ליקוטי חבר בן חיים ג לג

ינקבוה החוחים אבל אם יבא רוח ויטה אותה לכאן ולכאן אזי תאבד וכן אנחנו כ"ז שאנו עומדים בין האומות בתקפינו ולא נבוש ביני' מלשמור חקי התורה יש לנו קיום ביני' וכמו שפי' רש"י ע"פ צאי לך בעקבי הצאן אבל אם ח"ו נשתדל למצוא חן בעיני' ע"י עזיבת חקי התורה אזי לא יהיו לנו העמדה ח"ו: דע אחי כי שהע"ה עשה שלשה ספרים ופי' רז"ל כי שיר השירים חיבר בבחרותו בעת אשר רעיוני שאר הבחורים מלאים אהבת נשים ושהע"ה הסב אהבה כלפי הש"י וס' משלי הוא הדרכת חינוך לבנים מאת אבותם וקהלת תוכחה קשה יוצאה מפי זקן שהכיר העולם ובגדיו ולכל א' מהשלשה ספרי' עשה פתיחה בס' משלי הפתיחה עד שמע בני מוסר אביך כי הפסוקי' הראשוני' יודיעו רק תועלת ס' משלי ובקהלת הפתיח' עד אני קהלת הייתי מלך ועד שם יודיע ג"כ תוכן עניני הספר וכן בס' שיר השירים הפתיחה עד קול דודי הנה זה ובפתיחה זאת יודיע כי תכלית שיר השירי' שתהא אהבתינו שלימה להשי"ת ולא יוכלו שבאינו לעורר אהבתינו עד שתחפץ וזה ע"י זכרינו החבה שהראה לנו הש"י מיום צאתינו ממצרים עד ביאתינו לארץ הקדושה: וכ' רש"י שיר השירים שיר שהוא על כל השירים ובמ' חזית ביארו רז"ל דבר זה כי כל הנביאים בשיריהם שבחו כבודו ית' אבל חפץ ה' מאהבתו עמו ישראל גם בשבחם וזה היה כוונת שהע"ה בשיר להצי' שבח עדת ישראל אצל שבח כבודו ית' וזה שעכב להש"י שיר זה יותר על כל השירים: והרוצה לטעום טעם בס' זה ידבק בפי' רש"י כי גם פי' רש"י על שיר השירים הוא מעולה על כל הפי' עפ"י נגלה שנאמרו בו: ישקני מנשיקות פיהו ע' רש"י והענין יען בעת מתן תוה"ק אמרו אבותינו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקי' היה הענין ככלה שהיתה צנועה מימיה ומעולם לא נשק פיה שום אדם ובעת חתונתה גם מבעלה תסוג לאחור כן היינו אז בימי הנעורים אבל לעת עתה אנו מבקשי' והוא ישמיענו ברחמיו שנית ומובטחים אנו שיהיו דודיו טובים עלינו מיין ולא נאמר עוד אל ידבר עמנו אלקי' ועד"ז חתם שהע"ה ספרו זה באמרו מי יתנך כאח לי אמר בפעם הראשונה היה נדמה הגילוי שכינה לעינינו כאח הפוגע אחותו בשוק ובא לנשק אותה והיא תסוג לאחור כי תבוש ממנו אבל לע"ל יהיה כאח הפוגע באחיו בשוק ואם מנשק לו גם לא יבוזו לו: נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך הענין האשה אשר בעלה במצב העושר ומפרנס אותה לפי כבודה אין מן התימא אם תאהבהו אבל אם גם בימי עניו ומרודו תדבק בו אזי מישור אהבתה וכן אם אנחנו בגלות הארוך הזה עדן נשמח בתוה"ק זה מופת כי מישרים אהבוך: לססתי ברכבי פרעה הענין דרכו של מלך אשר סוסי רכבו מקושטי' בזהב וכסף ולא לכבוד הסוסים כי אם להראות כי זה רכבו של מלך וכן הענין אם ישפיע הש"י שפעת העוה"ז על עמו ישראל אין זה לכבודינו כ"א להראות ששם ה' נקרא עלינו: שמאלו תחת לראשי הענין כי בעת הלכנו במדבר וענן ה' על המחנה יומם היה חסד ה' עלינו מבקר עד ערב ואך לעתים שונים גם שבט אפו נגעה בנו וידוע כי ימינו של הש"י הוא החסד כדכ' צדק מלאה ימיניך והשמאל כנוי למדת הדין וזה ע"ד שעיקר כחו של אדם בימין והשמאל רק הטפל כך החסד הוה העיקר אצל הש"י כי עולם חסד יבנה והשמאל רק לעת הצורך כאשר ייסר איש את בנו וז"ש שמאלו תחת לראשי רצועת מרדות היתה מונחת תחת לראשי אבל ימינו חסדו תחבקני תמיד ומ"מ לא אמר כ"א תחת לראשי ולא תחת ראשי ממש כי מ"מ היתה נראת לפרקים אבל לעתיד לבא לעוה"ב שכלו טוב שמאלו תחת ראשי ממש: קול דודי הנה זה בא הענין דומה לבעל שהלך בדרך מרחוק ואשתו יודעת על נכון כי יש זמן זמנים טובא עד שיכול להגיע לביתו אבל בעלה עזב אורח מישור ודילג על ההרים ועל הגבעות לקצר הילוכו ובא קודם זמנו כך היה קבלה ביד אבותינו ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ועדן לא היו כ"א רד"ו שנה אבל הש"י חישב את הקץ' מלידת יצחק וזה הוא הדילוג על ההרים ולזה סיים ספרו לקמן ואמר ברח דודי הכוונה אם גם עדן לא הגיע עת הגאולה הלא גם במצרים דלגת כצבי וכעופר דמה לך שוב לצבי ככ' בעתה אחישנה: אחזו לנו שעלים פי' המליצה דבעת יתבשלו הענבים ישב שומר בכרם אבל כ"ז שהוא סמדר אין שם שומר כי מי יבא לשם ובעד השועלים דיו בגדר אבנים אבל השועלים הקטני' יעלו דרך חורי הגדר וכן אתה אל תתמה ותאמר אלו המצרים שטבעו בים הלא לא היו המצרים שהשליכו לפני שמנים שנה ילדי ישראל לים ואמר שהע"ה לא כן כי אדרבא המה בקטנותם היו מחבלים כרמינו וכמו שביאר רש"י: מי זאת עולה מן המדבר האומות ששמעו עם יצא ממצרים מחומר ולבינים חשבו אותם לעם לא היה בלי פקודה וצבא אבל באמת יצאו בכי ישראל ממצרים על צבאותם כל שבט בפ"ע וכל משפחה לבדה וכל בית אב לבדה והיה מסעם כעם הנוסע למלחמה דגל מחנה יהודה קדמה דגל מחכה ראובן תימנה דגל מחנה אפרים צפונה דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות ומשה ואהרן ומשכן ה' באמצעיתם ועל זאת התנהו תמהו ואמרו מי זאת עולה מן המדבר כחית יער לא למד נוסע ועולה במישור התמרות עשן מקטרת מור ולבונה בלי שום חסרון ומגרעת וכל הס' רבוא סבבו המשכן שהוא מטתו של שלמה וכלם אפי' בלילה אחוזי חרב כצבא המלחמה אשר איש חרבו על יריכו פן יבא השונא בלילה: מבעד לצמתך שערך כעדר העזים רמז כי שערך היינו הקלים שבנו כפי' רש"י חשיבותם אם הם מבעד לצמתך שלא יפרישו מן הציבור ויבנו להם במה לעצמם וכן הוא אומר אצל כפלח הרמון רקתך ורמז שהע"ה להלן בבית שני שהוא חוזר ואומר שערך כעדר העזים ולא אמר מבעד לצמתך אעפ"י שאמר כן אצל כפלח הרמון מ"מ רמז בזה על השנאת חכם שיגבר בעו"ה: אתי מלבנון אמר כי החילוק בין בית המקדש שנקרא לבנון ומשכן שלה כי במשכן שלה עזב ה' את המשכן כמ' הכ' ויטוש משכן שלה אבל ישראל נשארו במקומם אבל כשחרב הלבנון אתי מלבנון כלה גם אתה תלכי בגולה וכשם שהשכינה גלתה לבבל כך אתי מלבנון תבאי ואמר עוד חילוק אחר כי ועת עזב ה' משכן שלה לא דרש אדם למשכן זה אבל בית מקדשינו חרב ובכל זאת כל היהודים הנפוצים בד' כנפות הארץ יתפללו אל העיר אשר ה' שמה וז"ש תשורי כלומר תביטי ללבנון זה מראש אמנה ממעונות אריות מהררי נמרים מבין האומות שאתה גולה ביני':