ליקוטי חבר בן חיים ג קעא

שבתי ואראה די"ל דתי' ראשון א"ש לר"כ דס"ל חזקת שליח ספיקא הוה וא"כ כה"ג דלמא לא תתרצה לא גרע מס"ס אבל לרב ששת דחזקה זו אפי' בדאוריי' לקולא סמכי' עלה וא"כ א"נ יש בה איזה ספק עוד הו"ל ס' דאוריי' ולמה יהיו הנשים מותרות וא"כ תי' קמא קאי לר"נ ותי' בתרא לרב ששת ותוס' בגיטין צדדו נמי קיי"ל דהרי נחלקו בזה אבות העולם וכ' תו' בין לר"ש בין לר"נ ותוס' נזיר פשיטא להו כר"ש ולא כ' כ"א תי' דאזלי' בתר רוב שבתי ואראה כי למ"ש תוס' בגיטין שם ד"ה לחומרא דבמלתא דר"י גם ר"ש מודה דחזקה גרועה הוא הואיל ואין המשלח יכול לבוא לידי עבירה אם לא יקדש וא"כ גם לר"ש א"ש תי' קמא של תוס' ואמנם בהא גופא נחלקו ר"ת ור"י אי מחלקי' כרב ששת בהך סברא ומעתה תי' קמא כ' לד' מי שאומר דר"ש מודה דאין כאן חזקה אלימתא וממילא ע"י הס' שמא לא תתרצה לא הוה חזקה כלל מדאוריי' ותי' בתרא כ' לד' ר"ת דלא מחלק לר"ש ומ"מ מ' דר"י מצי סבר בין כר"נ בין כר"ש וע"כ מטעמא אחרינא דאזלי' בתר רוב היא דשריין נשים דעלמא ובנזיר פשיטא להו כד' ר"ת דלר"ש אין חילוק וא"כ ליתא לתי' קמא בגיטין אליבא דרב ששת ולכך לא נקטו בנזיר כ"א תי' בתרא: ומה שהביאו בגיטין כלל ה' קמא הלא תי' בתרא לכ"ע א"ש נ' משום דמ' להו דוחק לפ' דקבוע דנקט ר"י ל"ד וגם תי' אקו' ר"ל נ' דוחק ואמנם לתי' קמא כל הסוגי' כפשוטא דבאמת הו"ל קבוע ודמיקל ר"י בנשים דעלמא להתירו משום דחזקה עצמה גרועה ור"ל מק' לי' שפיר למה לא ניזל בתר רובא וא"ש הכל: והנה פי' ד' תוס' בגיטין ע"ד שהבינו האחרוני' דמ"ש תוס' ועוד דאזלי' בתר רובא היינו רובא דעלמא ואמנם בתחלת הסוגי' נתעוררנו דא"כ כוונת דבריהם מה זה שכ' אחר תי' שני ומ"מ יש להוכיח וכו' דקאי לכאורה רק אתי' קמא ואמנם כ' דבעי תוס' ליישב בזה קו' הרמב"ן אי ס"ד דבאמת התם רק משום קנס הוא היאיך עלה ע"ד המק' דניזל אפי' לקולא בתר חזקה שליח עושה שליחותו וע"ז כ' ע"ד שכ' הר"ן דאדרבא אי הך חזקה לאו אלימתא למה יקנסו התם: ואמנם יל"ד היכא מצינו רמז בשמעתין דנזיר דפי' ד' ר"י כן ונ' חדא דכבר כ' דתיבת סתם מיותר א"וו רמז לן ר"י משום דאמר סתם ולא פרט אשה ידועה מה"ט אסור בכל הנשים וש"מ דקנסא הוא ותו דכ"כ דר"י לא סיים למלתי' ולא קאמר דלמא פגע בערוה אמנם לאשמעי' דלאו דינא קאמר סיים הכי וכיון דלא פירש ולא ידע כלומר דין הוא דקנסי': אלא שהרמב"ן הק' מאי עולה עבד וכי הו"ל לאסוקי אדעתי' שימות השליח וכ' דלאו משום הכי לחוד כ' תוס' כ"א מאחר דעשה שלא כהוגן שארז"ל אסור לקדש אשה עד שיראנה ועוד אמרו אליעזר שאל שלא כהוגן וה"נ דלמא השליח יקדש לו אשה שאינה הוגנת ועכשו שבא ע"י זה לס' אי' קנסוהו רבנן כי היכי דליזדהרו אינשי מלמעבד הכי: והנה מה דפשיטא לתוס' דזה לא מקרי קבוע היינו דבעי' דומיא דוארב לו שהגוי ניכר והישראלי' ניכרים וכן ט' חניות: ואמנם ענין מ"ש תוס' דקנסי' בקן ג"כ והק' הרמב"ן וכי מה עבדא שהקן פרח מנה י"ל דגם התם הי' לה להזהר שלא לקרות שם קן כלל על היוני' או התורי' עד דמטי ליד כהן וכמו שאמרו על הלל שהי' מביא כבשתו לעזרה ומקדישה דלא ליתי בה לידי תקלה ומכ"ש ביוני' העשויי' לפרוח וא"כ נקנסה ג"כ מה"ט וכ"ת א"כ אתה אוסרה על בעלה חטא שבני עלי נענשו עליו לא היא כ"א ה' קן זה תורים תביא מכן ואילך בן יונה הי' קן שלה בן יונה תביא מכאן ואילך תור וכ"ת דלמא באמת ה"כ כ' דהיינו דקאמר ר"ל ואלו קן מפורשת לית לה תקנה ר"ל דהתנא דייק וקאמר קן סתומה יקח זוג לאשמעי' דמפורשת לא יקח זוג ואס"ד כר"י לתני אפכא קן מפורשת לא יקח זוג לשני ואנן נידוק ב' דבר' חדא דסתומה יקח זוג לשני ותו דגם בסתומה באותו פעם תקח זוג אבל בפעם אחרת צריך שתחליף מתר לבן יונה או אפכא וכמו"ש אלא ש"מ דמותרת בכל ואמאי: גיטין פ' התקבל שם בתוס' והא דקאמר לי' ר"י אמינא לך אנא נקטי תוס' דברי ר"י אלו כלומר דלא הו"ל לר"י למימר כהאי לשנא דר"ל יק' לו א"כ כל הנשים יאסרו משום קבוע וע"ז תי' דפשיטא גם לר"ל דכה"ג לא מקרי קבוע: רש"י ונימא דחזקה ר"ל דלא תימא דהכי מק' הש"ס נהי דלא נפיק גיטא מתותי ידו מטעם חזקה יהא נאמן שהרי ר"י לא קאמר כ"א ומת שליח הא אם היה השליח חי הי' נאמן אף שאין שליחותו בידו אא"כ אשליח הו"ל להש"ס להק' מיד ולא עוד אלא שהש"ס מהפך הסוגיא דר"י נקט תחלה בעל ואח"כ שליש והש"ס מק' תחלה אשליש ואח"כ אבעל א"וו משום דגם קו' אחרונה אבעל קאי דמאחר דמיהת מהימן הבעל שעשאו שליח שוב נימא אנן חזקה שליח עושה שליחותו: וכ"ת אמאי באמת התם מהימן וכמו"ש רש"י דאם חזר ואמר לא קדשתי י"ל דלהכי קאמר רש"י אם חזר שלוחו כלומר השליחות הי' שיקדש ויודיענו את מי קידש וא"כ בשעת חזרה עדן שלוחו הוא משא"כ בשליש דשמעתין כיון דנפק גיטא מתותי ידיו הוא כאינש דעלמא: ד"א י"ל דאם אמר קדשתי לפלונית הרי הוא נאמן מטעם חזקה שליח עושה שליחותו וממילא נאמן ג"כ לומר לא קדשתי במגו דאי בעי אמר קדשתי לפלונית והן הן ד' רש"י כאן: וטעם פלוגתת המק' והתרצן המק' הוה סבר דהא דכל הנשים שריין התם היינו מטעם ס"ס דלמא לא קידש ודלמא לאו אותה קידש ולעולם חזקה אלימתא היא וד' התרצן דכה"ג לא הוה ס"ס דהו"ל ס' א' בגופו וס' א' בתערובת כ"א מטעם חזקת פנוי' והכא האיכא חזקת אשת איש: ולד' תוס' בלא"ה א"ש דהמק' דייק ע"ד שכ' תוס' אי לא אלימא למה נקנוס בחזקה גרועה והתרצן דחה דמ"מ קנסינן לי' משום דדמיא לחזקה: ועכ"פ בד' הרמב"ן שהק' אד' תוס' אטו אי הוה הך חזקה ספק לא בעי' למקנסי' מבואר שוב ולמה הוסיפו תוס' בגיטין הך סברא דהתם הך חזקה גרועא לרמז ע"ד הר"ן דאי הך חזקה מכל וכל לאו וודאי הוה הכא דחזקה גריעא מהי"ת ניקום ונקנסי: והנה ד' הרמב"ן דלא אמרי' דלא הוה בידו דאי אפשר שלא תהא אשה א' בעולם שלא תתרצה להתקדש לו ואי איכא א' שוב הו"ל קבוע: