ליקוטי חבר בן חיים ג כד

מאז והלאה הצפור השני רק במים החיים שלא יהא דבורו כי אם בתורה ומצות: ופי' רש"י כי ענין ארז ואזוב אם נתגאה כארז ישפיל עצמו כאזוב וי"ל כי באמת סבות החטאים בבני אדם ב' מינים המין הא' כמ' רש"י ע"י הגאות ואמנם האומר ומותר האדם מן הבהמה אין ולא יאמר סמוך ותיכף אבל אנחנו עמך גם הוא ירד לבאר שחת ע"ד שאמרו דורו של ישעי' ע"ה הרוג בקר ושחוט צאן אכול ושתה כי מחר כמות ע"כ נתנה תוה"ק התולעת שני שהוא משל על החטא כמ"ש ישעי' חטאיכם כשנים בין ארז לאזוב כי הא' הארז הגאות סבת חטאיו והשני האזוב השפלות סבת חטאיו: בענין מתן דם ושמן על האזן ובהוכוח ידיו ורגליו הענין אמרו רז"ל אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים כי האזן נכוה תחלה לאיברים וכן פתח דהע"ה ספרו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב ושניי' לאזן שומר ידו מעשות כל רע והשלישי פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו אשר ע"כ צריך החוטא כפרה בדם האשם על שלשה איברים הנזכרים ולאחר שנתכפר וגמר בדעתו שלא לשוב לכסלה עוד וקיים בעצמו בכל עת יהיו בגדיך לבנים הרומז על התשובה כמו שביארו רז"ל במסכת שבת פ' השואל ואח"כ מזדרז לקיים בג' איברים אלו ושמן על ראשך אל יחסר באזן אזן שומעת תוכחת חיים ביד כפו יפרש לעני וידיו לאביון ברגלים והצנע לכת עם אלקיך: דרוש פ' מצורע שבת הגדול תרל"ח: זאת תהי' תורת המצורע דקדקו המפ' וכן בש"ס מאי ל' זאת תהי' וכ"כ המדרש שמואל בהקדמה למ' אבות פי' כחמוד וכ' לבאר בנבאר תחלה מ' ב"ר בסוף פ' בראשית זה ספר תולדות אדם בן עזאי אומר זה כלל גדול בתורה ר"ע אומר ואהבת לרעך כמוך כלל גדול הימנו וכ' דהנה תחלת פתויו של יצה"ר באדם הוא על החוקי' וכמ"ש רש"י פ' קדושים ע"פ את חקותי תשמרו דברי' שיצ"הר משיב עליהם וכי ווה טעם יש בהם אמנם העידה תורה על א"א ע"ה עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו' הרי שקיים אברהם אפי' החקים וכמו שלמדו מזה רבותי' במתני' סוף קידושין וע"כ כי יש בהם טעם למבין ואמנם הענין האדם מחובר מגוף ארציי ומנשמה מלאכי' וכשם שיש תורה לגוף לשמור בריאותו כך יש גבוה וגבוה מזה תורת הנפש לשמור בריאתה וכשם שמי שאינו מבין עניני הגוף לא יבין מדוע כזה רע וכזה טוב לו כך מי אשר לא יבין מהות הנפש לא ישיג מה לה לרעה ומה לה לטובה לא כן אאע"ה שעלה בנבואה עד אשר השיג מהות הנפש ומעצמו הבין ככל אשר צוה אותנו ה' בתו"הק הן המשפטים הן החקים ומעתה למען לא יסור האדם בחקי ה' אחר פתויי היצ"הר יתיצב לנגד עיניו פסוק זה זה ספר התו"הק הוא ספר לתולדת אדם אבל דע לך כי ביום ברוא אלקים את האדם בדמות אלקים עשה אותו וצוה עליו להתנהג על דרך התורה למען באחריתה תשוב רוחו אל האלקים אשר נתנה וזה שאמר בן עזאי כי פסוק זה כלל גדול בתורה למען לא יתפתה האדם מיצה"ר לעזוב חקי ה' ואמנם ר"ע ביאר ואמר האיש הישראלי הנגדל על דרכי התורה לא יקל בעיניו למלאות בטנו בדברי' האסורין אשר המה מנעוריו מתועבי' בעינו אבל תחלת נטות האיש הישראלי מעל ה' הוא בעניני' שבין אדם לחבירו כראותו חבירו מרבה הון והוא לא ירבה ישתדל להפסידו כי ירא' אשר חבירו נכבד הימנו ישתדל לבזותו ואמנם אם יאמין האדם באמונה שלימה כמו דהע"ה והעושר והכבוד מלפניך ירף ידו מזאת יראה מה שאמרה תורה לא תקום ולא תטור את בני עמך פי' רש"י אם מנע אדם טובה ממך לא תמנע אתה ממנו בבאו לשאל ממך דבר אשר לאל ידך ואהבת לרעך רמזה תוה"ק בל' רעך אפילו הרע לך במניעתו טובתך ע"ד איש רעים להתרועע גם לזה תאהב כמוך וביאר הטעם אני ה' לולא הי' ממני שייטב לך ע"י איש זה כבר הטתי לבו לענין זה לעשות טובה עמך ואם אתה תקום ותטור ממנו הרי כפרת בהשגחתי וזה שסיים אכי ה' כ"מ ירמי' ע"ה אני ה עשה כל: ומעתה אם האדם יאמין בזה לאמר כמו שאמר הלל הזקן ע"פ זה דעלך סגי לחבריך לא תעביד ולא יעבור א' ממצות ה' בין אדם לחבירו ועי"ז יתקע בלבו האמונה כי ה' משגיח אל כל יושבי הארץ ולא ימרה את אדוניו והוא רואה אותו לא ישאל מול אדוניו הזכו ומפרנסו מדוע ככה צוית וכמו שביאר החו"ה כי האדם בעולמו כמשל לילד שהי' מושלך ערום ורעב בפרשת דרכי' ובא איש חסד ואספו לביתו וגמל עמו כל טובה במאכל ובמשתה הן במלבושי' השאל ישאל הנער לאיש חסדו מדוע לא תלבשני עד"ז ותאכילני כזאת ואיך ימוש אח"כ מחקי ה' אשר צוה עליו וזה מ' ר"ע ואהבת לרעך כמוך כלל גדול הימנו כי העיקר שצריך האדם ליזהר הוא בעבירות שבין אדם לחבירו המביאי' אותו לכפור בהשגחת ה' בארץ וממילא יבא לעבור על החקים לבסוף והנה זה ענין אחז"ל המספר לה"ר כאלו כופר בעיקר כי תכלית הבעל לה"ר הוא להפריד בין אדם לחבירו ולאמר לו כי לולא חבירך זה היית ברום המעלות הן בעושר הן בכבוד וכל מי שאינו כופר בעיקר לא יבא לידי כך ויען חוטא זה הוא שלוחו של היצה"ר גזרה תורה עליו בדד ישב חוץ למחנה מושבו ועי"ז ישים אל לבו חטאו ומתעורר לשוב בתשובה אמנם באמת המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהא הוא בג"ע, ותלמידיו בגיהנם ונתנה לו תו"הק עצה לתקן גם את זאת וטמא טמא יקרא ר"ל שיודיע לרבים כי לולא הי' הוא טמא לנפש לא היה טמא מצורע ורק טמא כבר מטמאין אותו מן השמים ואם דבריו יעשו פרי כי האנשים אשר הסית אותם ג"כ חזרו אזי תרופה למכתו וז"ש הכ' זאת תהי' תורת המצורע ככה יהיה תורת המוציא רע אשר על כן שנתה תורה כאן שנו תמורת הצרוע ביום טהרתו והובא אל הכהן ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא לנגע הצרעת מן הצרוע כי הוא גרם ע"י התעוררותו אשר הנגע צרעת אשר פשה ע"י לה"ר שוב נרפא על ידו ואז ולקח למטהר: ליקוטים והערות פ' אחרי שני בני אהרן כ' מרן זצוק"ל דאף אם גם מיתת צדיקים הוא לכפר על עון הדור בכל זאת מיתתם היא מיתת נשיקה