ליקוטי חבר בן חיים ג קסט

סוגי' דחזקה שליח עושה שליחותו תחלת הקי"ץ תרט"ל. נזיר י"ב האומר לשלוחו נקט האומר לשלוחו ולא האומר לחבירו דהנה הרא"ש ריש גיטין פלפל אי כל שליח צריך הרשאה או לא והנה אי נימא דאין צריך הרשאה ק' האיך יעידו העדים שנתקדשה פלונית לפלוני וכי מנא ידעי שהיה זה שלוחו של המשלח וע"כ צ"ל דנאמן במגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וא"כ אם המתקדשת ערוה עליו דל"ש מגו וודאי צריך הרשאה והנה ה"ה כ' דמדאמרי' הכא אסור בכל הנשים ש"מ דשליח נעשה שליח לקדש קרובתו לאחר אף דלדידי' לא חזי והיינו דנקט ר"י לשלוחו דצריכין העדים לדעת כי הוא שלוחו כי זולת זה דאינו נאמן כ"א במגו אינו אסור בכל הנשים כי בקרובותיו הי' מותר ועכשו שהוא שלוחו בהרשאה אסור בכל הנשים אפי' בקרובותיו של השליח: ד"א י"ל דיל"ד למה נקט צא וקדש לי דהענין מאחרי דאנו אוסרין על המשלח כל הנשים מכח חזקה זו צריך שלא יהא בה מיהת ספיקי טובא והנה אם לא עלה על דעת השליח לצאת ממקומו אך רק יען שהמשלח אמר לו צא וקדש לי ועשאו שליח מיוחד לכך אבל אם נזדמן שיצא חבירו לראות בבנות הארץ וא"ל המשלח קדש לי אשה התם וודאי הוה ספיקי טובא אם שת לבו לדבריו וכיו"ב ולזה נקט האומר לשלוחו שהיה לו שליח מיוחד דהיינו שאמר לו צא בשבילי לקדש לי אשה: אשה סתם לכאורה היה ראי' מדבר זה לד' תוס' דעיקר טעמא דר"י משום קנסא וקנסינן לי' משום דאמר סתם הא אם אמר קדש לי פלונית באמת מותר בקרובותיה וכמו"ש רמ"א אה"ע ל"ה לד' תוס' אלא שהבי"ש והח"מ והטו"ז נחלקו על רמ"א כי היכי דליכא רובא דעלמא גם תוס' מודים דחזקה חזקה אלימתא ונ' מדברי' שלא עלה על לבם כ"א ד' תוס' בנזיר כאן אבל באמת בגיטין פ' התקבל כ' תוס' דהך חזקה לאו חזקה משום דלמא לא תתרצה א"כ גם כאן שייכא הך סברא ושפיר כ' רמ"א ואף דכ' תוס' התם ועוד דאזלי' בתר רובא נ' פי' דברי' בענין אחר דיל"ד דאח"כ כ' תוס' ומ"מ יש להוכיח וכו' והאי מ"מ הו"ל לתוס' להציע קודם האי ועוד אלא ש"ר דה"ק תוס' וכ"ת אתתא בכל דהו ניחא לה ולמה לא תתרצה הא רוב נשים מ"מ אינן מתרצות להנשא למי שלא ידעו מה טיבו וא"כ לכאורה שפיר הדין עם רמ"א דגם כאן שמא לא תתרצה ולא הויא חזקה חזקה אמנם גם למ"ש לכאורה הדין עם האחרוני' דוודאי כה"ג שאינה יודעת למי תנשא רובא דנשים לא יתרצו אבל כאן מיירי ששלח לקדש לו אשה ידועה לו והוא לה ולמה נימא שלא תתרצה אדרבא אתתא בכל דהו ניחא לה והויא חזקה חזקה אלימתא ובזה יתורץ לנו דהח"מ והבי"ש שני' הסכימו דאם אמרה האשה לא נתקדשתי נאמנת וסיים הח"מ וכ"כ הריב"ש ולכאורה מהריב"ש אין ראי' דהריב"ש אזיל בשטת הרמב"ן ולהרמב"ן אפי' הקרובות נאמנות וכן לד' ר"ת אבל התוס' שנחלקו על דברי ר"ת ומ' דלדדהו לא מהני עדות הקרובות וכ"כ הר"ן בהדי' לד' תוס' דאינן נאמנות ומנ"ל לומר כאן נאמנות להתירו בקרובותי' ולמ"ש א"ש דהא דמהניא הך חזקה היינו משום דאמרי' וודאי תתרצה אבל אם עומדת בפנינו ואומרת עדן איני מרוצה מ"מ אזלא לה חזקת שליח עושה שליחות ואין אנו צריכין לנאמנותה כלל: ועד"ז נ' לתרץ ב' קו' הר"ן על הרמב"ן בפר' התקבל שם חדא היאיך שייך לומר אסור בכל הנשים כיון דאמרת דהקרובות נאמנות ואינן אסורות עליו רק אותן הנשים שקרובותיהן במדה"י וזאת שני' הרי אין דבר שבערוה פחות משנים ואין ע"א נאמן, אפי' להקל באשתו זנתה בע"א בקידושין שם פ' האומר והנה קו' שני' יש לתרץ דהתם האשה בחזקת היתר לבעלה ולא יהא ע"א נאמן אלא דאביי מדמי לי' לאכלת חלב ושותק ואמר רבא דבדבר שבערוה לא אזלי' בתר שתיקה משא"כ הכא דאשה בחזקת פנוי' קיימא אלא דחזקת שליח עומד לנגדה שפיר נאמן ע"א כמו בכל מקום דלא אתחזק איסורא וכמו"ש תוס' ריש גיטין עיי"ש אמכם יש לתרץ הני תרי קושיות כהדדי דבאמת גם הרמב"ן מודה לד' תוס' דהך חזקה דהכא לא אלימא כולי האי דדלמא לא תתרצה האשה אלא יען אמרי' אתתא בכ"ד ניחא לה נקטי' להך חזקה לחזקה גמורה אבל מאחר שהקרובות שאנו דנין עליהם עומדות לפנינו ואומרות לא נתרצנו שפיר מרע לי' לחזקת שליח עושה שליחותו ומה"ט מותר בקרובותי' מאחר דענין קנס לית לי' להרמב"ן ומעתה ר"י ה"ק מטעם חזקה שליח עושה שליחותו אסור בכל הנשים שבעולם אבל אי אזדא לה הך חזקה כגון שבאו הקרובות ואומרות לא נתרצנו פשיטא דמותר דהרי אין כאן חזקה: נחזור לענינינו במה דנקט הש"ס סתם וכ' דמאחר דר"י אוסרו בכל הנשים שבעולם ע"כ צ"ל שלא קבע לו זמן עד מתי יכול לקדש לו דאם קבע לו זמן הרי נוכל לחשוב עד היכן הי' יכול השליח להגיע עד אותו זמן ומשם והלאה יהא מותר אמנם מיירי שאמר סתם ולא קבע לו זמן ומה"ט אסור בכל הנשים שבעולם: ואולי יש לומר ג"כ דשבק הש"ס הכא ל' ומת כי היכא דנקט בגיטין שם וביאר שם רש"י דר"ל אם בא ואמר נאמן על כל שיאמר ואמנם אי הוה נקט מת היינו צריכין לידע מתי מת ולחשוב שוב עד היכן היה יכול להגיע עד אותו זמן ושבקא ר"י ואמר סתמא אסור בכל הנשים ודמיירי במת ממילא נדע דאם חי וחזר למה לא יהא נאמן: אמנם רש"י כ' סתם ולא פי' באיזו עיר ואיזו אשה וק' כיון דלא פי' באיזו עיר ממילא לא פי' איזו אשה ונ' כוונת רש"י שלא פי' לו אם בתולה או אלמנה או גרושה דאם פי' לו א' מאלו היה מותר באותן נשים אשר קרובותיהן אינן בתולות וכיו"ב: ועד"ז י"ל דאלו אמר וקדש לי שמא הייתי מפ' דברי לי ההוגנת לי קאמר וכהא דתנן ביבמות משיאין לו עצה מהוגנת לו ילדה לבחור זקינה לזקן קמ"ל ר"י כיון דאמר סתם כל הנשים בכלל וכל אשה שיש לה קרובה הן הוגנת לו או לא אסורה עליו: והנה למד הבי"ש מד' רש"י דאם הקרובות שניות מותרות לו ואמנם רש"י לא פוסק ומאי בעי בזה ונ' דק' לי' לרש"י הלא עיקר חסר בד' ר"י דהו"ל לסיים ודלמא פגע בערוה אמנם עביד הכי למימרא דטפי מספיקא לא הוה ונ"מ לשניות דרבנן: וע' טו"ז שהיה גורס בדרבא לקמן פשיטא אבל לפנינו ליתא לגי' זו ואזלא ראי' הטו"ז: איתיבי' ר"ל הנה להמפו' דר"י דינא קאמר ומאחר דלא ידע ר"ל דטעמא דר"י משום קבוע על איזו דרך הוה מפ'