ליקוטי חבר בן חיים ג כט

נ' שכוונו במ"ר פ' אמור שאמרו ולקחתם לכם וגו' אחר שכ' בשלמה ויחכם מכל האדם ישוב לי תמיה על ד' מינין הללו שכ' ג' המה נפלאו ממני ג' המה פסח מצה ומרור וד' לא ידעתים אלו ד' מינים שבלולב שבקש לעמוד עלי' פרי עץ הדר מי אמר שהוא אתרוג כפות תמרי' והוא אינו נוטל אלא לזה של תמרה וענף וגו' מי יימר שהוא הדס וערבי נחל כל האילנות גדלין על המים הכוונה דהנה אמרו רז"ל פרי עץ הדר זה הב"ה ואמרו כתפוח דהיינו האתרוג בעצי היער כן דודי בין הבני' בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק וע' רש"י שם ואז"ל תפוח פריו קודם לעליו והענין כי כל הפירות מאחר שהעלין המה לשמור הפרי צריכין להיות מרובין וצלן מרובה ואמנם בחורף כאשר יכמשו העלין גם הפרי לא תתקיים ואמנם האתרוג הוא דר באילן משנה לשנה וא"צ לעלין וזה פריו קודם וע"כ אין צלו מרובה ואמנם גם בימות החורף שכל האילנות רקין מפירות כעצי היער פירותיו מתוקי' וזה ההבדל בין האומות לישראל האומות הכתוני' תחת המזל כל זמן אשר מזלם יתנשא המה ברום המעלות אמנם בבא כשואה פחדם אזי אין מי יושיע אמנם מי כה' אלקינו בכל עת צרה וצוקה ואם כי צלו מעט כי יפקוד עלינו כל עונותינו אכן אמנם בימות החורף בבא חשך ענן וערפל פריו ימתק בפינו וז"ש כתפוח בעצי היער בימות החורף שכל האילנות כעצי היער והתפוח דר באילנו כן דודי בין הבכי' ר"ל בין בניו שרי מעלה אשר על פיו יצאו כ"א צלו מעט אמנם פריו בכל עת מתוק לחכי ואמרו כפות תמרים אלו ישראל שיש בהם ת"ח העושי' פירות כתמרי' אף כי מהם אשר במעשיו יגרעו ולא יריחו ריח כלבנון מ"מ פירותיו מתוקי' ותלמידיו יותר מהם ואמנם אפי' המחזיק ת"ח אשר בלבו רק אהבת התורה אבל הוא אין בו תורה כלל עץ חיים היא למחזיקין והדס היינו ע"ה אשר אין ידם להחזיק ת"ח אמכם הם בעצמם בעלי ריח טוב בעלי מ"ט וערבי נחל המה הריקים מכל ואמרה תורה אם רק כלם בקשר א' יגינו אלו על אלו אשר צדיקו של עולם שהוא האתרוג ישכון עמהם והנה היוצא לנו כי הארבע מינין הם רמז על אשר בחר הש"י באומה ישראלי' אף כי אין בכלם תורתו ויראתו אע"פ שמשחי' בנים הם והנה פסח הוא המופת על מציאות ה' ופסח ה' ועבר ה' אני שהבחנתי בין טפה וכו מצה הוא בחינת תוה"ק תבלין ליצ"ה הסתפקות האדם בעולמו מרור הוא העונש ע"ד שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו וז"ש ג' המה נפלאו דהיינו מציאות השם שהוא פסח תורה"ק שהוא מצה ועונש שהוא מרור וארבעה דהיינו זיווג הש"י עם כ"י שהמה ד' מינין שבלולב כי מי יאמר שהש"י ישכון עם אלו הג' מינין שיש בהם חסרי השלימות וריקי המעלות ואמר כי מי יאמר לולי אמרה הב"ה אפי' לבה של תמרה חביב בעיניו ואפי' מי שגם זה אין בידו ואפי' הערבי כחל ומובן, ועד"ז יובנו ד' המ"ר שם פ' אמור שבע שמחות אל תהי קורא כן אלא שבע אלו ז' מצות שבחג ואלו הן ד' מינין שבלולב וסוכה חגיגה ושמחה אם חגיגה למה שמחה ואם שמחה למה חגיגה א"ר אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעי' מאן נצח אלא מאן דנסיב באיין בידי' אנן ידעי' דהוא נצוחייא כך ישראל ואו"ה באין ומקטרגין לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעי' מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולבי' ואתרוגי' בידן אנו יודעי' דאנון נצוחייא לפיכך משה מזהיר את ישראל ולקחתם וגו' והכוונה דבאמת חג הוא לה' דהיינו יום קדוש ומ"מ אנו שמחי' בחג זה ע"ש שיצאנו זכאי בדין ואמנם שרי האומות מוקטרגי' עלינו גם אלו מגלי עריות ומה גם לה"ר שקול כע"א גלוי עריות וש"ד ואנן האחדות אשר בנו דהיינו אשר הג' מיני' באגודה א' וכל ישראל נפש א' המה ימליצו בעדינו וזה שאנו משיבי' להם כי האתרוג ת"ל עוד בקרבינו יען כלנו באגודה א' וזה ולקחתם לכם ר"ל עצמכם, ומעתה הנה גם שמעון הצדיק עורר אותנו כי על ג' עקרי' הנזכרי' כל העולם קיים ואפי' האו"ה אין להם קיום זולת זה אלא שהוא שנה הסדר וע"ד שכ' הר"מ בה' מלכים כי אין נקרא חסיד או"ה עד שיקיים הז' מצות משום שנתנו לו מן השמי' וכן הוא באמונת מציאות השם לא נאמין כן ע"ד הפילוסופי כ"א משום שכן הומסר לנו בתוה"ק האמתי' ופני בפני' דבר ה' עמנו ואמנם העונש מה' והשכר כבר פי' הקב"ה במה שפי' מתן שכר ועונש על דבריו שבין אדם לחבירו כמו שאמר ובחנוני נא בזאת אנו יודעי' עד היכן הדברי' מגיעי' וכבר פי' במקו' אחר עד"ז אחת דבר אלקי' וגו' וז"ש על התורה ואח"כ על העבודה דהיינו מציאות השם וזה נדע מכח התורה ואח"כ על ידי שנגמול חסד זע"ז והוא מן הדברי' שאדם אוכל פירותי' בעוה"ז ועי"ז נדע שהש"י גומל לאיש חסדו והיינו חסדי' וכלפי הג' האלו צוה הש"י להפריש מעשר ראשון ללוי דהיינו עמוד התורה יורו משפטיך ליעקב ומעשר שני לאכלו בקדושה בירושלי' דהיינו עבודה ומעשר עני דהיינו גמי"ח ואמנם העבודה להשני תנאי' הא' בשמחה שלא תכבד עליו היינו לא אכלתי באוני ושני' שלא יהא בה מחשבה לא טהורה מחשבת פגול וזה ולא בערתי ממנו בטמא וגמי"ח צריך אזהרה שלא ישפות מטובו לרשעי' ע"ד ורחמי רשעי' אכזרי וזה ולא נתתי למת דהיינו הרשע שקרוי מת בחייו ולאחר שעשינו ככל אשר צוונו אנו בטוחי' כי מלבד השכר השמור לנו לעוה"ב עוד ישפיע עלינו מטובו גם בעולם הזה וזה אמרו היום הזה השקיפה כן ישקיף ה' ממרום עלינו לטובה ולברכה ולחיים עד העולם או"א: לפ' בהר. ממרן הגאון זצוק"ל בגמ' ס"פ איזו נשך תניא ר"ש אומר מלוי ברבית יותר ממה שמרויחים מפסידין ולא עוד אלא שמשימי' משה חכם ותורתו אמת ואומרי' אילו היה יודע מרע"ה שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו וכ' רש"י משה לישנא מעליא ואמנם הענין כך ארז"ל מ"ד זכרו תורת משה וכי תורת משה היא הלא תורת ה' היא אלא מפני שמסר נפשו עליה נקראת על שמו אמנם האומר משה בחכמתו המציא כל התורה הזאת שפיר כ' תורת משה והנה אלו המלוי בריבית האומרים אילו יודע מרע"ה שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו ע"כ כופרים כי משה מפי הש"י כ' תוה"ק כ"א מחכמתו ואין להם חלק באלקי ישראל וז"ש יותר ממה שמרויחין מפסידין כי ע"י מעשה זו באי' לידי כפירה והיינו שע"י שאומרין אלו ידע מרע"ה וכו' משימין משה לחכם הממציא תוה"ק ותורתו מה דכ' זכרו תורת משה אמת וזה להם לכפירה באלקי ישראל יחשב: