ליקוטי חבר בן חיים ג כ

בקרבו האומנות שתים האלה מה לו ולקרבן וזה ארז"ל מכם ולא כלכם להוציא המחלל שבת בפרהסיא שאינו מאמין בחידוש העולם והעע'"א שאינו מאמין אשר הש"י בכבודו מנהיג עולמו כ"א מסר עולמו למלאכיו כוכבי' ומזלות וכיו"ב ואמנם כל זה באיש הישראל אשר מנעוריו נתגדל על ברכי האמונות השתי' האלה ואבדם מת"י ומתוך מעשיו מבואר כפרנותו לא כן האינו ישראלי אשר לא נגה אור התורה עליו ויבא להשתחות לה' צבאות אם גם לע"ע עדן לא קיבל האמונה אם לא כדחהו ונקבל קרבן אולי עי"ז ישיב אל לבו ויבא לחסות תחת כנפי תוה"ק ולזאת אמרה תורה בכם חלקתי ולא באומות, והנה בזה"ז שאין לנו מקדש וכהן התפלה שאנו מתפללי' היא תחת הקרבנות והש"צ הוא הכהן שירצה בעדינו ואמר הכ' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני לכן הנני יוסיף להפליא וגו' וזה ענין מ' התנחומא כ"א טעה ש"צ בברכת המינין ויש לחוש שמא מין הוא הרי אין מקבלין קרבנו' ממין ישראל שלא יחזור בו אין תפלתו תפלה: לא זכיתי לנטור בלבי בפ' זו ממרן הגאון זצוק"ל דבר חידוש ואציגה פה מרגלי' טובה אחרת מפיו ארז"ל במ' יומא כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך וכי יש שנים שהם של חיים ויש שנים שאינם של חיים אר"א אלו שנותיו של אדם שמתהפכות לו מרעה לטובה הענין ל' שנה כאמר על היקף ימים כמ"ש הרמב"ן בפ' בראשית כי באמת גם חדוש הלבנה ראוי להקרא בשם שנה כי הוא היקף הלבנה כמו ששנת החמה היקף החמה וכן הענין בשנות האדם בהגיעו ליום הולדו הרי הוא לו שנה אבל היקף לא שייך כ"א אם יום א' ידמה לחבירו במעשיהו אכן הצדיקים אשר מדי יום יום יקנו שלימות לנפשם ומיום לחבירו מרחק רב לא שייך אצלם להקרא היקף ימים שנה אכן בעת יחטא הצדיק ואשם ושב לדרכו הראשונה אזי נשלם שנה אחת מימי חייו וז"ש הכ' בן שנה שאול במלכו ופ' רז"ל כבן שנה בלא חטא הכוונה עד מלוך שאול לא היה חטא בידו ולא הי' ראוי להקרא בשם בן שנה כי שם שכה לא היה שייך אצלו אבל במלכו מיד היה ראשית חטאו שלא הוחיל עד בא שמואל ומיד נתחרט על חטאו ואז נעשה בן שנה והיינו בן שנה שאול במלכו משום שהיה ע"ע בלא חטא והכה הש"ס ק לי' האי קרא במאי מיירי אי בחיי העוה"ז צריכי למימר שנות חיים וכי יש שנים שאינם של חיים בקבר לא יספרו לאדם שנים וע"כ בחיי נצחיים באותן חיים שנה הוא גרעון והיינו וכי יש שנים שהם של חיים וע"ז אר"א אלו שנותיו של אדם שחטא בהן והיו אז שנים ואח"כ שב ונעשו זדונותיו כזכיות ונעשו בפ"א שנות חיים דהיינו שנותיו של אדם שמתהפכות לו מרעה לטובה: פרשת צו צו את אהרן כ' רש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך הכ' לזרז במקום שיש חסרון כיס והק' הרמב"ן מה חסרון כיס יש כאן ועיי"ש מ"ש לפ' וי"ל אחר שדרשו רז"ל זאת תורת העולה היא העולה דהפי' כל הלומד תורת העולה כאילו הקריב עולה כלפי זה אמר הכ' שלא יעלימו הכהנים דבר זה מישראל כ"א צו את אהרן ואת בניו לאמור שיאמרו לכל ישראל זאת תורת העולה היא העולה וע"ז אמר ר"ש משום שיש לכהני' חסרון כיס באמירה זאת כי עור העולה לכהן המקריב תהיה צריך הכ' לזרז ביותר: רש"י פ' וזאת תורת האשם לפי שמצינו אשם בצבור צ"ע היכן מצינו אשם ציבור אולי צ"ל לא מצינו וצ"ע שם קאפי' י"ג פ' ט"ז ואת יותרת הכבד ע' רש"י מ' שהיה לפניו יותרת על הכבד וע' שפתי חכמי': שם פסוק כ"ח ויקטר המזבחה משה שמש כל ז' ימים בחלוק לבן צריך ביאור למה צל רש"י דווקא בפ' זה ולא בתחלת הפרשה: רמב"ן בפ' וזאת תורת החטאת לפי שבכלל קדשים כצ"ל: שם בפ' והכהן המקריב הזכיר הכ' משפט הכהנים כצ"ל: שם בפ' ירחץ אותר במים אחרי כן רחץ בניו כצ"ל: הערה צותה תורה לחטא התנוך אוזן עד שאמרו אל ישמיע אדם לאזניו דברי' בטלי' כי האזן נכוה תחלה לאיבריו ואח"כ בהן יד לשמור ידו מעשות כל רע ואח"כ בהן רגלו לשמור רגלו מלילך בדרך חטאי ואח"כ לקדש בהיפך ג' איבריו הללו במעשים טובי': דרוש לפ' צו תרל"ט צו את אהרן פי' רש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך הכ' לזרז במקום שיש חסרון כיס וע' רמב"ן דאין לר"ש שייכות בפ' זו כ"א ע"צ הדוחק ארז"ל אין העולה באה כ"א מן הרהור הלב הענין האדם החוטא בפועל בשוגג או במזיד והיה כי יחטא ואשם ועבר עבירה ונתבייש בה והחטא הזה מכניע לבו ומסירו מדרך רע ויהיה מכאן והלאה משכיל על כל דרכיו למען ילך בדרך טובים ולא יחטא לא בשוגג ולא במזיד ויען כי רוב פשעי האדם הן אם יחטא מפאת שלא היה שם דרך ובאה תקלה על ידו הן אם יחטא במזיד יבא מפאת שהתרחק מבית מורי התורה ולא ידע ללכת אל עיר וזה הי' לו יען כי דעתו כמו אשר האדם המדיני כל משאו ומתנו רק להמשיך תועלת לעצמו ולראות טובה בעמלו ככה מעמד מורי התורה ומגמתם רק להניק משפע בא אל ביתם ולהנקות ממוקש זה התרחק עצמו מהם לזאת צותה התורה לבא אל הכהן עם החטאת והאשם והתודה אשר חטא עלי' ולהניח בשר החטאת והאשם לכהן הזה למען יתקרב החוטא הזה מהיום והלאה אל הכהן ואמנם המהרהר בעבירה על זה ארז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה ואמרו וסימנך ריחא דבשרא כוונתם בזה האוכל בשר לשובע אם גם אמת אשר כמה פעמי' אכילתו מזיק לו אם ישבע יותר מדאי אבל חטא השביעה היתירה תלמדיהו דעת למען אשר מהיום והלאה יעמוד על משמרתו ויסתפק במלא ספקו וכן הוא החוטא ואשם ע"ד שבארנו עד שאמר החסיד בס' חובת הלבבות כי עבירה אחת מועלת פעמים לאדם יותר מכל צדקותיו כי ע"י עבירה זאת יכניע לבו ומשבר יצרו ועקב ענוה יראת ה' אבל המריח בשר ויאחזנו בולמוס במה איפא יציל נפשו וילך בטח שלא יבא לידי כך וכן המהרהר תמיד במציאותו ית' וכיו"ב ובכל זאת אין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו זה לא יצא ממצודתו כמעט כל ימי חייו וזה שאמרו וסימניך ריחא דבשרא אמנם תוה"ק ירדה לסוף דעתו של מהרהר זה מאין בא לידי מדה זאת ומצאנו ראינו כי רוב הכת המהרהרים המה בני אדם ששתו כוסות התרעלה ועברו עלי' צרות רבות ורעות ומחמת שהם