ליקוטי חבר בן חיים ג כז

אתה לגנוב לו ולכחש לו לא תעשה כן כ"א לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו אפי' איש בעמיתו ובגנב ומכחש כמותך: לא תלך רכיל בעמיך אבל אם תשמע כי חבירך רוצה להביא רעך לרעה אזי תזהירנו להזהר ממנו וזה ענין הסמיכות לא תעמוד על דם ריעך כי אז לא שייך לא תלך רכיל: ואהבת לרעך כמוך כ' רש"י זה כלל גדול בתורה פי' מרן זצוק"ל ע"ד שפי' ההפלאה בס' פנים יפות מ' רז"ל אם הרב דומה למלאך יבקשו תורה מפיהו הכוונה יש ת"ח שאינם רוצים לקצר לעצמם הזמן בלימוד התלמידים ואם גם ייטב לפניהם אם יבאו תלמידי' ויקשיבו לקולם בכל זאת לא ישתדלו להביאם אל תכלית הבנה שלא לקצר לעצמם וע"ד זה חבל על הזמן של התלמיד הלומד אצל רב כזה כ"א הרב צריך לבקש להשתדל לתועלת התלמיד אף שהוא יקצר לעצמו וז"ש אם הרב דומה למלאך שרוצה להיות מן העומדין ולא מן המהלכין אזי יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו וזה כוונת רש"י ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה שהרב יאהב לתלמידיו כמהו ויקצר לעצמו למען ישיגו הם תועלת אצלו: ואל הידעונים ע' רש"י אבל הרמב"ם בה' עכו"ם פי' שהוא מין עוף ולא מין חיה: לא תעשו עול במשפט ע' רש"י ויל"פ כי דרך סוחרים למען המשך הקוני' אל מרכלתם יתנו הסחורה בזול אבל יאנו במדה במשקל ובמשורה ויאמרו מה פעלנו און הלא גם בחנות אחרים לא ישיג יותר בעד מעותיו וע"ז הזהירה תורה לא תעשו עול אפילו במשפט שאין העול נ' כ"א משפט וכמו שביארנו ואמר לאיזו דרך אמרתי זאת במדה במשקל ובמשורה וכמ"ש: אשר יתן מזרעו למולך מות יומת דרשו רז"ל מזרעו ולא כל זרעו המעביר כל זרעו אינו חייב מיתת ב"ד וביאר הגאון מהר"ל מפראג בס' באר הגולה הענין דכ"כ דרשו רז"ל מראשית ולא כל ראשית האומר כל גרני תרומה לא אמר כלום והענין לה' הארץ ומלואה אבל נתנה לבני אדם ומבקש מהם שלא יכפרו טובתו וזה יוודע אם יפרישו מכל חלבו לה' אבל אם יתן מלך בו"ד לאדם כרם והאיש הזה יקח כל פירות הכרם ויביאם למלך ה"ז מבזה למלכו לאמור איני חפץ בטובתך וכן הענין באומר כל גרני תרומה והנה הפתאי' העובדים למולך היו אומרים כי ע"א זאת תשפיע בנים לבני אדם ולזאת העבירו לו לתודה מפרי בטנם (וכ' דזה ענין ולחלל את שם קדשי הנאמר במולך) ואמנם המעביר כל זרעו ה"ז מבזה למולך ואינו חייב מיתת ב"ד על ההעברה: ואיש אשר ינאף את אשת איש ע' מ"ש העקידה בפסוק זה וש"י: ואיש אשר יקח את אחותו וגו' חסד הוא ע' רמב"ן וש"י וע' מ"ש העקידה בזה וש"י: ובד' העקידה מובן מה שאנו מתודים ע"ח שחטאנו ביצר הרע כלומר שבראנו יצר הרע בקרבינו בעבירת שלא היה לנו יצר להרע: והייתם לי קדושים ע' רש"י ראב"ע אומר מניין שלא יאמר אדם א"א בבשר חזיר וכו' וכ' הרמב"ם בפי' המשניו' לאבות בהקדמה דזה דווקא בעבירות כיוצא באלו אבל גזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להן צריך האדם לעקור היצר מלבו מכל וכל ואם לאו עליו הכ' אומר נפש רשע אותה רע ופי' בזה הגאון מוה' צבי הרש העלליר זצ"ל הכ' נזם זהב באף חזיר כלומר חזיר יפה אדם בעיניו אשה יפה ויש לאדם תאוה עליה וסרת טעם צריך אתה להסיר טעמה מנגד עיניך שתדמה בעיניך כקאקי חוורי: הערות בד' הראב"ן פ' זו ד"ה ובגד כלאים שעטנז והרב אמר במוכה הנבוכי וכו' וצ"ע א"כ למה צותה תוה"ק שבגדי כוה"ג יהיו שעטנז וע' תנחומא פ' בראשית טעם אחר כי קין הביא פשתן והבל בכורות צאן וע"י שתים אלו כתהוה הרציחה הראשונה בעולם (וחטא זה ידוע כי עדן מתעורר) ולכך צוה הש"י שלא לערב צמר ופשתים שלא לעורר חטא זה, וכן איתא שם טעם על כסוי דם העופות לפי שעופות רמזו לקין שיקבר את הבל ע"י שגם הם קברו עוף מת לכך זכו לקבורה אמכם לחיה ע"כ צריכין לטעם הרמב"ן בפ' אחרי וטעם הרמב"ן שוב לא יספיק לעופות בייתיות ואלו ואלו ד' אלקי' חיים: שם ד"ה בקרת תהיה כלומר מופקרת וכן כ' הראב"ד בפי' לעדיות במשנה הבקר לעני' עיי"ש: ד"ה וטעם המצוה הזאת ואמת הדבר עוד הנה טעם הראשון עולה למ"ד כרם רבעי וטעם שני למ"ד נטע רבעי: ליקוטים והערות בפ' אמור. ממרן זצוק"ל וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו ארז"ל זובח תודה יכבדנני הזובח יצרו ומתודה עליו נוחל שני עולמות וז"ש הכ' וכי תזבחו זבח תודה לא יהא הזבח כ"א זביחת היצר והיינו לרצונכם רצון שלכם תזבחו: עוד ממרן זצוק"ל שבת היא לה' בכל משבותיכם הכה במועדי' אמר הכ' אשר תקראו אתם והיינו ב"ד הגדול בא"י ואין לנו מועדים אלא אותן שהם קובעים אבל שבת אף כי אין היום והלילה שוה ליום ולילה שבכל מדינה ומדינה יען בכל מדינה הקרובה למזרח יאיר היום תחלה ולמערב יאחר אבל אחרי כי השבת הוא זכר למעשה בראשית אין אנו צריכין לשבות רק בעת ששבת ה' ית' בעת ברא עולמו וז"ש שבת היא לה' בכל מושבותיכם כשנכנס השבת בכל מושבותיכם היה ג"כ השבת לה' בעת ההיא כשברא עולמו: עוד ממרן זצוק"ל כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה הענין כ' האר"י ז"ל כי בעי"ת ימצא כל אדם בנפשו מקום לדעת עד היכן אהבתו ויראתו את ה' מגעת כי לפי יראתו זאת יתעורר בנפשו בימים הקדושים לשוב אל ה' והירא ירגיש מעכ"ה כמו שארז"ל בער"ה גדולים מתעני' והפחות ממנו בין כסא לעשור והפחות ביוה"כ ואמנם מי שגם יוה"כ בעיניו כא' משאר הימים שוב כמעט אין בו נפש ישראל וז"ש כי כל הנפש אשר לא תעונה שלא תמצא ענייה בנפשה בעצם היום הזה ונכרתה מעמי' שוב איננה בכלל ישראל: עוד ממרן זצוק"ל שלשה המה נפלאו ממני זה פסח ומצה ומרור וארבעה לא ידעתים אלו ארבע מינין שבלולב והנה הכ' פי' מה הוה השלשה וכבר ביאר ה"ר יהודה מושקאטי בס' נפוצת יהודה כי הנשר והנחש והאניה שכ' שם המה הפסח מצה ומרור אבל מה ענין לד' מינין שבלולב לדרך גבר בעלמה וביאר מר"ן זצוק"ל כי' הע' של עלמה רומז על ענף עץ עבות וע' עם הל' ענפי לולב וע' עם הט' ערבי מים וע'