ליקוטי חבר בן חיים ג לב

מאין למדתי לעמוד ולהבחין על הרע אמר מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל אורח שקר תוה"ק היא שהוריתני לשנוא כל אורח שקר כי ראיתי מה עלתה באנשי העולם וז"ש דהע"ה בפסוק הנ"ל לפי ביאור רז"ל בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני אני הולך ולבית דירה פלוני' למען אבחין ברע והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשיות וז"ש ואשיבה רגלי אל עדותיך היינו הסיפורי' שספרתי לנו בתוה"ק והנה ארז"ל צדיק גמור צדיק וטוב לו שאינו גמור רע לו הכוונה בגמור הוא הצדיק אשר שמירת התורה נעשה לו טבע קיים ותורת ה' שעשועו ויצפה וישמע מתי יבא מצוה לידו ויקיימנה לאיש כזה אין העוה"ז סכנה ולא ימנע ה' טוב מטובים אבל האיש אשר עדן בכל עת ילחם עם יצרו שיניח לו לעבוד ה' ואם יבא מצוה לידו יקיימנה אבל לא יאבל אם לא תבא לאיש כזה עדן לא ינסה הש"י ויתן לו לחם חקו אבל לא בשפע למען לא ילוזו אורחותיו וז"ש אם בחקותי תלכו שכל הליכתכם יהי' בתורה כי הרגלי' מעצמם יהי' מביאות אתכם לבתי כנסיות כמו דהע"ה הנ"ל ואת מצותי תשמרו כמו ואביו שמר כלומר תצפו עליו ועשיתם אותם לאמור מתי יבאו לידי ואקיימם אזי גם אנכי ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו': ליקוטי' והערות על מגילת שיר השירים ממרן הגאון חתם סופר זצוק"ל כי טובים דודיך מיין פי' רז"ל בפ' אין מעמידין אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע עריבים עלינו דברי דודים יותר מיינה של תורה ויל"ד לפי פי' רש"י ישקני מנשיקות פיהו הבקשה שיתגלה לנו הש"י ברחמי' שנית כאשר נתגלה לנו בהר סיני והיאיך שייך לזה עריבים עלינו דברי דודים יותר מיינה של תורה ונ' כי במתן תורה אמרו אבותינו רצונינו לראות מלכינו ויל"פ כי אמרו זה מפאת שלא האמינו למשה ויל"פ ג"כ מאהבת הש"י אמרו זאת ומרע"ה שהיה דן בכל עת את ישראל לכף זכות פי' דברי' משום אהבת ה' וז"ש וישב משה את דברי העם אל ה' כלומר כי כוונתם ואהבתם אותו ית' אבל הש"י שידע כי יש בהם קטני אמנה ג"כ אמר הנה אנוכי אעשה כרצונם ובא אליך בעב הענן לבעבור ישמע העם בדברי עמך וקטני אמנה שבהם גם בך יאמינו לעולם ומעתה בבואינו עכשיו לבקש שוב ישקני מנשיקות פיהו אולי הוא ח"ו שוב מקטנות האמונה לזאת אנו אומרים ולא מחסרון אמונה אנו מבקשים זאת כי אם כי טובים דודיך מיין עריבים עלינו דברי סופרים יותר מיינה של תורה ומה שאנו מבקשים גילוי כבוד מלכותך הוא רק וואהבתינו אותך: עוד בשם מרן זצוק"ל עמודיו עשה כסף הפייטן ביוצר ליום א' של פסח אמר תבנית אות יוסף עמודיו עשה כסף ופי' תוס' במנחות בשם ר"ת הביאור כי העמודי' לס"ת שמסר משה לישראל הי' מכסף משום שהעגל היה של זהב ואין קטיגור נעשה סניגור וידוע כי מיכה עשה העגל ע"י הטס שכ' עליו משה עלה שור להוציא ארונו של יוסף מקברות המלכים במצרים וז"ש תבנית אות יוסף גרם אשר עמודיו עשה כסף ואמנם יק' למה היה הארון מצופה זהב אמנם ארז"ל כי בעגל הזכרים חטאו ולא הנקיבות ויל"פ ע"ד זה כי ארז"ל לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא להורות תשובה נמצא דכלפי הש"י היודע מחשבות לא חטאו אבותינו אבל בתוה"ק נעשה פגם וידוע דכלפי הש"י אנו מכונ' בשם נקיבה אחותי רעיתי וכלפי תוה"ק שהיא האשת חיל בשם זכר כי התורה נקראת מאורשה וז"ש בבחינת זכרים דהיינו כלפי תוה"ק חטאו ובבחינת נקיבות דהיינו כלפי הש"י לא חטאו וז"ש הכ' עמודיו עשה כסף משום חטא העגל ולמה רפידתו זהב להורות כי תונו אצל הש"י רצוף אהבה מבנות ירושלים ובבחינת בנות לא חטאו: רש"י ע"פ שני שדיך שני הלוחות ומסיים לא תחמוד כנגד כבד להורות כי העובר על לא תחמוד סוף שבנו ימרוד בו וכן הוא בפיוט לשבועות חומד ומתאוה שאינו שלו סופו להוליד בן שהוא מקללו וביאר מרן זצוק"ל בזה פי' הפייט קרוץ מחומר מה מועילו הכוונה מה תועלת לו אם חומד ומתאוה שאף עי"ז ימרדו בניו עליו ויהיה זה שיש לו בניו אינו שלו ואם בניו אינן שלו הכסף למה לו וז"ש קנין שאינו שלו דהיינו הכסף למה הוא לו: וצריך ביאור מה מדה כנגד מדה היא זאת דע"י שעבר על לא תחמוד יהיו לו בנים סוררים הענין אמר שהע"ה מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו וביאר הרמב"ן פ' נצבים ע"פ שורש פורה ראש ולענה כי ע"י הרהורי האבות יצאו בניו לתרבות רעה והנה כבר האריך הראב"ע למעניתו בפסוק לא תחמוד לקרב מצוה זאת אל השכל כי קשה הדבר על העני מחוסר לחם שלא יחמוד לעשיר בעשרו ודבריו כלולים במה שאמרו רז"ל לא תחמוד לאנשי בלא דמי להו ומ"מ מדצותה תורה על זאת האדם יוכל לעמוד בה וכמו שביאר הראב"ע שם ואמנם אם האב מאס בלא תחמוד יען הוא בעיניו חק שאינו בכח האנושי אף הש"י מענישו אשר בנו ילך הלאה וישליך אפי' מצות כאו"א שהיא המצוה אשר אפי' עשו הרשע מסר נפשו עלי' וזה חומד ומתאו' שאינו שלו מוליד בן מקללו וזה ענין המאמר: בפסוק מה יפו פעמיך בנעלים פי' מרן הגאון זצוק"ל בשם הגאון בעל אהל דוד ע"ד מוסר כי ביוה"כ ביום שאסור נעילת הסנדל אין מן התימה אם יפו פעמינו אבל בנעלי' הרוכל ההולך מבית לבית ולא יעשה עון ע"ז י"ל מה יפו פעמיך בנעלים כשאתת לבוש מנעלים: בפסוק חמוקי ירכיך כמן חלאים פי' מרן זצוק"ל בשם הגאון מהר"ש אוסטארפאלי חמוקי ר"ת חסורי מחסרי והכי קתני כי המשניות מלאים רזין וסודות וכל משנה מסור ומנוי כל אות שיש בה והראיה ע"ז חסורי מחסרה ולמה מחסרה מפני שצריך להיות כך והנה רז"ל דרשו ירכיך מה ירך בסתר וה"נ קאמר ח"מ"ו"ק"י המה יריכיך כמו סודותיך: בשם הגאון מהר"ם שיף לסוסתי ברכבי פרעה דמתיך רעיתי הגוף נמשל לעגלה והנשמה הוא הסוס המנהיג העגלה וכ"ז שהגוף נמשך אחר הנשמה ילכו שני' יחדיו אבל אם הגוף מושך הנשמה דומה לעגלה שנדחה ממקומה ונפלו שני' יחדיו והנה בקי"ס היה כי העגלה היתה מושכת הסוסי' שלא היו רוצים מפני שנשתלפו טלפיהם מחום הטיט וז"ש אם אנו עוזבים ארחות יושר נמשלנו לססתי ברכבי פרעה: בשם הגאון מו"ה הילל ל"ש ני' כשושונה בין החוחי' כן רעיתי בין הבנות השושנה זו כל זמן שלא תעזוב מקומה תתקיי' ולא