ז כבין מ' רז"ל שם בפ' ר"ע דכ"ע מיהת בשבת ניתנה תורה נאמר כאן זכור את יום וכאמור ביצ"מ זכור את היום מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום ולמאי נ"מ גלי לן גזר"ש דבשבת ניתנה תורה אמנם אחרי כי רק במציאות אמונת השארת הנפש זכו אבותינו למעמד הנורא ההוא היה מן ההכרח אשר גם טרם נאספו למעמד ההוא שיאומן בהם אמונת השארת הנפש והנה באמת תכלית מתן שבת הוא להעמיד בנו אמונה זו הכה נ דע בנפשינו אשר אדם לעמל יולד ואי לא לעי לא אכי' ואך הזמן והיגיעה יחי' כוחו ואם במפלת העצלה האדם ינוח אזי נפשו מרה לו והעצל פניו זעומות לא כן בש"ק הבא מדי שבוע עם בני ישראל יתענגו על ה' אחרי יפנו ממחשבותם כל עסקי עמלם והענג יקרא לשבת והניח זה האות בקרב לבינו כי אחרי נפנה מעסקי העולם הזה נגיע אל תענוג רוחני אשר אין לשער ערכו בעו"הז ולפי גודל שמחת האיש הישראלי בש"ק יגדל בלבו אמונת השארת הנפש עד שד' רז"ל מזמור שיר ליום השבת המזמור שיר ושבח ליום השבת מזמור שיר ליום שכלו שבת ואמרו טועמיה חיים זכו וזה ענין נשמה יתירה שנתנה לאדם בש"ק כי אמונת השארת הנפש בשבת כפלים מבימות החול אחרי כי כל ימי השבוע הוא גופני ובשבת יטעום עונג רוחני וז"ש וביום השביעי שבת וינפש ע"י השביתה שצוה הש"י ביום השביעי נתברר לאדם אמתת הנפש אשר על כן נתן הש"י במרה לישראל שבת קדשו והתיצב בקרב לבבם אמונת השארת הנפש ובש"ק הלזה בחר הש"י להנחיל תוה"ק לישראל אחרי אמונת השארת הנפש וכמ"ש ועד"ז כבין מ"ש רז"ל כי במו"ש מברכין על הריח משום נשמה יתירה שאבדה ממנו בצאת השבת הענין אז"ל בו' ברכות מניין שמברכין על הריח שנא' כל הנשמה תהלל וגו' איזו דבר שהנשמ' נהנה ממנו ולא הגוף הוה אומר זה הריח הכוונה חמשה חושים ברא הש"י לאדם הראי' והשמיעה לשמור ארחות דרכיו וההרגש והטעם אשר בהם חיותו אבל ריח זה הוא דבר שאין הגוף נהנה ממנו והוא רק הנאה רוחני' למען ידע כל איש אשר מלבד הגוף הזה אשר לנגד עיניו עוד בו נשמתו נשמת שדי, וזה אמרם כל הנשמה ר"ל הנשמה האלקי אשר בקרב אנוש ומאחרי כי המופת על הנשמה נאבד מן האדם בצאת השבת אשר במשך שבתנו אותו הי' כנשמה יתירה ותמורת זה לוקחין מופת אחר והיינו הבשמים להריח וזה כוונת מ' ריב"ל אחרי כי רצה הש"י להעמיד בלב אבותינו אמונת השארת הנפש וכבר עשה כן ע"י נתינת תוה"ק בש"ק שוב בא לברר עוד מציאות הנפש ע"י ריח הבשמים שמלא העולם בהם לעורר על מאמרינו ואמנם להראות כי בכל זאת יקומו אפקורסי' ויכחישו מציאות הנפש העביר הש"י רוח שהי' מעביר הריח כלומר אמונת הריח וז"ש הכ' אף כי שפתי הש"י בעת מ"ת נוטפו' מר גם מר זה הי' עובר וכמ"ש: ליקוטים והערות משניות סדר נשים יבמות ס' פ"א תוי"ט צ"ע הרי גם בנביאי הבעל בהר הכרמל כ' ויתגדדו: שם פ"ג מ"ו ברטנורה ה"פ אפי' לא עשה בה מאמר והאי דקתני וכו' כצ"ל: שם פי"ב מ"ה תוי"ט ל' עדות בעלמא צ"ע אם נמצא א' מהשלשה פסול אי מודו בה ר"י ור"ש משום עדות שבטלה מקצתה: שם פט"ז משנה ד' תוי"ט לא מצאתי ולפנינו נמצא בתוספת ישנים עירובין ז' ע"א עי"ש: מס' כתובות פ"א מ' א' תוי"ט שכל שלא נשאת אולי משום דבאמת לא ידעי' אם בתולה היא ל"ש למתני הבתולה וע' מ"ש רד"ק בביאור תיבת עלמה ג"כ עד"ז: