ליקוטי חבר בן חיים ג קעג

סמוך מיעוטא ולהכי בתרומה אמרינן אין חזקתו תרום משא"כ בשחיטה דאיכא ג"כ רוב מצויין והו"ל תרי רובי שפיר מהני אפי' במקום חזקת אי' א"וו רב דימי ס"ל אי אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו לא הוה רוב כ"א כל השלוחין: וכת' רש"י עוד ואי אין חזקה כ"א ספק עושה ר"ל ג"כ דר"נ בעירובין דס"ל לא מבעיא בשל תורה לא סמכי' אחזקה זו אפי' בדרבנן שעקרו דאוריי' כגון פירות האילן וכמו"ש תוס' בעירובין שם ע"כ ס"ל דהך חזקה לא הוה יותר ממחצה על מחצה ואין כאן רוב כלל ולהכי אפי' בשחיטה לא יהא חזקתו שחוט: עירובין ל"א ע"ב השולח עירובו ביד חש"ו או אינו מודה בעירוב אין זה עירוב הנה לד' רש"י דטעמא דלאו בר מקני רשותא נינהו א"ש ל' אין זה עירוב אבל לד' תוס' דטעמא משום דלא מהימני הו"ל למתני אין סומכין על חש"ו בעירוב ומה ל' אין זה עירוב ונ' דבא לאשמעי' דכיון דאנהו לא מהימני אפי' אשתכח העירוב במקום הראוי להיות אעפי"כ מאחר דלא אמרי' בחש"ו שליח עושה שליחותו אין זה עירוב דאמרי' דלמא אינש אחרינא הניח העירוב בעד עצמו ואין זה כלל העירוב ששלח איש זה ביד החש"ו: ואם אמר לאחר לקבלו ממנו ה"ז עירוב אין לפ' דקמ"ל בהך סיפא דחזקה שליח עושה שליחותו דשוב לא שייך ל' ה"ז עירוב אמנם לד' רש"י דמפ' מאי דאמרי' בעומד ורואהו אינו ר"ל מתחלה ועד סוף כד' הריטב"א כ"א בתחלה לבד וראהו שמוליכין על אותו דרך ומה"ט פריך הש"ס תו ודלמא לא שקיל מני' והשתא ה"ק דלא חיישי' דלמא אין זה העירוב שנתן המשלח כ"א החליפוהו בשלהם כ"א ה"ז עירוב אמרי' כי זה העירוב שמסר לו המשלח אבל לד' הריטב"א דמיירי בראהו מתחלה ועד סוף ק' הל' ה"ז עירוב וכ' דהרא"ש פ"ב דגיטין הביא פלוגתא אי מותר לשלוח גט ע"י גוי שימסרנו לשליח ישראל ומעתה הי' מכאן ראיה למאן דאסר התם דס"ד גם בעירוב בעי שליחות ואי בעי שליחות בעינן שיבא מיד המשלח ליד מי שהוא ראוי להיות שליח קמ"ל ה"ז עירוב דלא בעי' שליחות אבל בדוכתא אחריתא כגון בגט דבעי' שליחות פסול כה"ג: וכ' רש"י לקבלו קודם שיגיע אליו כ' כוונתו מאחר דפי' רש"י עומד וראהו שמוליכו ואכתי דלמא יטעה חש"ו זה וימסרוהו ליד אינש אחרינא דל"ש כה"ג חזקה שליח ע"ש לזה פירש"י שהתנה עם האחר שילך לקראתם לקבלו הימנו קודם שיגיע לשם ושפיר גם בהא סמכי' אשליח ע"ש: וכ' עוד רש"י וזה עירב לכאורה יערב הו"ל לרש"י למימר אמנם בא רש"י שוב ליישב ל' ה"ז עיכוב כלומר דלא אמרי' האינו מודה בעירוב החליפו בשלו ואין זה עיכוב כ"א לאחלופי בכדי לא חיישי' ועירב עליו בעירובו: קטן גובה את העירוב הנה לדעת רש"י טעה המק' דסבר דטעמא דמתני' משום נאמנות ומק' הש"ס מ"ש הכא דנאמני' ובתחומי' אין נאמני' וכ"ת מאן יימר דהתם משום דנאמן הוא דלמא כ"א ידע וה נתן לעירוב לזה כ' רש"י ומערב ג"כ דאל"כ כ"א שמוסר לאחר פשיטא ומשני הש"ס דטעמא דמתני' משום מקני רשותא ולד' תוס' דגם במסקנא בנאמנות תליא צ"ל ג"כ דמשום הקטן מערב בעצמו ק' לי' והנה לא הקשו תוס' ע"ד רש"י ממתני' דכתובות דבגדלן דווקא נאמנים לומר עד כאן היינו מהלכין בשבת אבל לא בקטנן דהתם במידי דלאו בידו משא"כ עירוב דבידו כמו בדיקת חמץ: והנה הקו' ממעילה הביאו תוס' במעילה שם דרבי' אפרים מפ' דהך בריי' דמעילה מיירי דאמר לאחר לקבל והק' תוס' א"כ מאי מדמה הש"ס התם הך דשילח ביד חש"ו להך הא התם לא אמר לאחר לקבל וכ' ד' רבי' אפרי' דהמקש' ק' לי' נהי דגלי קרא במעילה יש שליח לדבר עבירה אבל בעי' מיהת מי שהוא בתורת שליחות ולא חש"ו אמנם התרצן השיב וכי ע"י השליחות מעל הבעה"ב כי אם ע"י ששלח לו החנוני ככר וכיו"ב בעד מעות הקדש וא"כ ה"ז כמו דחש"ו אינם ראוים להניח עירוב אמנם אם אחר מקבל מהם ומניח העירוב כשר ה"נ כיון שהחנוני עכ"פ קיבל מעות זה מידם ושלח לבעל המעות את אשר ביקש שפיר מעל הבעל הבית: אמנם מה שהק' תוס' מקו' הש"ס ודלמא לא ממטי לי' הרי דאינן נאמנין צ"ע דע"כ ס"ל לרש"י דקטן נאמן אבל חרש ושוטה ומכ"ש מי שאינו מודה בעירוב למה יהא נאמן וקו' הש"ס אכולה מתני' ורש"י שפיר אקטן לא ממטי לי' כ"כ דלא נימא דדווקא בחש"ו ואינו מודה מיירי בעומד וראה אבל בקטן כיון דנאמן צריך לשאלו ולא נסמוך אחזקה לזה כ' רש"י דכולה מתני' מוקמי' בעומד וראה אבל קו' התוס' צע"ג ונרא' דעיקר קו' תוס' מאי דסיימו באם לא שקיל מכי' יחזיר ור"ל כיון דאמרי' דהקטן נאמן גם בחרש שוטה ואינו מודה בעירוב יהא בחזקת שאינו גזלן ובוודאי יחזיר וכ"ת א"כ גם לד' תוס' שסיימו דבדיקת ביתם נאמנים משום דהוה מצוה דרמי עלי' ולמה לא נימא גם כאן דנאמן דאי לא עיכב יחזיר וצ"ל כוונת תוס' השתא מיהת היכי סמכי' דלמא יחזיר אימתי שיהי' משא"כ לרש"י מ' די"ל נאמנות א"כ בוודאי אם לא יעשה שליחותו יחזיר מיד וצ"ע: ועכ"פ עד"ז צריכין אנו ליישב לד' הריטב"א דמפ' עומד וראהו עד שיקבל מידו ומה דמק' הש"ס דלמא לא שקיל מניה ר"ל דלא מעכב לי' וק' אי לא מערב לי' למה לא יחזיר לו מאחר דשקול ואמנם אמרי' באמת יחזיר אבל לא עכשו כ"א מתי שיגיע מקום לידו: והנה הריטב"א הוסיף ע"ד תוס' דבריי' דמעילה מיירי בעומד וראהו וגם אמר בשעה שהניח הפיל העירוב שם תהא שביתתו וכ' שהוכרח הריטב"א להוסיף זה דא"כ ק' מאחר דגם בריי' דשמעתין מיירי בעומד וראהו א"כ בעומד וראהו אחר לקבלו ממנו למה לי א"וו דבריי' דידן מיירי שלא אמר שביתתי במקומי וא"כ בעי' ראהו לאחר ואשמעי' דסמכי' אאחר מטעם חזקה ובריי' דמעילה קמ"ל דבאומר שביתתו במקומו מהני הנחת פיל וקוף: ומ"מ תוס' מ' דלא מפ' כהריטב"א דא"כ מאי מק' שוב ע"ד רש"י שאני התם דאמר שביתתי במקומי ועמד וראה משא"כ בשולח ע"י חש"ו ואינו עומד ורואה ואינו אומר שביתתו במקומו א"וו דלד' תוס' וכ"מ פשט דברים כיון שנעשה רצונו אפי' ע"י הפיל העירוב כשר וכ"ת א"כ ל"ל בבריית' בשמעתין דאוקמבא בעומד וראהו אחר וקבלו צ"ל דתוס' מפ' עומד וראהו ע"ד רש"י וראהו שמוליכו ולא שראה שמקבלו האחר ולא דמי לעומד וראה במעילה שם שראה כשהניח הפיל העירוב במקומו: