ליקוטי חבר בן חיים ג קעד

רש"י דלמא לא ממטי לי' קטן עד לידו של מקבל נרא' ד' רש"י דהכי קו' שייכן חדא בחברתא דכדמק' הש"ס מכ"ה הו"מ לשנויי שאני עירובי חצירות דלית בי' טרחא ולהכי קטן נאמן כדאמרי' גבי נאמנות דנשים דבמקום טרחא אין ראוי לסמוך עליי' עי' ש"ך יו"ד סי' פ"ו גבי ירקות מתולעים משא"כ בתחומי' דאיכא טרחא יתירא לא סמכי' עלי' אלא לאו פשיט' לך מסיפא דאפי' במקום טרחא סמכי' דאי לא סמכי' מאי אהני לן אחר לקבלו הימנו והשתא אמינא לך אנא טעמא מאי באמת לא חיישי' דלמא לא ממטי לי' לידו של מקבל שהוא טרחא רבא והו"מ לשנויי לי' חזקה שליח עושה שליחותו ואמנם לא שני לי' הכי משום דבקטן לא מ' לן למסמך אחזקה זו ומשני לי' בעומד ורואה ופי' רש"י עד שמוליכו פי' כיון דחזינן שמוליכו שוב לא חיישי' דלמא לא ממטי לי' והמק' הוה סבר דהא דלא משני ליה חזקה שליח עושה שליחותו משום דלית ליה חזקה שליח עושה שליחותו ומק' לי' א"כ אחר מאי אהני לי' דלמא לא יעשה שליחותו ופי' רש"י לא שקיל ולא מערב לי' אע"פ שהבטיחו כוונת רש"י דהא דמק' דלמא לא שקיל ולא מק' בפשיטות דלמא לא מערב לי' דלא תימא מאחר שהבטיחו ויודע שסומך עליו למה לא יעשה שליחותו: ואמנם מאחר דלא שקיל לי' יודע הוא שהעירוב יחזור לבעליו ואע"פ שהבטיחו לא יעשה מאחר שיודע שהמשלח לא יבא לידי מכשול כי השליח יחזור לו העירוב ומשני מ"מ שליח עושה שליחותו כיון שקיבל עליו לעשות: ועד"ז מיושב קו' תוס' הרי מרישא דמתני' שמעי' דבפיקח ה"ז עירוב ש"מ שליח עושה שליחותו ואמנם במתני' ה"ט דאם לא יעשה יבא המשלח לידי אי' משא"כ כאן שהחש"ו או הפיל יחזירו העירוב למקומן סד"א דלא סמכי' אחזקה דהשליח יסמוך שלא יבא המשלח לידי אי': ועד"ז שבארנו מיושב ג"כ אידך קו' תוס' למה לא אמרו רב חסדא ורב יחיאל למלתיי' אמתני' דרב חסדא מ"ל ס"ל דאי' דרבנן אף בקטן אמרינן חזקה שליח ע"ש ואפי' בחו"ש משא"כ בפיל וקוף בעי' עומד וראהו ומעתה גם רב יחיאל במתני' פ"ק לא כוון דאנן סמכי' בחש"ו בדרבנן אחזקה שליח עו"ש גם האחר שהבטיח לקבל יודע שהמשלח יסמוך אחזקה זו וידע שהוא קיבל העירוב ויסמוך עליו שיערב אבל בפיל וקוף יאמר המקבל וודאי לא יסמוך עלי מאחר דלא יסמוך אפיל וקוף וע"כ אצטריך לדרב חסדא וממילא לדרב יחיאל: רש"י ד"ה בשל תורה אין חזקה רצה ליישב לישנא דר"נ דהול"ל בשל תורה לא סמכי' אחזקה שע"ש אבל אין חזקה אדרבה יותר מסתבר דהשליח מתיירא שיסמוך המשלח עליו בשל תורה ולזה תרגם רש"י ד' ר"נ ואמנם נ' דר"נ ורב ששת אפלגו בסברא מהיפך להיפך רב ששת סבר בשל תורה וודאי מתיירא השליח שלא יבא המשלח לידי מכשול כי יסמוך עלי' ור"נ סבר אדרבא בשל סופרי' ידע השליח מאחר דקיל איסורא וודאי יסמוך עליו המשלח והקולר יהא תלוי בצוארו לזה ב"ס יעשה שליחותו והיינו דקאמר ר"נ בשל סופרי' חזקה שע"ש ולא קאמר סמכי' ואין הטעם משום ס' דרבנן לקולא ואמנם בשל תורה מייאש השליח ואמר לא יסמוך המשלח עלי' באי' דאורי' החמור עד שיחקור וידע ולכך חזקה אין שע"ש וסיים רש"י עד דחזינן דעביד רצה ליישב בזה סוגי' דחולין דאף דר"נ קאמר בשמעתין בפי' דבשל תורה אין חזקה מ"מ בעי רב דימי מני' בחולין אמנם רב דימי הוה סבר דלר"נ ספק מיהא הוה והתם דחזינן דהכרי תרום אפי' ס' לא הוה אבל מאחר דר"כ סבר דאדרבא בשל תורה אין חזקה ומטעם שכ' א"כ אפי' נמצא תרום אין תרומתו תרומה עד דחזינן דעביד: וכ' עוד רש"י גבי דרבנן דא"נכ לא עביד כלומר אף דאיכא ג"כ סברא דהשליח יתרשל משום דגם לי' קיל אי' מ"מ אנן אזלי' לקולא כיון דלא הוה כ"א אי' דרבנן ומסיים רש"י כגון תחומין רמז לד' תוס' לקמן דבפירות אילן כיון דעקרו דאוריי' לר"נ כשל תורה והיינו מטעם שכ' כיון דחמור להו לאנשי דלא ידעי שמעשר זה רק דרבנן משום דכ' בתורה וכל מעשר מפרי העץ שוב סובר השליח דלא יסמוך המשלח עליו ויבא להתרשל ובזה דר"נ אפי' בדרבנן היכא דעיקרו דאו' פליג אדרב ששת אבל למה אמר ר"ש א' זה וא' זה חזקה שע"ש הו"ל למימר אפי' בדאוריי' חזקה שע"ש אבל משום דר"נ אפי' בדרבנן פליג ור"ש בשמעתין גם אדרבנן כזה מייתי ראי' מתנאי' נקט בפלוגתא תרווי': תוס' ד"ה רב ששת אמר עיקר ראי' ר"ת מגיטין נ' דהכי הוה בשלמא אי ר"נ ור"ש לחלוטין פליגי שפיר ס"ד בגיטין למימר דאפי' לקולא אמרי' דחזקה שע"ש דמ' לי' כמק' דפי' דאוסר בכל הנשים מדאוריי' לד' ר"ת כמבואר בתוס' נזיר וגיטין ע"כ כר"ש ס"ל דהך חזקה וודאי היא דאי ספק הרי גם קבוע ספק והו"ל ס"ס דלד' ר"ת ס א' מגופו וס' א' בתערובת הוה ס"ס והתרצן משני לי' דלעולם ר"י כר"נ והא דלא הוה ס"ס משום דאינו יכול להתהפך אבל אי אמרת כד' ר"י דרב ששת מודה היכא דאין המשלח יוכל לבוא לידי אי' א"כ מה עלה ע"ד המק' בגיטין דנימא חזקה לקולא כה"ג אפי' לר"ש לאו דינא הכי ואמנם הר"י לטעמי' דר"י דאוסר נשים מטעם קנס אוסר וס"ד דמק' אי לאו דס"ל דחזקה זו וודאי אף דלא יוכל לבא לידי אי' לא שייך למקנס והתרצן דלעולם ר"י לא פליג אר"נ ור"ש ולחומרא הוא דאמרי' כה"ג חזקה ומ"מ קניס ר"י וכיון שראי ר"ת מגיטין לטעמי' קמה ונצבת א"צ לשאר ראיות כ"א לסיוע בעלמא: ודע דבענין שכ' דלא יוכל להתהפך תליא בפלוגתת הש"ך ק"י והטו"ז כ"א דלד' הש"ך בשם רמ"ע לא בעי' כה"ג דידעי' מהיכן יצא הס' הראשון להתהפך: שם באו"ד ובפ"ק דחולין כ' ר"ת ס"ל דע"כ רב דימי קמבעי' לי' היכא דלא צוה עליו להניח התרומה אצל הכרי דאל"כ היינו מצא תרום היינו מצא שחוט ומאי קמבעי' לי' שוב א"וו משום דמצא תרום היינו אם ימדוד ומבעי' לי' לרב דימי אם גם כה"ג אמר ר"נ וע"ד שכ' לעיל וכה"ג היאיך נאמר דהשליח יסמוך שהבע"הב ימדוד כל הכרי וכ"ש ס"ל כמו"ש לעיל דר"ד סתמא אבעי' לי' להבין אם ר"נ ישאלוהו באיזו ענין מבעי' לי' ור"נ סתמה השיב לו הכל כמו"ש לעיל ואנן באמת לא קיי"ל כר"נ כ"א במצא תרום בצד הכרי דאז סומך השליח אבל בענין אחר לא וזה היפך מד' הטור שכ' לעיל: באו"ד ודרב שמעי' ע' מ"ל פ"ד מהל' בכורות מה שהק' ותי' ע"ד תוס' אלו ובע"ה זכיתי לכוין דעתו אבל עפ"י פשוט כ' כוונתו דקו' הש"ס בפסחים היה לימא פליגא דרב אדר"נ דאמר לא אמרי' חזקה וע"ז משני דהתם גם ר"כ מודה: