ליקוטי חבר בן חיים ג קעב

ואמנם זה שכ' הרמב"ן דהקרובות נאמנות גם על קרובותיהן נ' דד' רמב"ן אלו בנויי' על מה דקיי"ל פ"ק דכתובות ופ"ב שם כר"ג דמעוברת שאמרה מפלוני וכהן הוא נאמנת דמאחר דעד עתה בחזקת כשרות קיימא נאמנת לומר ברי לי שהי' מיוחס וקיי"ל שוב התם מאן דמכשיר בה מכשיר גם בבתה ומעתה התם נאמנת לומר ברי לי משום חזקת כשרות והכא נאמנת משום חזקת פנוי' וכי היכי דהתם נאמנת אפי' על בתה דאינה בחזקת פסולה ה"נ נאמנת על קרובותי' שאינם בחזקת ערוה לבעל זה: ומעתה נבין מדוע מיאנו תוס' בד' הרמב"ן דתוס' פ' המדיר בסוגי' דמומין כתבו דחזקת פנוי' לא הויא חזקה הואיל ועומדת להשתנות א"כ אין לדמות חזקת פנויי' לחזקת כשרות דהכא חזקת שליח עושה שליח אי הוה חזקה עומדת לנגדה א"כ לא הוה נאמנת כלל: והנה בשי"מ לנזיר הביא ג"כ קו' הרמב"ן ע"ד תוס' ובתוכם הק' עוד למה נקכסי' אדרבא משום דלא ידע איזו אשה תנשא לו נתן לו רשות מכל וכל וי"ל דעכ"פ הוה די לשוויי' שליח לעיר א' אכתי לכל העולם למה וא"כ דווקא נקט ר"י צא וקדש ר"ל צא בכל העולם דלעיר א' הו"ל לומר לך שם וקדש: והק' שם עוד למה פריך הש"ס קינין דעלמא יק' גוזלות יאסרו לשחוט משום שחוטי חוץ ותי' דסגי בלא גוזלת אבל לכפרה צריכין למחוסרי כפורי' ולולי ד' קדשו י"ל בהיפוך דלקינין איכא תקנתא פרח תור יוכל להביא בן יונה וכהני' במקדש יודיעו לו פרח בן יונה יביא תור ומה גם דיוכל להביא תורים שאין להם ציהוב וימתין עד שיצהיבו וכמו"ש לעיל אבל לעלמא מאן מודע אמנם יש לתרץ ע"ד אחר דבשלמא לענין אי' שחיטת קדשי' כיון דידעי' דאין יום שלא ישחטו בו גוזלות אמרי' ההוא הוא דשחט כמו בנפל א' מהם לים אבל בקרבן צריך לידע בבירור שלא נתכפר בקרבן חבירו כיון דלא אזלי' בתר רובא לד' המק' עוי"ל דדרך כל איש לשחוט גוזלות משובכו ושפיר יודע שלא בא שם גוזל ממקום אחר משא"כ הקינין בירושלים שהיו מביאי' אותן ממקומות שונות ואפי' מנכרי' שפיר ק' דלמא הוא דפרח: חולין י"ב בעא מני' רב דימי בר יוסף מר"נ יל"ד אטו לא ידע רב דימי בר יוסף דר"נ ס"ל בדאוריי' לא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו ונ' דמס' לי' לרב דימי דלמא ר"נ לא קאמר אין חזקה שליח עושה שליחותו כ"א היכא דלא חזינן מידי משא"כ כאן שמצא שחוט גם ר"נ מודה דסמכי' דשליח עושה שליחותו ועד"ז נתיישב לן קו' אלימתא דמאחר דפשיט לי' ר"נ חזקתו שחוט וסבר רב דימי משום דשליח עושה שליחותו קאמר ואמאי בעי מני' שוב לענין תרומה ואם ידע רב דימי לחלק בין תרומה לשחיטה מאי מק' שוב ממ"נ וכו' אמנם אחר שהשיב ר"נ חזקתו שחוט נסתפק רב דימי אי טעמא דר"נ משום דחזי' שנשחט או דלמא הדר בי' ר"נ לגבי רב ששת ואיבעי' לי' ממצא תרום והנה בפי' מצא תרום נחלקו תוס' ורא"ש פ' בכל מערבין וכמו שביאר בקרבן נתנאל שם דתוס' מפרשא דהיינו שהי' חסר מן הכרי כשיעור תרומה ונ' דלפי"ז מיירי שהיתה התראה מונחת במקום משומר מן הגנבי' ואינש אחרינא דקאמר ר"ל מעוברי' ושבים ומיודעי' בבית והרא"ש מפ' שמצא כדי תרומה מונח בצד הכרי ולא רצו תוס' לפ' כן משום דמ' להו דהאי והלך ר"ל כפי' רש"י והלך בעה"ב ואי מיירי במצא כשיעור תרומה לקרי לה הבעה"ב שוב שם תרומה א"וו לא מיירי בהכי ואולי גם רש"י כוון לזה במ"ש והלך בעה"ב דנדע מה פר' ומצא תרום ולד' הרא"ש צ"ל דמיירי כגון שנמצא שרץ על הטהרות ובשלמא אם שם תרומה עליו מקודם שנטמאה הו"ל עכשו תרומה טמאה משא"כ להפרישה בטומאה עכשיו הרי אסור להפריש מן הטמא על הטהור ומ"מ רב דימי סתמא קאמר ומצא תרום וי"ל על ב' דרכי' אלו שזכרנו ואם טעמא דר"נ בשחיטה משום דחזי' דנשחט א"כ ר"נ בעי' דווקא שנמצא כשיעור תרומה בצד הכרי וא"כ ישאל לו ר"נ מאי ומצא תרום דקאמרת ואם ר"נ ישוב לו סתם חזקתו תרום ולא יחלוק בין מצא תרומה בצד הכרי או לא ע"כ דהדר בי' ר"נ לגבי' רב ששת אמנם ר"נ השיב לו בין כך ובין כך אין חזקתו תרום ושפיר הק' לו רב דימי ממ"נ: ועד"ז נבא בע"ה ליישב ד' הטור בה' תרומה שתמה עלי' המ"ל פ"ד מה' בכורות והקרבן נתנאל פ' בכל מערבין שם שהביא לד' רבי' שמשון דקיי"ל כרב ששת ודווקא כשהמשלח יוכל לבוא לידי איסור אם לא יעשה השליח שליחותו וכ' לפי"ז אם עשה שליח לתרום ומצא תרומה בצד הכרי סומך על חזקה שליח עושה שליחותו וק' עליו הרי רבי' שמשון יישב בחילוק זה סוגי' זו בחולין דמ' דקיי"ל כר"נ דאין חזקתו תרום והרי הרא"ש מפ' לשמעתין כה"ג שכ' הטור שמצא התרומה בצד הכרי אמנם מאחר דחזינן דאף דר"נ אמר בהדי' בעירובין דאין חזקה שליח עושה שליחותו בדאוריי' ומ"מ בעא רב דימי מני' וע"כ משום דהכא שאני דחזינן לפנינו דתרם ואי לאו דשמע רב דימי דלרב ששת אמרי' כה"ג שליח עושה שליחותו אפי' לא יבא המשלח לידי אי' לא בעא מני' מר"נ ומעתה ד' הטור רב דימי באמת סתמא מבעי לי' וכמו"ש לעיל ור"נ סתמא פשיט לי' דעכ"פ אין חזקתו תרום משא"כ אנן לדידן היכא דלא חזינן כדי תרומה קיי"ל דגם רב ששת מודה דאין המשלח בא לידי אי' אם לא יתרום משא"כ היכא דחזינן דתרום קיי"ל כרב ששת אפי' שאין המשלח בא לידי איסור סמכי' אחזקה ומ"ש הרא"ש דמיירי דחזי' התרומה מ' לי' להטור דמפ' כך ד' הש"ס דאל"ה מאי ממ"נ דקאמר רב דימי וכמו"ש לעיל אבל הש"ס לא מייתי להך שמעתא כ"א משום דבאופן שלא מצא התרומה בצדו לא סמכי' אחזקה: האומר לשלוחו נ' דנקט לשלוחו מאחר דרב דימי לית לי' רוב מצויין א"כ האי שליח שלוחו לשחוט הוה שיודע בו שיודע לשחוט והיינו לשלוחו: ואמנם הא גופא דרב דימי לא ידע מרוב מצויין אי אפשר לקבל כפשוטו דנהי דלא ידע מבריי' דאבדו גדיי' ותרנגולי' מ"מ פשטא דמתני' דהכל שוחטין רהטא בהכי ואביי ורבא ורבה בר עולא דלא ס"ל כרבינא כבר יישב הש"ס לעיל ואמנם י"ל דשפיר ידע מרוב מצויין אלא דק' לי' האי רובא מאי אהני לן כיון דבהמה בחיי' בחזקת אי' נימא סמוך מיעוטא לחזקה והאריך בקו' זאת הרשב"א במשמרת הבית שער השחיטה אשר ע"כ איבעי לי' לרב דימי אי סמכי' אחזקה ובזה יתבררו לנו ד' רש"י שכ' חזקה שליח עושה שליחותו כל השלוחי' וכו' כוונתו דלכאורה מאי מק' רב דימי על ר"נ ממ"נ וכו' מה ענין שחיטה לתרומה לעולם אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו אבל הך חזקה לא הוה יתר מרובא ובמקום אי' אמרי' אין