ליקוטי חבר בן חיים ג כו

אמנם הכוונה כי הנה כל אשל לא ישבע האדם עושר הוא יען כי לא יבין אשר אם ירבה הון ביתו כל זה לא יוסיף מאומה במספר ימי חייו כ"א הרבות הונו הוא לאחרים כמ"ש שהע"ה ברבות הטובה רבו אוכלי' ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו והנה מחמת שידמה כי רבה העושר היא הצלחת האדם לא ינעם לנפשו ליהנות מיגיע כפו ואמנם האיש אשר עיניו נפקחו ואם ירבה הונו לא ישמח כי אם בחלקו הממלא לו מחסורו זה האיש הראוי להקרא בשם עשיר ומי הוא זה אם הוא בעת אכלו מיגיע כפו באושר וטוב לו והיינו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך ואמנם המדרגה השלישית הפחותה מאוד היא מדת הרשעים אשר ישמחו במאוד מאוד בטובם ועשרם ולבם מלא הוללות הרוג בקר ושחוט צאן והיה כזה יום מחר ויגיע זה להם יען ידמו ממ"נ או כחם ועוצם ידם עשה להם החיל ולמה לא ישמחו בו או כי עשרם מתת אלקי' א"כ רצה אלקים את מעשי' ואמר להם המשורר כי בשני' יטעו ולזה אמר אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן ופי' דבריו ואמר אל תרימו למרום קרנכם לא תאמרו כי שמחתכם אשר ממרום הורם קרנכם ואל תדברו גם בצוואר עתק כלומר בחוזק עמלכם עשיתם החיל הזה ואמר מול מה שסיים הלא תראו כי לא ממוצא ולא ממערב ר"ל לא נמשכים לצאת ולא ממערב להכנס ולא ממדבר ממי שמתהה עצמו בעולמו ופורש מתענוגי' הרים כ"א אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים וא"ת א"כ ממרום הורם קרבינו ולמה לא נשמח א"ל אמשול לכם משל למה"ד למלך שמזג כוס לאוהבו וראה כי על שפתו מלא שמרים ושפך אותו מלא על כל גדותיו למען ירד הקצף ארצה ויהי מדי שופכו נער משרת א' עומד בצד המלך ומלקק השמרים אשר ירדו מהכוס בלשונו ואומר אם ינעמו השמרי' האלו כך לחכי מה יקר יהי' היין הזה בתוך הכוס להקרואי' וככה אז"ל מה עין לא ראתה זה יין המשומר בענביו הכוונה כי כל השכר שנותן הש"י בעו"הז הוא כשמרים היורדי' מן היין וז"ש כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך והטעם ויגר מזה אך שמרי' אך השמרי' יגרו ארצה וזה ימצו ישתו כל רשעי ארץ ומה לכם לשמוח הנה הן הנה המדרגו' בעניני עוה"ז ולעומתם ג' מדרגו' בעניני עוה"ב לצדיקי הכת הגדול בצדיקי' המה בהביטם אל קוצר ימי שנות חיים בעולם הזה הנה יקצר בעיני' כל מעשה עבודתם ולכוונה זו אמר מרע"ה בתפלתו כי כל ימינו פנו בעברתיך כוונתו על גזירת הש"י בחטא אדה"ר בזיעת אפיך תאכל לחם כלינו שנינו ליחיד כמו הנה הכוונה כי כל שנה ושנה כאשר תכלה בכלות השנה אנו חושבים במה עבר אשר עבר מהשנה וזולתי מחשבה זו לא פעלנו טוב ואמנם ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ר"ל במלת בהם במחשבה זו שאנו חושבים מדי שנה בצאתו ככה נכלה כל השבעים או השמונים שנה ולא נוכל לרהב במע"ט כי בם ורהבם של כל השנים רק עאל ואון בזה כרהב כי גז כמעט שבא הגזה אל ביתינו חיש ונעפה כבר הזקנה ושיבה בסוף מי יודע מי ישים אל לב עז אפיך וכיראתך עברתך ואמנם העיקר אשר הוא בעכרינו יען לא כעשה חשבון עד כלות השנה ולולא חשבנו דרכינו יום יום אזי לא באו מים עד נפש וז"ש למנות ימינו כן הודע אם היינו מוני' ומחשבי' מדי יום ככה אזי ונביא לבב חכמה ואמנם החל להתפלל מול אותן המבקשים רק לעבוד ה' ולקבל עליו עול תורה שיפסוק הש"י מעלי' עול דרך ארץ ואמר שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך הרוצים לעבוד לך שבעינו בבקר חסדך למען לא יטרידו אותנו דאגת העוה"ז ואז ונרננה ונשמחה בכל ימינו והנה מזאת הכת הי' ריב"ז שהיה אומר איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי ואמנם מדה זו מ"מ עדן הוא בצדיקים המקוים שכר על מע"ט ואמנם מדרגה השניי' היותר יקרה היא אשר לא יצפו לשום תשלום שכר ונוח להם שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב ולא יעלה תשלום שכרם לעולם על לבם והמה הצדיקים שאמר המשורר עלי' ולישרי לב שמחה וביאר הכוונה בכמה מקומות באמרו שמחו צדיקים בה' רננו צדיקים בה' כי שמחת הצדיקי' בכל מע"ט הוא כי יקר בעיני' מצות המלך ובכל מצוה אשר יעשה למלאות רצון ה' כל חפצי העולם לא ישוו בו ועליו אמר הכ' ויגבה לבו בדרכי ה' ואמנם הכת הג' היא הכת אשר גם בעיני' יקר דבר ה' וישתדלו בכל עז למלאות רצון ה' ובראותם את עצמם יחידי סגולה לא' מני אלף יגבה לבם ע"ז וידמו בעיני' כי המה הקרובי' אל ה' ויביא אותם מחשבה זאת לפעמי' לשכות איזו מצוה ע"ד אמר אשר לא צוה ה' לאמור כי אנשים כמונו ברשותם לעשות כן ומהכת הזאת הי' נדב ואביהוא אשר כל חטאם הי' להקריב אשה אשר לא הורשו ואמר מרע"ה לאהרן על מיתתם הוא אשר דבר ה' לאמר המעשה הזה גזר ה' לאמור בזה בקרובי אקדש אם האדם ידמה בדעתו כי הוא מקרובי ה' אזי יחר אף ה' בו לאמור מי הקדימני ואשלם ובמה יזכה ילוד אשה ועי"ז ועל פני כל העם אכבד וז"ש אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' ע"י שחשבו עצמם קרובים לפני ה' וימותו וא"ל הש"י דבר אל אהרן שלא יפול ג"כ במחשבה זו יען הוא בחיר ה' ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו' והנה זה תו"ד הג' הנה מדרגת נדב ואביהוא בשמחת מע"ט היא לעמת שמחת הרשעים בעולמם ואם שמחה כזו אחריתה רע מה יהי' אחרית שמחת הוללות וז"ש הצדיקי' לא שמחו בעולמי ואתם מבקשים לשמוח: ליקוטים והערות לפ' קדושים קדושים תהיו ארז"ל במ' יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם ד' הרמב"ן דענין פרשה זו שלא יהי' האיש הישראלי כבל ברשות התורה שלא ימלא בטנו אפי' ממאכלו' המותרות וכן בכל עניני העוה"ז לא יקח מהם כ"א ההכרחי לקיום נפשו והנה גם חכמי האומות הקדמוני' כלם יחד הסכימו אם יבקש האדם להיות שכליי על כרחו יפרוש מתענוגי העולם אלא שהפליגו הענין עמהם שכנו באוהלים ולבשו סחבות ומהם ישבו להם במדברות אמנם לא כן מדת תוה"ק כי ישעיה צווח לא תהו בראה לשבת יצרה ואדרבא זה נסיון האדם בעולם ליהנות ממנו ולעצור תאותו ולולי הי' המבוקש ע"ד שסבלוה חכמי האומות אי אפשר להיות אומה כלה קדושה כי מי יחרוש ומי יזרע ומי יכין ההכרח וז"ש דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים לא שימצאו בתוככם קדושים כ"א כלכם תהיו קדושים שלא תאמרו הריני מבקש מכם לסלק מן יושבי תבל וללכת למדבר כדרך חכמי או"ה וזה יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם: לא תגנובו וגו' איש בעמיתו רמז לן הכ' אפי' גנב לך עמיתך או כיחש או שיקר לך ובאמצע הזמן כפל לידך ותוכל גם