ליקוטי חבר בן חיים ג קע

למלתי' דר"י ונ' דר"ל מ' לי' דר"י ס"ל דבבע"ח כי היכי דל"ש ביטול ה"נ לא אמרי' בהו כל דפריש מרובא פריש ודייק לר"י הכי ממתני' דכל הזבחי' דפרכי' ונכבשינהו דניניידי ולא מסתבר לר"י תי' דהתם גזירה שמא יקח מן הקבוע דהו"ל גזירה לגזירה דהאי קבוע דבע"ח ג"כ קבוע דרבנן וא"כ שפיר פריך ליה מקן סתומה דהוה ג"כ בע"ח ואעפי"כ אמרי' כל דפריש מרובא פריש וקינין דעלמא לא מתסרי: ואכתי יל"ד לד' תוס' דקו' ר"ל הי' לדידי' לקן אחרת ליתסר ואמאי ממ"נ אם הי' תור' אותו קן שפרח ממנו יקח תורים דעלמא שלא הגיעו לצהוב וימתין עד שיגיעו לציהוב וידע בבירור שאין זאת מקן שלו ואם היו בני יונה ימתין עד שידע בבירור כי הפורח כבר הגיע לצהוב וכיון שיקח בן יונה שלא הגיע ע"כ לאו שלו ומאי מק' ר"ל ונ' דבלא"ה ל"ד למאי נ"מ קאמר הש"ס ואלו קן מפורשת ומאי ענין זה לקו' הש"ס ואמנם הש"ס ה"ק התנא נקט קן סתומה לאשמעי' הא מפורשת יש לו תקנה הא בסתומה גופה בכל גוונא כשר הרי לא היא כ"א אם הי' לו ב' קנין סתומות דהיינו א' על זיבה וא' על עולה ויורד ופרח א' מכל קן ג"כ אי אפשר לו זוג לשני וכמו"ש תוס' מאי אמרת הרי יכול להמתין בבן יונה וודאי יכול להמתין דאדממתין יפסל בן יונה הנשאר ע"כ משום תחלת הצהוב ואפי' בתורי' המתנה מיהא בעי ול' יקח זוג לשני מ' מיד והו"ל לתנא למנקט קן סתומה אחת ואנא ידענא דסתומה ולא מפורשת א' ולא שתים: ואמנם בלא ד' תוס' י"ל הקו' למה מייתי הש"ס הך ואלו קן מפורשת דלכאורה יש לתרץ קו' ר"ל דכי פרח א' מאותו קן לעלמא ילך אצל חכם וישאל על הקדישו ואז יקח זוג לשני ויקדישם לכתחלה כאות נפשו אא"כ מאי סתומה דנקט הרי גם במפורשת יכול לעשות כן אלא ש"מ דמתני' לבי"ש ג"כ אתניי' דס"ל אין נשאלין על ההקדש ושפיר ק' קינין בעלמא יתסרי: כ' בגליון רש"י דלהכי נקט בין המתות דאלו בין חיות והן שלו י"ל תקנה מ' דאלו הן של חבירו גם בחיים אין להם תקנה ולא ידעתי למה כיון דבקן סתומה מיירי א"כ הוא גם חבירו יקראו בשותפות שם לב' הקינין איזו לחטאת ואיזו לעולה והכהן יקריב כל א' לשם מי שהוא וצ"ע: אשה לא ניידא כ' רש"י דכל כבודה בת מלך פנימה אף דבאמת הטעם משום דהדרא לניחותא מ"מ המק' דפריך וכ"ת אשה נמי ניידא ולא ידע מהדרא לניחותא ע"כ הוה מפ' מה דקאמר ר"י אשה לא ניידא היינו כפשוטו משום דכל כבודה בת מלך פנימה: ועד"ז יש ליישב לד' התוס' דמפ' דהא דקאמר הש"ס וקדיש בשוקא ר"ל אפי' לכתחלה יקדיש והוכרח לפ' כן דמאחר דלד' תוס' בשום אופן לא הוה קבוע רק משום גזירה שדומה לקבוע ואנן ניקום ונגזור עוד שמא יקח מן הקבוע א"וו אלכתחלה מק' הש"ס אא"כ האי אימר ל"ל הכי הול"ל בשוק מיהא ליקדש אמנם ה"פ דמלתא דמאחר ר"י תי' אשה לא ניידא משום כל כבודה מק' הש"ס אימור בכל זאת בשוקא אשכח ושפיר קדיש: אמנם רש"י דפי' ולשתרי בה מ' דמס' כד' המפ' דמדאוריי' אנו דנין: תוס' ד"ה אסור לא מ' להו לפ' כפי' הרמב"ן דכל אשה נאמנת על עצמה דק' להו מאחר דהו"ל קבוע א"כ הבא עליה באשם תלוי קאי ותהא כמי נאמנת על עצמה על בעלה לא מהמנא אמנם הרמב"ן אזיל לטעמי' דנחלק רפ"ק בגיטין על מ"ש תוס' שם דהא דע"א נאמן היכא דלא אתחזק אי' ילפי' מוספרה לה ונדחקו תוס' שם למה לא מקרי נדה אתחזק אי' והרמב"ן כ' שם דבנדה מלתא אחריתי דמתוך שנאמנת על עצמה נאמנת על בעלה וא"כ ה"נ ל"ש ומה"ט ג"כ כ' הרמב"ן דאם באו קרובות לפנינו ואומרות לא נתקדשנו אף המשלח מותר בא' מהן ור"ל ג"כ דאם באו להתיר עצמן אזי ממילא גם על קרובתי' נאמנת ול"ק כ"כ קו' הר"ן גיטין פ' התקבל אמאי קאמר ר"י סתמא אסור בכל הנשים הרי הקרובות מתירין אותן ר"י לא קאמר כ"א הוא מצד עצמו אסור בכל הנשים ואמנם הנשים שיבאו להתיר עצמן יתירו ממילא קרובותי' למשלח: ועד"ז מיושב למה נקט רבא דמאי דקאמר ומודה ר' יוחנן ואע"ג דאגרשה דגירושין לא שכיח ולמה לא אמר אעפ"י שנתארמלה דמיתה שכיח אמנם סתם אלמנה עומדת לינשא כדד' רז"ל על ולב אלמנה ארנין וא"כ ממילא יהא הבעל מותר בקרובותי' אבל גרושה שהכ' קוראו אחר למי שנושאה ס"ד שיהא אסור לעולם בקרובותי' קמ"ל רבא דמטעם אחר שרי: והנה ד' ר"ת לא פי' כאן בתוס' סברתו כ"א בגיטין פ' התקבל כ' דאין אשה מתקדשת וחוזרת ומתקדשת כוונתם דלא אתי חזקה דשליח עושה שליחותו ודחה חזקת כשרות דידה ואוקי חזקה להדי חזקה ואוקי איהי כל א' בחזקת פנוי' וכ"ז בדידה אבל על קרובותי' ל"ש זה דאדרבא אוקי חזקה בהדי חזקה והו"ל קבוע וכמע"מ ואין ע"א נאמן ובזה מובני' ד' הר"ן פ' התקבל שם שהק' על הרמב"ן למה יהיו הקרובות נאמנות להתיר קרובותי' אבל הא דנאמנת על עצמה ל"ק להו ומטעם שכ' דאוקי חזקה בהדי חזקה ואוקי אתתא בחזקת פנוי': והנה הקשו תוס' ע"ד ר"ת מיתומות שמת אביהן ולכאורה הו"ל להק' אפי' אביהן חי אם בתוך כך נעשה גדולה דהיינו בוגרת למה יהא האב נאמן יותר משאר קרובי' בשלמא כ"ז שהיא קטנה והאב במקומה קאי גם לאב אהני חזקת כשרות שלא יקדש בתו אם כבר קדשה אבל לאחר שנעשית גדולה מא"ל וכ' דלרבותא נקט מת אביהן והכי ק' להו דל' דר"י מ' הוא אסור בכל הנשים ואין כל הנשים אסורות הרי קטנות אם מת אביהן בעת שמת השליח ג"כ אסורות ומכ"ש דהקטנות שיגדילו אחר מכאן דאסורות אלא דבמת קשי' גם השתא: תוס' ד"ה אסור בכל הנשים הכריחו תוס' דע"כ מטעם קנס הוא דקאמר ר"י דמדאוריי' אזלי' בתר רובא ובגיטין כ' תחלה דאין החזקה חזקה לענין זה דלמא לא תתרצה ואח"כ כ' ועוד דאזלי' בתר רוב וסבור הייתי לומר דאצטריכו גם לטעם שהוסיפו בגיטין דלפי הטעם דאזלינן בתר רוב אם לא שויא שליח כ"א לקדש לו אשה בעיר או במשפחה גדולה ידועה וא"כ אחר שנשאו כל הנשים דהיינו מתירין מטעם רוב השני' אחרוני' יהא אסורין כדאמרי' סוף מעילה גבי פרוטה בכיס זה הקדש עיי"ש אמנם לטעם שכ' בגיטין דאין החזקה חזקה טובה גם כה"ג כל הנשים מותרות: