ליקוטי חבר בן חיים ג קפז

תריבהו אם משה חטא אהרן מה חטא ואמנם מ"ט באמת נענש אהרן אבל הענין בבא הענן לדבר עם משה גם אהרן השיג ברוה"ק את אשר דבר ה' אל משה וידע כי הש"י צוה לדבר אל הסלע ולא צוה להכות ומפני ענותנותו לא מיחה במשה שבא מכלל כעס לכלל טעות ואמנם במקום שיש חי"ה אין חולקין כבוד לרב ואמנם אילמלא לא צוה הש"י במסה להכות הי' החטא גדול ביותר אבל מאחר דבמסה צוה הש"י להכות כבר עלה בדמיונו של אהרן כי משה הגדול ממנו בנבואה יודע כי גם עתה רצון הש"י במטה להכות ולכך צוה לקחת המטה וז"ש אחר כי כנסיתו במסה תריבהו על מי מריבה והנה ענין העגל אהרן הי' לבו לשמים למען לא תהי' מלחמה בישראל כי ידע כי כיום מחר יבא משה ויבטל מכל וכל אבל מחשבה זו לא ידעה אלא הש"י אבל בני אהרן הרי לא ידעו ממחשבה זו וראו אביהם עושה העגל ולא מיחו בו ולזאת התאנף ה' על בני אהרן להשמידם והנה נדב ואביהו באמת ידעו כי העת להקטיר קטורת כי הי' קטרוג גדול למעלה והראי' כי פגעה מידת הדין בצדיקי' גמורי' כאילו ולא מתו אלא על שהורו הל' בפני רבן והענין כי מאחר שהראו לעת עתה ע"י שקרבו לפני ה' כי אדרבא גדולתם גרמה להם וז"ש אחרי מות שני בני אהרן ולא אמר נדב ואביהו להורות שמתו על שהי' בני אהרן ואמנם בקרבתם לפני ה' וימותו לא פגעה בהם מה"ד כ"א בעת קרבו לפני ה' וידעו מה למעלה והנה המתבונן בענין זה ישים אל לבו אם יחטא כמה נפשות נתבעים על חטאו בני' הקטני' בנקל יתפשו בחטאו ובניו הגדולים אם לא ימחו בו גם הם נענשים עליו ואפי' יהיו צדיקי' כנדב ואביהו ומי הוא אשר לא ירעד בזכרו זאת וישמר מחטוא ואז בוודאי לא ימותו בניו בחייו וכ' רש"י משל לרופא שנכנס לחולה וא"ל אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שוות פלוני זה זרזו יותר מן הראשון הכוונה מאחרי כי אהרן ידע ממ' ה' הלזה כי בניו באמת לא מתו כ"א משום שהיו בני אהרן אבל זולת זה יפה כוונו במעשה הקטורת בשעת מה"ד ויבא אהרן עי"ז בכל עת שיראה כי ח"ו מה"ד מתוחה אל הקדש לעצור במה"ד לא יעשה כן כי עד"ז בנקל מה"ד יפגע בו וז"ש דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת ולא ימות כי ר"ל כאשר בענן אראה על הכפורת כי הענן רמז למחיצה המבדלת בין הש"י לבינינו כמ"ד סכות בענן לך ואמנם ביוה"כ כשצריך לכנוס יכפר תחלה על עצמו ועל אנשי ביתו המה הכהני' כלם ואח"כ על כל ישראל והצריך הש"י שני שעירי' הא' לכפר על עבירות שבין ישראל למקום והשעיר לעזאזל לכפר על עבירות שבין אדם לחבירו ואמנם בזה"ז שאין שעיר כ' כי ביום הזה יכפר עליכם אבל אך מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר ואינו מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום והטעם כי בזמן המקדש הי' כח ביד ב"ד לעשות דין בין אדם לחבירו וכל מאן דלא אזיל לבי דינא טעמו דלא ניחא לי' בזילותא ועכ"פ הוא הגורם אבל חבירו הי' לו לצאת ידי שמי' וע"ז שעיר המשתלח מכפר משא"כ בזה"ז שאין יד ב"ד תקיפא ונתקיים בנו כי יראה כי אזלת יד ועינינו תלויות שיתקיים ג"כ כי ידין ה' עמו בבי"א: מילי דהספידא יום א' פ' אמור תרל"ה על הגאון מו"ה יוסף שאול נאטאנזאהן אב"ד בעיר לבוב והגאון מו"ה שמואל אב"ד בקהל נאדי סולעש והגאון מו"ה אלי' גוטמאכער אב"ד בקהל גרידיץ במדינת פרייסן זי"ע: במ' יראת ה' טהורה עומדת לעד מתוך היראה שנתיירא אהרן שנא' ואתכם לו מורא ויראני זכה לפ' אמור אל הכהני' לנפש לא יטמא בעמיו ואז"ל במ' ב"ב אותו היום שנפטר אברהם אבינו עמדו כל גדולי הארץ ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו אוי לה לספינה שאבדה קברניטה הענין ארז"ל מרגלי' טובה היתה תלוי' בצווארו של אברהם אבינו כל חולה הרואה אותה מיד נתרפא הכוונה אמר שהע"ה בס' קהלת טובה חכמה עם נחלה וגו' הכוונה כי באמת כבר אמר שהע"ה עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו' הכוונה על עיר קטנה אומה ישראלית שנא' עלי' כי אתם המעט ואנשים אין אנשים אלא צדיקי' זה גם בעיר קטנה זו באומה זו מעט ובא עלי' מלך גדול זו המינות המכחיש מציאות השם ותורה מן השמים ואמנם הת"ח העוסקי' בתורה מתוך הדחק כרחב"ד שהי' די לו בקב חרובי' ע"י מעשיו שרואים בני דורם כי שם ה' נקרא עליו ממלטי' כל העיר בחכמתם כי מעט מן האמת דוחה הרבה מן השקר וכן ראינו בהצדיק הגאון מו"ה אלי' הנ"ל אף כי מושבו הי' במדינה מליאה מינים ואפיקורסי' הכל אמרו לעומתו קדוש וסיים שהע"ה שם וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים אמנם בזמן שהעושר והכבוד יסבבו החכם כאשר הי' בהגאון מו"ה יוסף שאול זי"ע אזי דברי' יעשו פרי ונמצא כי העושר שאז"ל נאה לצדיקי' לא לכבוד עצמם כ"א לטובת העולם אבל לנפשם טוב להם תורת ה' מאלפי זהב וכסף והטעם כי העושר הוא לדאבון נפש העשירי' כמ' רז"ל אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו ואחז"ל מרבה נכסים מרבה דאגה משא"כ החכמה פקודי ה' ישרים משמחי לב תורת ה' תמימה משיבת נפש וז"ש טובה חכמה עם כחלה העושר נאה לחכמים ויתרון הנחלה לא לחכמי' כ"א ויותר לרואי השמש לבני אדם הכהני' יותר מחכמת חכם שהוא עשיר ג"כ להם הוא היתרון אבל לא להחכמים וביאר טעמו ואמר כי לחכמי' עצמם כי בצל החכמה הנ"ר מן החכמה הוא שוה להם כבצל הכסף ואדרבא ויתרון דעת החכמה תחיה את בעלי' הי' להם למשיבת נפש משא"כ העושר הוא לדאבון נפש וכמ"ש והנה בא"א כ' בעת צאתו מחרן ואת הנפש אשר עשו בחרן ת"א דתעבידו לאוריית' וכ' רש"י ופשוטו עבדים ושפחות שקנו להם ושני הפי' אמת כי ע"י העבדי' והשפחות שקנו להם שראו בני דורם גודל העושר האמינו לדבריו ונכנסו תחת כנפי השכינה וכן אמרו בני חת נשיא אלקי' אתה בתוכינו כלומר ראה ראינו כי שמך ה' לנשיא עלינו אחרי כי ברכך בכל וזה ענין המרגלי' טובה רמז על גודל ההצלחה באברהם ועי"ז כל חולה הרואה אותו נתרפא אמנם כשמת אאע"ה והבינו גדולי עולם כי לא יצלח בנו כמהו כאשר באמת לעת זקנתו כהו עיניו והי' לו מורת רוח מכלותיו נשי עשיו דאגו כי ע"י מיתת אברהם תתגבר המינות והכפירה שוב בעולם ולא זו בלבד כ"א כביכול ב"ה וב"ש נקרא אהי' אשר אהי' ופי' רז"ל כשם שאתה הוה עמי כך אני הוה עו ועי"ז שנתרבה המינות והכפירה כביכול מסתיר פניו מן העולם