ליקוטי חבר בן חיים ג כה

כי נפשם תדבק בה' וז"ש לולי הי' מיתת בני אהרן אך לכפרה הלא אחד מהם היה כדאי לכפר אבל אחרי כתות שני בכי אהרן הרי בקרבתם לפני ה' וימותו זה המופת אשר מיתתם היה מצד קרבתם לפני ה' ה' וימותו: בעניין הזיית הדם אחת למעלה ושבע למטה הענין כי עונותיו בעו"ה יגיעו עד שבעה רקיעים או שבע ספירות ועל ידי העונות ימנע ההשפעה מהעולמות כמ' הכ' וחטאתיכם מנעו הטוב אבל כלפי מעלה למעלה מהשבעה כאמר אם חטאת מה תפעל לו אבל שכינה אומרת בזמן שהעולם לוקה קלני מראשי ולזה היה צריך כפרה פי' רש"י לשון קינוח בשבעה העולמות וגם כפרה מל' כפר כפי' הרמב"ן כלפי מעלה כי אלו ואלו דברי אלקים חיים ולזה היה צריך למנות השבע לבד והאחת לבד שלא לדמות האחת שאין בה פגם כ"א צער לבד כמ' הכ' בכל צרתם לו צר להשבע שיש בהם פגם וכמ"ש: וכפר על הקדש כ' רמ"ע בס' עשרה מאמרות פי' הכ' כי כל הכפרות שיעשה הכהן הגדול למטה יעשה הש"י למעלה וז"ש וכפר הכהן וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל וכן כמו זה יעשה לאוהל מועד הש"י השוכן אתם בתוך טמאותם: איש כי יצוד ציד ע' מ"ש ע"ז רמב"ן בכ' זה לקמן ס' קדושים: את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו וגו' ושמרתם את חקותי ע' רש"י ומרן זצוק"ל פי' כי שמירת המשפטים אצל האיש הישראלי שכליי כמ' הלל הזקן דעלך סני לחברך לא תעביד ויודע כל בר דעת אשר אם ימלא הארץ עול וחמס לא יתקיים העולם אבל הש"י יבקש מאתנו אשר נהי' ע"ד זה שומרי החקים כמו כן לידמה בדעתינו כי אם לא נשמור החקים יחרב העולם כ"כ ואם בחקותי תמאסו וגו' ואמנם החקים אם ישמור אותם האיש הישראלי מגמתו רק לקיים צווי הש"י לא כן במשפטים גם מנפשו היה שומר אותם אבל הש"י יבקש שנשמור גם המשפטים רק לקיים מצות ה' כמ' דהע"ה אף לא פעלו עולה בשעה שאין הצדיקים עושים עול בדרכיו הלכו מגמתם ללכת בדרכי ה' וז"ש את משפטי תעשו לא מאוות נפשכם כ"א על דרך אשר תשמרו החקים וזה ואת חקותי תשמורו ומה הוא ללכת בהם אני ה' אלקיכם רק לקיים מצות ה' אמנם ושמרתם את חקותי ע"ד אשר תשמרון את משפטי שאתם יודעים כי הם לקיים העולם דהיינו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם החיות של האדם תלויה בהם בין במשפטים בין בחוקים: איש איש אל כל שאר בשרו ע' רמב"ן שהאריך בטעם אי' העריות ותו"ד כי אותן שאסרה תורה מחמת קורבה הטעם שהם שאר בשרו כמו חצי בשרו והגוף מעצמו אינו ראוי להפרות ולרבות ויש שאסרתן תורה מחמת מחשבות רעות כמו אשה ובתה ולזה קראן ה' זמה ויש מחמת משלח מדנים בין אחים כמו שתי אחיות: ומהר"ל מפראג בס' כתיבות כ' כי להרבות האחוה והריעות בעולם אסר הש"י השאר בשר כי לולי כן למה לו לאדה להשיא בתו לאחר ובנו מס' סוטה כל המתגאה כאילו בא על כל העריות כי מאחר שתכלית אי' העריות לקרב אנשי העולם והאי מאן דאתיהר ארז"ל אפי' אאינשי ביתי לא מתקבל א"כ הרי הוא ק' מכל העריות: הערות ברמב"ן פ' זו ד"ה ילבש יחגור ולא נתברר לי ד' אונקלוס נ' מאחר דלא אפלגו ביומא כ"א באבנט אם אבנטו של כוה"ג ביוה"כ הוא אבנטו של כהן הדיוט כל ימות השנה אבל במצנפת לא נחלקו מ' דמצנפת של יוה"כ היה עשוי כמין מגבעות של כהן הדיוט ודקרי לה הכ' מצנפת גם רז"ל קראו במ' יומא למגבעות של כהן הדיוט מצנפת וזה ששינה אונקלוס בתרגומו ותרגם יחית ברישי': שם ד"ה ואשר ימלא את ידו שהרי לעולם מתקנין כהן אחר צ"ע מאן יימר דבבית ראשון שהיו הכו"ג צדיקים כמו שדרשו עליו רז"ל יראת ה' תוסיף ימים אולי לא הוצרכו כלל להתקין כהן אחר תחתיו עד בית שני: שם ד"ה והרב אמר במורה הנבונים ולישא שתי אחיות צ"ע הרי בשתי אחיות בהדיא גלי קרא לא תקח לצרור ע"ד משלח מדנים בין אחים: וגם לד' הרמ"בן עצמו בסמוך אין בשתי אחיות משום שאר בשרו וע"כ ג"כ משום לצרור וע' מ"ש הרמ"בן לקמן ד"ה לצרור: דרוש לפ' אחרי שבת הגדול תרי"ט. במדרש ר"פ זו זש"ה אמרתי להוללים אל תהולו א"ל הקב"ה לרשע הצדיקי' לא שמחו בעולמי ואתם מבקשי' לשמוח אלישבע בת עמינדב ראתה ב' שמחות ביום א' ולבסוף אחרי מות וכו' הנה בענין קורת רוח באדם יש ב' חלוקי קורת רוח הא' בעניני העוה"ב והא' בעניני העוה"ז ובכל א' יש ג' מדרגות והנה בענין העוה"ז המדרגה התחתונה הפחות' שבכולם היא מדרגת הכילי הנבל אשר לא ישבע ועליו אמר שהע"ה כל ימי עני רעים אין כוונתו לעני ממש ממ"ש אח"כ וטוב לב משתה תמיד הרי גלה כי הכל תלוי בהטבת לב וזה ענין בין לעני בין לעשיר ולכוונה זו אמר בן סירא הובא במס' ב"ב על פסוק זה בן סירא אמר אף הלילות כי גם בליל הלא ישכב לבו ואמר הטלם בשפל גגים גגו ממטר גגים לגגו ברום הרים כרמו מעפר כרמו לכרמים הכוונה כי בתחלת ימיו כ"ז שהונו מועט כל מה שיראה אצל אחרים יחשוב כאלו שללו זה מאתו וזה בשפל גגים גגו כ"ז שגגו בשפל כל טפת מטר ר"ל שפע שיזל לגג אחרים סוחף על גגו ורע אליו ובסוף כאשר מזלו יגבה ויהא כרמו ברום הרים ובני תבל יבקשו מטובו ירע ללבו כל פלס עפר אשר ישפיע מכרמו לכרמים ועל איש כזה אמר שהע"ה בס' קהלת וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח אמר אם יש לאדם כשרון מעשה להמעשים אשר יעשה א"כ עמלו רק להרבות הון כי האיש אשר אין לו כשרון הוא אשר יצטרך לעמול ואמנם הכסיל כאשר יראה כי בכל זאת לא יוכל להשיג הון כאחרים חובק את ידיו בשפק ואוכל מחמת רעות רוח את בשרו כאשר יראה הרואה מדי יום יום ואמר ש"ה הלאל טוב מולא כף אחת כחת אם האדם ישמח בו ממלוא חפניו עמל ורעות רוח ואמנם המדרגה השניי' הטובה היא כאשר ארז"ל במ' אבות איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך וצריך ביאור ענין המקרא הזה למאמרם