ליקוטי חבר בן חיים ג קצ

מה טובו אהליך יעקב משכנותך ישראל כנחלים כטיו כגנות עלי נהר בילקוט שם אהליך אלו בתי כנסיות מה נחלים אצל בתי כנסיות אלא מה נחלים הללו בכי אדם יורדין לתוכן כשהן טמאים ועולין כשהן טהורים כך בתי כנסיות בני אדם נכנסים לתוכן מלאים עונות ויוצאים מלאים מצות בחרו להם רז"ל שם בית הכנסת לבית תפלתנו והענין בזה כי באמת אין לנו בית לתפלה כי הבטיחנו צורינו בכל מקום אשר אזכיר את שמי ואמנם האדם בתוך ביתו רעיוניו מפוזרין הנה ושוכח אחריתו מפאת טרדת עולמו והבית הזה המיוחד לעבוד ה' מכנס ומקבץ רעיוניו של אדם למען ידע אשר אין תכליתו רק לעסוק בהוית העולם בשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב כ"א תורה ומע"ט בלבד וע"כ נקרא בית הכנסת כי זה תכלית הבית הזה מה שלא יתכן לו בביתו ויש לכוין זה בד' דהע"ה תהילים נ"ה אמר ערב ובקר וצהרים שלשה זמני תפלה אשיחה ואהמה וישמע קולי אבל העיקר פדה בשלם נפשי שתהא נפשי בעת תפלה בשלם מקרב לי כי ברבים היו עמדי שלא יקרב לו מה שיקרב כאשר ברבים היו עמדי ואמנם כן אין תכלית הביהכ"נ התפלה שאנו מתפללים כ"א להזכיר אותנו מה תכלית האדם בעוה"ז מה כאשר נעזוב בית הכנסת הזאת יהא ניכר בעינינו משאינו וכל אורחותינו אשר הבית הזה הטיב ארחותינו וכאשר נפנה לביתינו נחקר ונדרוש אם בית משכנותינו הוא לרצון לפני ה' ולזאת המשיל הכ' הביהכ"נ לכחלי' וגנות כי תכלית הנחל להעביר הלכלוך והזיע שעלה על גוף האדם מחמת עבודתו ומשאו ולמען יהא אחר הרחיצה כאילו נתחדשו נעורי' וכן תכלית הגנות לטייל בהם למען שאוף אויר בריא ולחזק חושי המח ע"י זה וז"ש מה נחלין אדם טמא יורד לתוכן ויוצא טהור כן הביה"כ וכן הענין בגנות וכמו שאמרנו וז"ש הכ' מה טובו אהליך יעקב היכן ניכר טובתן של בתי כנסיות בזמן שמשכנותיך ישראל שניכר במשכנותיך שהם משכנות ישראל כי באמת אין הביהכ"נ התכלית לעצמו כ"א כנחלים נטי' לטהר בהן מהליכלוך וכגנות עלי כהר לחזק חושי כוחו כן תכלית הביהכ"נ הזה ויש לכוין זה במ' הכ' שתולים בבית ה' אבל לא יחשב קדושתם שם כ"א בחצרות אלקינו המה הבתים וחצירות שאנו דרים בהם שמה יפריחו והנה אז"ל א"ל לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה אמר על האדמה כ' כיון דחזי דמקדמי ומחשכי לבי כנשתא אמר היינו דאהני להו והענין כי בארץ אשר ה' דורש אותה אם האדם יודע מקום מושבו ויתקיים בו יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז אין תימא אם יאריכו ימינו אבל בחו"ל אשר רוב עסקינו בהבל וריק ומה בצע מאריכות ימינו ואמנם אם ע"י ביהכ"נ הלז האדם יזכור אחריתו ויהא כל ביתו קדש אריכות ימיו כמו כן לטובתו והנה החולה כאשר יראה כי התרופה שנותן לו הרופא היא מרפאתו הוא שואף אלי' וכן אם אנחנו מבינים כי ביהכ"נ הזה הוא מחיה את נפשינו כמו כן אנו מקדמים ומחשכים אלי' וז"ש כיון דחזי דמקדמי ומחשכי לבי כנשתא אמר היינו דאהני להו דאף בחו"ל המה כדאי שיאריכו ימי' וז"ש אם השתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו אזי עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהי' אכי"ר: דרוש לחינוך ס"ת של ה' ליב סג"ל פישער פ' ואתחנן תרכ"ה בפ' ואתחנן ראה למדתי אתכם וגו' עד אשר אנוכי נותן לפניכם היום יל"ד היאיך יאמרו האומות עפ"י החקי' אשר רק עם חכם ונבון וגו' ונוסף לזאת כי יצא מענין לענין ונתן טעם כה' אלקי' בכל קראינו אליו ונ' דהנה הקשה שבעניני האדם מפאת שהוא מחובר מגוף ונפש שני נושאי' אשר לא ראי זה כראי זה וכל א' מהם יבקש תפקידו הגוף יבקש מחסוריו ואין מהם תועלת לנפש האלקי והנפש האלקי יבקש מאווי' להגיע לאחריתו ולא יגיע מהם לגוף תועלת וחכמי קדם אחרי כי ראו באשר בכי האדם ישתדלו למלאות מחסורי הגוף ישליכו את נפשם אחרי גיוום על כן נסוגו אחר מלהשתדל במאוויי העולם הזה כלל וכלל והסתפקו בפחות מכדי סיפוקם ופנו לבבם רק לחשוב לטובת נפשם אמנם דרכם זה לא יתכן כ"א ליחידים אשר רוב ההמון יכינו להם רוב מחסורם ואמנם להתנהג בדרך הפרישות הזה עם גדול זה אי אפשר וגלל כן לא היו רבי' מבני תבל אשר נמשכו לדעת הפילוספי' האלו ועוד זה שניי' אחרי כי האנשים האלו מאסו בתהלוכות בני אדם נחשבו בעיני ההמון למשוגעי' אנשי רוח ואמנם תוה"ק שימה בפיה דרכי' דרכי נועם וכל כתיבותי' שלם הענין כי אדרבה היא תזרז אותנו לבחור ביישוב הארץ ולעסוק איש איש במלאכתו זה בשדהו וכרמו וזה במסחרו ולא יהי' עם בכי ישראל מנוזרי' משאר בני אדם וזה דרכי' דרכי נועם ובכל זאת כל נתיבותי' שלם בין גוף לנפש שלא יתגבר הא' על חבירו ובמה עשתה החיל הזה תוה"ק הנה כל מעשה העוה"ז חולקי' לב' חלקי' החלק הא' הוא המביא ריווח לביתו של אדם והחלק השני הממלא התאות והנה החלק הא' כחלק שוב לב' חלקי' החלק המסחרי ובכלל זה כל אשר ישתדל האדם בו לעמת חביריו כי כל מסחר ומפעל יש לו פועל ונפעל והשני אנשי אדמה אשר ישתדלו בינם לבין עצמם והנה לאנשי החלק הראשון שמה התורה מזכרת למען לא תמוש התורה מנגד רעיוני' לזאת אמרה לו וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה לא תונו איש את עמיתו ואמנם לא תאמר כי צויתך זאת ע"ד דעלך סני לחבריך לא תעביד לא כן כ"א הכפילה תורה ואמרה ולא תונו איש את עמיתו למען בעת משאך ומתנך ויראת מאלקי' הכוונה כי מפאת השכל אדם שהונה את חבירו גם חבירו רשאי להנותו כי במדה שאדם מודד בה מודדין לו ואמנם מפאת ויראת מאלקי לא כן הדבר כ"א הוא הרשיע להונותך אתה תצדק ולא תמרוד באשר צווך וז"ש ולא תוכו איש את עמיתו כלומר אף שהוא עמיתך בדבר זה וכבר הינה אותך לא תונהו כ"א ויראת מאלקי' וכן אמר לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו אמר ג"כ ל' רבי' כלומר אם א' עבר השני לא יעבור בו כי סופו לתבוע אותך לשבועה ולא תשבעו בשמי לשקר ואם תודה או תשבע על שקר עכ"פ וחללת את שם אלקיך וכן במדות ומשקולות לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה כלומר אפי' לא תעשה לו עול מפאת השכל כי תחת שלא הכרעת לו את המשקל תמכור לו בזול דהיינו עול במשפט גם זאת לא תעשה אנוכי ה' אלקיך אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מצוה על כך והוסיף במשנה תורה כי אפי' בביתיך לא יהי'