ליקוטי חבר בן חיים ג יח

ליקוטי חבר בן חיים ספר ויקרא. סנסן ממורי הגאון חת"ם סופר רש"י ע"פ א' צא ואמור להם דברי כבושים בשבילכם הוא נדבר עמי וצריך ביאור מאי דברי כבושין יש בזה וכ' דאי' במדר' מרע"ה היה מצטער על שלא השתתף בנדבת המשכן א"ל הש"י דבוריך עמי חביב עלי מכל נדבתן וכ' לבאר דנדבת המשכן היה לכפר על עון העגל וכיון שמשה לא חטא בעגל לא הוצרך לכפרה ומה שנצטער משה משום דבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקי' גמורים יכולין לעמוד והיה מצטער שעומד חוץ למדרגתן אבל באמת משה היה שהחזיר את ישראל בתשובה והמעשה יותר מן העושה ואין מקום לצער על זה וז"ש הש"י למשה דבוריך עמי כלומר בשבילי חביב עלי יותר מכדבתן נמצא כי ע"י תשובת ישראל שמשה זכה להחזירן הגיע מרע"ה למדריגה גדולה כזו והן הן דברי כבושין: עוד ממרן זצוק"ל יקריב אותו כ' רש"י יקריב את עצמו מ' דלא יקריב עולה ע"י שליח ויש לבאר דיש ב' מיני עולות סתם עולה לכפר על הרהור הלב כמו שד' רז"ל ב"מ ועולות ראיה לנדבה ואם האדם מביא עולה יתוודע עי"ז לשטן שחטא בהרהור ויבא לקטרג אבל אם יהי' עולת ראיה אין מקום לקטרוג והנה המביא עולת חובה דרכו לשלוח כפרתו אפי' ע"י שליח אבל עולת נדבה אין דרך לשלוח ע"י שליח דאין זה דרך ארץ אפי' לפני מלך בו"ד וז"ש רש"י יקריב אותו בעצמו ויסבור השטן כי הוא עולת נדבה ולא יקטרג ועי"ז ונרצה לו לכפר עליו: עוד ממרן זצוק"ל וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם במ' כימי נח וכשנים קדמוניות כימי אדה"ר שלא היה ע"א בעולם הנה הרמב"ם במורה הנבוכים כ' טעם הקרבנות שלא יקריבו ישראל קרבנם לע"א צוה עלי' ית' להקריב לשמו והרמב"ן טען עליו כי עושה מזבח ה' מגואל ועוד שהרי אדה"ר ונח שלא היה ע"א בימיהם ואעפי"כ הקריבו קרבנות ומעתה כ"ז שיש ע"א בעולם אם אדם מקריב קרבן אולי כוונתו רק להתרחק מע"א אבל לע"ל שלא יהיה ע"א בעולם וערבה לה מנחת יהודה וכ' כימי נח וכימי אדה"ר שלא הית' עדן ע"א בעולם: הערה ממני ויקרא אל"ף זעירא במ' מדיו שנשתייר בקולמוס העביר הש"י על פניו ומשם היה למשה קירון עור פנים, מה שלא רצה משה לכתוב ויקרא כי ויקרא ל' חבה וכמו"ש רש"י פי' הענין כי אם האדון יבקש מעבדו איזו שירות יאמר לו לך בשלוחותי זאת ולא יקרא אותו בשמו משא"כ אם יבקש איש מעם רעהו איזו טובה יקרא לו בשמו ויאמר לו פלוני אהובי עשה עמי טובה זאת וזה ענין קריאת הש"י לאנשי סגלתו ומה"ט נחשב לו בעיני משה לגסות הרוח ולא רצה לכתוב כ"א ויקר ואמנם רז"ל דרשו כל המשפיל את עצמו הש"י מגביהו והיינו שזכה משה עי"ז לקירון פכים: עניני המנחות הכתובים בפרשתינו הענין כל האדם יקריב על שלחן גבוה מה שהוא חביב עליו על שלחני וכל אחד לפי מה שהוא רגיל: כי כל שאור וכל דבש ע' רמב"ן ובפ' אמור ביאר יותר ותו"ד כי הדבש רומז למדה"ר ושאור שהוא תחלת ההעדר רומז למדה"ד ואמנם הש"י מנהיג עולמו בשיתוף דין עם רחמים והיינו כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה': ריח ניחוח כ' רש"י נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני הכוונה אם האדם עושה רצון יוצרו בדבר שאין השכל מחייבו כי מה חפץ לה' בעולות והדבר הוא בענין שהוא יקר לא בחפץ מועט ה"ז מברר אמונתו השלימה בה' ובתוה"ק והיינו נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני: ואמנם הרמב"ן האריך בטעם הקרבנות עפ"י הסוד וגלה טפח וכסה טפחיים ותו"ד כי הש"י חפץ לטובת עם ב"י שיהיה להם מליצים ופרקליטים בפמליא של מעלה לזאת הכין הש"י אשר אם יקריבו הכהני' קרבנות ה' באהבה ובקדושה והיה הריח העולה מן הקרבנות לשפע וקיום והזנה למלאכי מעלה וע"ז הביא הרמב"ן הרמז ממלאך הנראה אל מכוח אם תעשה עולה לה' תעלינה וכ' ויעל מלאך ה' בלהב המזבח ולזה נמנע הכ' מלהזכיר במעשה הקרבנות שם אחר זולת שם הוי"ה לעורר כי לא יכוין המקריב בקרבנו כ"א לה' לבדו ואז יעשה הקרבן פעולתו וזה ענין הכ' בעת החורבן הן אראלם צעקו חוצה כי לא הבינו אשר בלתי מקדש ומזבח יהיה קיום לפמליא של מעלה וזה ענין ארז"ל במ' אבות על ג' דברים העולם עומד וא' מהם העבודה ואתה דע לך: וכל קרבן מנחתך במלח ע' רמב"ן ותו"ד כי המלח מפאת עצמו הוא המה"ד מדת היסורין שכן מים מלוחים וארץ מלחה לא תצלח ובכל זאת הוא מקיים כל דבר הצריך קיום ולא יאכל תפל מבלי מלח וכן הוא המה"ד כאשר ייסר איש את בכו ה' אלקים מייסריך להטיבך באחריתך ורמז הכ' שלא ידחה מקריב הקרבן כי אם יעלה קרבנו לרצון לא ימוש מאהלו ברכה וחסד לא היא כי אם כל קרבן מנחתך במלח תמלח