ליקוטי חבר בן חיים ג קעח

ואז יהיו דובב שפתי ישנים ואז תזכה לנצח בהם פורשים מן התורה וז"ש ר"א לא תפנה אל רהבים כ"א הוה שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס ודע לפני מי אתה עמל כלומר שיהיו תשובותיך הולכים לדודי למישרים ונאמן הוא בעל מלאכתך ר"ל באמת הש"י נתן לנו תוה"ק אילת אהבים ויעלת חן על לומדיה לש"ש הש"י מאיר עיני' בתוה"ק ומ"מ הם יקבלו שכרם וז"ש ונאמן הוא בעל מלאכתך אף כי הש"י הוא העושה מלאכתך שישלם לך שכר פעולתיך והנה השמני' שמשתמשין בהם לאורה כלם הם מלאכותי' אבל השמן זית הוא אשר ברא הש"י להאיר והוא המשל על התורה מול שאר החכמות אבל צריך להיות לשמה וביגיעה וז"ש לו הש"י ואתה תצוה את ב"י ויקחו אליך רק שמן זית וזה צ"ל זך וכתית ע"י יגיעה למאור וזה יהי' להעלות נר תמיד ואמר משה למה תצוה כל הציוויי' האלו אל ב"י והשיב לו הש"י הלא אמרתי כאשר ידבק האזור וגו' הכוונה תכלית האיזור למען יתקיים מצב הגוף בקומתו ותכלית האומה ישראל להיות ממלכת כהני' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וז"ש כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אתכם אלי בית ישראל: בילקוט אחשורש ע"פ ובמלאת הימי' האלו וגו' אר"ח בר פפא מלמד ששמעו גדולי ישראל וברחו להן ארשב"י מלמד שאכלו בישולי גויי בעל כרחן והי' אומרי' לישראל יכול אלקי' לעשות לכם סעודה כזו לע"ל א"ל עין לא ראתה אלקי' זולתך יעשה למחכה לו ואם עושה לכו כזו אנו אומרים כבר אכלנו כזו לפני אחשורש ע"כ אמר שהע"ה בשה"ש שובי שובי השולמי' פי' רש"י האו"ה מסיתין את ישראל לשוב מאחרי הש"י ונחזה בך פי' רש"י נציב ממך שלטוני' ואנו משיבי' מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים וע' רש"י וכ' הענין אמר הכ' ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו ופי' רש"י ה"ה מכור לנכרי כמו בנבילה ומ"מ מ"ט ככתב כאן כלב ובנבילה מכור לנכרי וסמיך לי' לא תשא שמע שוא וכבר ד' רז"ל פ' ע"פ בזה וכ' הענין הנה אנחנו רואי' מזמן קבלנו תוה"ק כמה דתות שונות שהי' לאו"ה כלם כלו בעשן כלו ותוה"ק אף כי פעם אחר פעם יבאו פריצי' לחללה בתוקפם וכחם כאז כן עתה וסוד דבר זה הוא ואבדיל אתכם מן העמים כי גדולה לגימא ואו"ה מתוך שאוכלין מפתן ושותין מיינם מתפתי' זה בזה לא כן עם ב"י דלא אכלי מניי' ולא שתי מניי' והכה לולא לא אסרה תורה כ"א נבילה שהוא דבר מתועב גם בעיני רוב אנשי שאר אומות כבר הי' מקום לקבוע סעודה עם אנשים מכובד' שבהם אבל גם טריפה אסרה תורה בנקב משהו והיקר שבאומות יבז לדבר זה עי"ז נסגר הדלת בעדינו מכל וכל והנה דבר הנמאס מצד עצמו א"צ להתעיבו כל כך משא"כ דבר שאינו נמאס מצ"ע צריך להתעיבו ביותר כדי להתרחק ממנו יען כן בנבילה שהוא דבר נמאס אפי' אם ימכרנו לנכרי בכל זאת לא יעלה על דעתו לאכלה משא"כ טריפה שאינה מתועבת מצ"ע באת התורה להתעיבה וכ' עלי' לכלב תשליכון ואמר עי"ז אנשי קדש תהיון לי מובדל מכל העמים לי לשמי ועי"ז שתהא מובדל מהם לא תשא שמע שוא לא תקבל מהם דעות נפסדות והנה או"ה מביני' טעמו של דבר כי אמונתינו מתקיימה עי"ז שאנו מרוחקי' מהם והם אומרי' איריבו שובי שובי שובי אילינו אכול מפתינו ושתה מיינינו ואז ונחזה בך אם תתקיים עיקר תורתך בידיך ואנו אומרי' להם וכי סבורי' אתם אשר אפשר לאיש ישראלי אשר עדן אמונתנו בקרב לבו לאכול מפתכם ולשתות מיינכם העושה זאת כבר אבדה אמונה נכרתה מקרבו וז"ש מה תחזו בשולמית שהיא כמחולת המחכים ר"ל המרקדת בכל מחנים הלא כזאת איננה עוד בכלל שולמית והנה גם אחשורש זה השתדל לנתק מוסרות האמונה מעם ב"י ואמנם ידע כי אם יגזור שיאכלו מאכלים שאסרה להם תורה רובם ככולם יברחו להם וכן באמת ד' ר"ח ב"פ שלא עשה המשתה כ"א לעם הנמצאים כלומר אותן שלא בכחו אמנם דעת רשב"י אינו כן כ"א המלך עשה הסעודה לכל העם הנמצאים כלומר שיוכלו כל העם לסעוד וזה שלא הכין כ"א מאכלי מפרי העץ וכיו"ב שאין בהם כ"א בישולי גוי' ומאחר דאין אי' כ' בתורה אכלו בעל כרחן ואמנם מאחרי כי זה הי' כוונת אחשורש טרח להגדיל סעודה זו על דרך שלא ראה אדם מעולם ולא הכניס האורחים לחדריו כי אם טרח להכן לפניהם חצר גנת ביתן באופן היותר נאות למען ישבעו מרוב הכבוד הנעשה להם לישב במסבה אחת עם מלך אדיר ונשא, והנה תכלית כל הדברים האלו הי' להסית את ישראל ולומר לולא הייתם מקרבים עצמכם אלינו הלא כל כבוד ויקר יהי' בגורלכם ואם תחכו לגודל היקר המזומן לכם לעוה"ב שהוא צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה תחת כן אין שם אכילה ושתיי' ועכשיו אתם זוכים לשתי שלחנות וז"ש להם יוכל אלקיכם לעשות לכם סעודה כזו ואמנם ישראל שבאותו הדור השיבו להם כל מה שזימן הש"י לנו סעודה זו הוא רק שאם נזכה נבחין כי ע"כ אמר הש"י עין לא ראתה למען אם נחזה גדולת מלכים נדע כי ע"כ אין זו דמיון לה: גמ' מ' מגילה כיון שנפל פור באדר שמח אמר כפל פור בירח שמת בו משה רבן ולא ידע אותו רשע כי בז 'אדר מת משה ובז' באדר נולד משה ועי' רש"י: אמר הכ' כי המן בן המדתא וגו' חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו אשר חשב על היהודים על ראשו וגו' ארז"ל במ' מגילה שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כלי' א"ל אמרו אתם אמרו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע א"ל א"כ שבשושן יהרגו שבכל העולם לא יהרגו אלא מפני שהשתחוו לצלם פי' רש"י בימי נבוכדנצר ואכתי ק' א"כ באותו הדור אמאי נתחייבו וע"ד התלמידים קשה מלבד קו' רשב"י וכי אכילת טריפות בכרת אמנם הודיעו לנו רז"ל כי תכלית סעודה זו הי' אחרי כי חשב השבעים שנה שאמר הי"ת למלאות לחרבות ירושלים ולפי חשבונו כבר כלו להם ועשה סעודה זו ולבש בגדי כ"ג והוציא כלי ביהמ"ק עד שעבר עלי' מה שעבר: והנה אחרי כי שמחתו במשתה זה הי' מפלתן של ישראל ה' להם לבני ישראל היושבים שם בע"כ להוריד דמעות כים ולשום למרום עיני' והם לא עשו כן כ"א נהנו מסעודתו של אותו רשע ונתקיים בהם אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ונתנו להשמיד להרוג ולאבד והנה כ' בסעודה זו לכל העם הנמצאי' מבואר דל"ד יושבי שושן כ"א כל אשר היה נמצא שם אפילו מסוף העולם וכן הי' באמת הקול מסעודה זו הלך למרחקים ובאו יהודי' מקצוי ארץ לישב עם המלך בשלחן א' אשר ע"כ