עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryליקוטי חבר בן חיים ג

ליקוטי חבר בן חיים ג כא

Lekutei Heber ben Chaim part 3 21 · ליקוטי חבר בן חיים ג · free full Hebrew text

Open in the reader →

צדיקי' בעיני' יאמרו השופט כל הארץ לא יעשה משפט ועי"ז יכפרו בה' ובטובו והנה הרמב"ן כ' כי כוונת קרבן העולה אשר ידמה המביא קרבן בעת אשר יסמוך ידו על ראש קרבנו ויאמר נפש תחת נפש כי הוא הוא המודה אשר לפי עונותיו כל הנעשה בקרבן זה ראוי לעשות בו הן הזביחה הן המוקדה על המזבח ואם ירשיע את עצמו וישפוט ככה מנפשו תעלה לו רפואה למחלתו ויצא מכפירה לאמונה ולזה אמרו אין עולה באה כ"א על הרהור הלב והרהור זה בהקריבו קרבנו ובטל הרהורי האמונת שוא אשר בקרבו תפעם והנה א"כ איפא לא די בקרבן העולה לבדו כ"א הכהן המכפר יבאר למתכפר ענין העולה וז"ש הכ' צו את אהרן ואת בניו לאמר שיאמרו לכל המביא עולה זאת תורת העולה כלומר כוונת הקרבה היא העולה וביאר ואמר על מוקדה על המזבח כל הלילה כל זמן שהעולה על מוקדה על המזבח אש המזבח תוקד בו במביא שיאמר כל זה היה ראוי לבא עלי ואמר הכ' צו וביארו רבותינו אין צו אלא זירוז מיד ולדורות כי גם בדור המדבר הי' עתים וזמנים טובא ששתו אבותינו כוס התרעלה למדי יהיו צריכין זירוז זה וכן לדורות אמנם ר"ש ביאר כי חטא הרהור לא יבא בכל עת רק משתיית כוס התרעלה כ"א יש מבני אדם אשר ממונו חביב עליו מגופו כמו שד' רז"ל אם כאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם יבוקש מהם מתן לצדקה או יבא דבר מצוה לידם שיש בו חסרון כיס יבקשו תצדקי לנפשם להפטר או יאמרו לא עלינו לשמור רק זה ואם ישאלהו איש לאמור מדוע לא עליך עבר רק יצדיק עצמו בכפירת חיוב המצוה ומזה יבא לכפירת מתן תורה בכללה כ"מ הכ' ואם בחוקותי תמאסו ואת משפטי תגעל נפשכם להפרכם את בריתי וגם לזה צוותה תורה לרפאות אותו מחליו זה וצותה להביא שורו או שיו אל בית ה' ולהעלותו כולו כליל לאמור כמאמר דהע"ה כי עמך הכל ומידך נתנו לך ופי' ההפלאה כי כל זמן שכספו של אדם מונח באמתחתו עדן איננו שלו כי אינו יודע למי משמרו עד אשר יזכה לעשות טובה וכספו אזי הוא לו למשמרת בהיכל ה' וז"ש ומידך נתנו לך בעת נתנו לך בשעה שנתנו אז קבלנוהו מידך באותה השעה נעשה קנינינו וכן הוא הענין בעולה זאת ועי"ז יהיה נקל מכאן והלאה בעיני' לבזבז ממונו על צדקה וגמילות חסד וכיו"ב וע"ז אמר ר"ש כי זה ג"כ בכלל תורת העולה ולזה אמר צו ואמר ר"ש ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס: ליקוטים והערות בס' שמיני זה הדבר אשר צוה ה' תעשו, במ' הסירו יצה"ר מלבבכם כ' בס' ראשית חכמה פי' ד' המדרש ארז"ל עשה דברים לשם פעלן ואז סוף הכבוד לבא אבל העושה למען ישיגהו הכבוד אזי הכבוד בורח הימנו ואחרי כי תכלית העבודה הזאת היתה למען ירא עלי' כבוד ה' צריך שיעשו העבודה לשמה ואז סוף הכבוד לבא וז"ש זה הדבר אשר תעשו אשר צוה ה' יען צוה ה' תעשו ואז וירא עליכם כבוד ה' ופי' במדרש כי ר"ל הסירו יצה"ר להשיג כבוד מלבבכם: קרב אל המזבח פי' רש"י שהיה אהרן בוש לגשת ובמדרש שהיה המזבח בקרנותיו נדמה לו לעגל וע' ברמב"ן מ"ש בזה א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת פי' מרן זצוק"ל כי באמת ע"י חטא העגל זכה אהרן לכהונה כי אהרן ראה ע"י שהרגו את החור שיתהוה בישראל מחלוקה עצומה ובמחלוקה גם משה לא יפעל מאומה כמ"ש רש"י במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו ואחרי כי ידע אהרן כי ליום אחר יבא משה עמד הוא ועשה העגל למען יתווך השלום ואח"כ בבא משה יקח העגל ויכתתהו כמו שעשה ואמנם אהרן ידע כי בנפשו הוא כמ"ש ובאהרן התאנף ה' מפני חילול ה' אבל מאהבת ישראל גם נפשו השליך מנגד וזה שהעיד עליו מלאכי בשלום ובמשור הלך אתי ורבים השיב מעון ולכך בחר בו הש"י ובזרעו אחריו וזה שאמר לו משה למה אתה בוש מפני דמיון העגל הרי ע"י העגל נבחרת: ראשיכם אל תפרעו ואחיכם כל בית ישראל ביאר מרן זצוק"ל כי אהרן ובניו אשר והאבילות תהיה להם לנחמה על מיתת נדב ואביהו מחויבי' לעצור בנפשם לכבוד ה' ולא יתאבלו אבל כל בית ישראל אם לא יתאבלו במה יוודע כי הרגישו במיתת הצדיקי' האלו וביאר מרן בזה כי האר"י לוריא זצוק"ל מה"ט לא שינה בגדיו בשבת חזון כי צדיק כמותו היה לו למשיבת נפש להתאבל בשבת זה על חורבן המקדש וע"ז באה החובה עליו שלא להתאבל אשר יק' עליו מהאבילות אבל כל בית ישראל יבכו בשבת זה את השריפה אשר שרף ה' ולא ילמדו מהאר"י: ענין נדב ואביהו היה עד"ז הם השיגו ברוה"ק אשר ע"י הכבוד הגדול הנעשה לישראל באותו היום היה קטרוג גדול למעלה מפני מה זכו אלו לכל הכבוד הזה וידעו ברוה"ק כי הקטורת מוכן להשבית קטרוג כזה ולזה הקטירו הקטורת וזה כוונת הרמב"ן שכ' כי חטאם היה שנתכוונו נגד מה"ד וזה בכלל זובח לאלוקי' כמו שרמז הרמב"ן במשפטים כ"א הכוונה צריך להיות בלתי לה' לבדו לריח ניחוח לה' והפעולה ממילא נעשת אבל רז"ל לא האשימו אותם אפי' עד"ז כ"א החטא היה שהורו הלכה בפני רבן וזה שם אשר לא צוה אותם כל החטא לא היה כ"א אשר לא צוה שהורו הלכה מעצמן: וכוונת מד' שתוי יין נכנסו כי לולא היו שתוי יין גם לחטא זה לא באו ולא שנענשו על שהיו שתויי יין כי עדן לא הוזהרו כי אם כמו שכ': הוא אשר דבר פי' רש"י ונקדש בכבודי במכובדיי הענין משכן זה וכל כליו היה בעת העשותו מפוזר בין כל האומנים ביד החרש וביד האורג וביד הרוקם ואחר שהוקם ונמשח אמר להם משה והזר הקרב יומת ודבר זה היה קשה בעיני' והוצרך אחד מיוחד לקרבה במקום שלא הורשה וליענש למען יוודע קדושת ביהמ"ק ואלו אירע זה באחד מן העם עדן לא נודע ע"י מיתתו קדושת ביהמ"ק כי יאמרו מי יודע מה רעה עשה זה טרם מעל במקדש ה' אבל אם אחד מצדיקי' המפורסמים יענש ידעו הכל כי קדושת המקדש גרמה וזה ונקדש במכובדיי וז"ש אם בקרובי אקדש אזי ועל פני כל העם אכבד כי יאמינו בקדושת המקדש: זאת החיה ארז"ל במדרש הוציא הקב"ה גלגלת מתחת כסא כבודו וא"ל למשה נקב קרום של מוח טריפה הענין סימני בהמה חיה ודגים שמסרה לכו תוה"ק הוא אחרי כי היוצר כל היצורים יודע כי מיני ברואים הטמאי' אם יזון אדם מהם ויתהפך איכותם לרוח האדם החיוני הנוצר מן המזון יגרום פחיתות וחסרון בנפש האדם עשה סימנים בברואי' שאינם