ליקוטי חבר בן חיים ג קעה

והרחוקים מותרים יל"ד אטו בלי"ק לא ידע רב ששת דתנן לפי שאין ב"ד מתעצלין ונ' דבאמת הא דסמכי' מחצות ואילך לפי שיודעי' הכהנים כי התירו חכמים לרחוקי' לאכול מחצות ואילך חדש ומנא ידעי' דהכהני' הבאים פעם ראשונה למקדש יודעים זה וע"ז קאמר אין ב"ד מתעצלין מלהודיע זה בכל שנה: אמנם מד' רש"י שכ' בתי' דר"נ אבל שליח דעלמא לא מבואר דקושי' רב ששת הי' נהי דאין ב"ד מתעצלין הו"ל כהני' שלוחי ב"ד ושוב הדרינן לשליח עושה שליחותו ומשני לי שליח ב"ד שאני דאיכא אימתא דבי דינא: האשה שיש עלי' לידה עי' רש"י כוונת דבריו דהתם לא מיירי בשווי' שליח כפי' הריטב"א כ"א חומר האי' הוה כאלו שווי' שליח אבל עדיף מזה וממילא נדחית ראי' ר"ת מדרב שמעי' דהך סברא דמדמי רב ששת הא מלתא לשוויי שליח לית ליה לרב שמעי' אבל היכא דשוי' שליח לעולם כרב ששת ס"ל: תוס' ד"ה הרחוקים בסוה"ד אע"ג דמצווין נ' כוונתם דכל יום עובד בית אב אחר ומה שלא יעשה ביומו יהא מחר לאידך בית אב והיינו מצווין שכ' תוס' וע"ז כ' דמ"מ חיוב ל"ש: רש"י מעשרן וודאי תרומה גדולה נפקא ליה לרש"י דאף לענין תרומה מיירי מדרשב"ג דקאמר לא נחשדו לתרום וכ"כ רש"י דלא נימא לתרומה א"צ מדה דחטה א' פוטרת הכרי ובוודאי תרם ולא יתרום כ"א דמאי קמ"ל: ומ"מ מ"ש רש"י דע"ה חשיד אלפני עור וק' א"כ למה א"צ להפריש ג"כ ת"ג מדמאי וע"כ משום דבלא מעשר מאכילין לעניי' ואכסניי' דמאי טועה ע"ה וסובר דבמעשר ליכא לפני עור אבל בתרומה וודאי זהיר וצ"ע: ויל"ד אטו לא ידע רב ששת חזקה דר' חנינא חוזאה ונ' דא' ליה דווקא היכא דליכא סרך אי' כגון בחבר שהניח פירות הכי דצריך לתרום שלו אי לאו חזקה שליח עושה שליחותו לא שייך חזקה דר"ח חוזאה ור"נ דחי ליה דלר' שפיר שייך: רש"י ד"ה מתחת ידו דפירי דידי' כוונתו דלא תימא דשליח חבר מודה ר"נ דאפי' בדאוריית' סמכי' וע"ז כ' דווקא בפירי דידי' משום לפני עור לא זולת: סוגיא חבילות סוטה ח' סוטה ח' ע"א גמ' שלא יהא לבה גס מל' זה מבואר דאקודם שנמחקה המגילה קאי דלאחר שנמחקה המגילה מאי אכפת לן אם שותה או לא דהרי אמרה אחר שנמחקה המגילה איני שותה משקין אותה בע"כ וכ"כ הר"ן נדרים ע"ג וימחק עי"ז השם עיי"ש אא"כ יק' מאי מק' הש"ס מאי ביניי' בין ר"י לר"ש השקאה גופא איכא ביניי' דלר"ש ש אהשקאה לאחר שנמחקה המגילה לא קפדינן ולר"י קפדינן וש"מ דהש"ס דהכא לא גריס בדר"י כדגרסי' בנדרים שם והשקה אותה לבדה פי' דמפיק הא כ' כ"א אותה ור"ל והעמיד אותה הכהן וכמו"ש הרמב"ם בה' סוטה או והשביע אותה כמו"ש רש"י: ואמנם א"כ יק' קו' אחרת מאי פריך הש"ס ורותתת מי משקי' והתניא התם בהשקאה קמיירי ושם אסור משום חבילות לכ"ע אבל פלוגתא דר"י ור"ש בהעמדה וכ' דפשיטא להש"ס דגם ההעמדה הוה מ"ע כדכ' באוריי' וא"כ גם בהעמדה שייך חבילות וע"ז סובבי' ד' תוס' שכ' ד"ה אין כ' לפ' שיעמוד שתיהן כא' ר"ל דגם בריי' דלקמן דחבילות מיירי אפי' בהעמדה ובזה באו ליישב שטתם לקמן שכ' דאפי' בב' אדוני' בב"ד אחד שייך חבילות דלא כרש"י ודלא תק' לך מאי חבילות שייך בב' אדוני' לזה כ' תוס' דכיון שהוא בב"ד אחד ההעמדה מקרי חבילות וע"ז מייתי ראי' מתוספת' דאנן בבריי' דיומא פ' טרף בקלפי' לא תנן כ"א והוציא אותה לבדה ושחט אותה לבדה אבל בתוספת' תניא דלאחר שנעשי' אפר מביא אחרת ש"מ דגם בהעמדה שייך חבילות וע"ז מק' בתר הכי מקרבנות ולא ק' להו מסוטות לחודיי' דדלמא התם בסוטה דהחיוב על הכהן לדבר על לבה שתודה כדתנן ואומר לפני' דברי' וכו' שפיר שייך בהעמדה חבילות דמתוך שיראה עוד סוטה א' לפניו לא מאריך בדברי' עם הראשונה ואולי גם ברציעה החיוב על הב"ד לדבר על לב הע"ע שלא יעבור על כי לי בני ישראל אבל מפרה הוא דק' להו וע' מג"א ס' קמ"ב מה שתי' על קו' זאת ואמנם הרש"א הבין כי כל ד' התוס' בנוים על הס"ד דילפי' מקרא והעמיד אותה וכ' מ"ש וד' צ"ע דא"כ חדא מאי וכן רציעה שכ' תוס' הא ברציעה טעמא רק משום חבילות ועוד מאי ק' להו מקרבנות אטו התם קרא כ': ומ"מ כ' דמה"ט לא הביא רש"י והעמיד אותה כ"א והשביע אותה למימר דשבועה זו מצוה היא כמו ההשקאה והיא תחלת ההשקאה ומ"ש בהשקאה דאסור משום חבילות ובשבועה לא יהא שייך חבילות ואפשר דמה"ט מייתי הש"ס לכולא בריי' למימר דאטו הך שבועה גרעה מרציעה ועריפה וכיו"ב: נחזור לד' תוס' וסיימו תוס' ובנדרי' אבעי' לי' ופשיט מהכא וצריך ביאור מאי בעי תוס' בזה ומפשט דברי' שכ"כ לאחר שנתקשו מענין הקרבנות כ' שכ"כ למימר דסוגי' דנדרי' פליגא אסוגי' דשמעתין וסבירא להו התם דהשקאה דווקא דהרי ר' יהודא מוהשקה יליף דהתם בכל הספרי' גרסי' והשקה כמובא במפו' שם ובאמת היינו דאיכא בין ת"ק לר"י דלת"ק דווקא קודם שנמחקה המגילה קפדי' ולר' יהודא אפי' אהשקאה מגזיה"כ: וזה נ' ד' הפוסקי' שהביא הר"ן בנדרי' שם שפסקו כת"ק ולא אשגחו אסוגי' דסוטה דמ' להו דהני סוגיות ע"כ פליגי אהדדי דאי גם בסוטה גרסי' והשקה ק' מאי פריך הש"ס מאי ביניי' וא"כ קיי"ל כסוגי' דנדרי' דאתמרא להל' בזה"ז ות"ק לא דריש אותה אבל הרמב"ן שהביא ראי' מסוגי' דסוטה דקיי"ל התם דאותה דווקא ומ' מדבריו דגם בסוטה גרסי' והשקה וא"כ ק' מאי מק' הש"ס מאי ביניי' הרי לת"ק אחר שנמחקה המגילה שוב שרי להשקות ב' סוטות ונ' ד' הרמב"ן דכיון דההעמדה לת"ק מיהת אסורה משום לבה גס והיאיך אפשר להשקות ב' סוטות כא' הרי אין מעכין דינה של הראשונה עד שיעמידו וישביעו ויכתבו וימחקו המגילה לשניי: והנה ד' כל הפוסקי' דהרמב"ם שפסק בה כדרי דבעל מיפר לב' נשים היינו טעמא דפסק כת"ק וכבר עמד בלח"מ שם ע"ז דא"כ אמאי לא כ' בה סוטה כ"א קרא כדכ' וכ' דלא אכפת לי' להרמב"ם בטעמא כיון דעכ"פ דרש אותה וד' אלו צ"ע הרי א"ב רותתת דמשקין לר"ש וכ"ת הרי למסקנא עכ"פ משום חבילות אין משקין לא היא הרי בכהן א' דווקא שייך חבילות וא"כ בב' כהני' משקין רותתת אשר על כן נ' לפ' ד'