ליקוטי חבר בן חיים ג קסח

אי' איבעיא ליה מדבעי למפשט ממכרן וקידש והתם פשיטא דלכתחלה אסור למכור דהרי מהא דכ' או מכור לנכרי בנבילה ילפי' דשאר אי' אסורין בהנאה ולמה שבארנו המק' דבעי למפשט ממכרן וקידש הוא וודאי הוה סבר דדיעבד אבעי' לן אבל לבתר דדחי לי' דלכתחלה הוא דבעי באמת אלכתחלה דווקא אבעי' לי' ומשום דאמר אלו וכמו שבארנו: ומ"מ נ' מסתירת הרא"ש בפסקיו להרא"ש בפירוש דאין פ' זה מרבינו אשר כ"א צ"ל לדעתי ר"א משאנץ: ודע דמה שהוצרך הרא"ש לראי' דמכירה באי' הנאה אסור מהי"ת לא נימא דמכירה מקרי הנאה היינו דדלמא לא אסרה תורה כי אם ליהנות מגופו של איסור לא זולת: ומ"מ צ"ע לד' הרא"ש בפסקיו בשלמא אקונם אשתי נהנית לי שפיר משני דזה לא מקרי לכתחלה אבל במכרן וקידש בדמיהן דקארי ליה מאי קארי ליה ודמתרץ מאי מתרץ ונרא' דה"ק מק' מדהוו קידושיו קידושין ש"מ דהחליפין מותרין למחליף דאל"כ לא יהיב לה מידי ולא ס"ל למק' תי' רש"י דמ"מ איהו מטיא לה הנאה על ידי' והתרצן תי' לו דוודאי אסור לקדש בחליפין אבל אם קידש כיון דלדידה שוה שפיר מקודשת וכתי' רש"י: והנה הר"ן ג"כ הולך ע"ד הרא"ש ומ"מ לא מייתי מהא דר' אבוהו דמכירה מקרי הנאה כ"א ממצינו דמים לחמץ בפסח וסבור הייתי לומר דה"ט משום דר' אבוה לר"מ הוא דאמר למלתי' אבל לר"י דבעי קרא לדברים ככתבן לא ש"מ מידי אבל זה דוחק דעכ"פ שמעי' מדר' אבוה דמכירה בכלל אי' הנאה והכ' דמאחר דר' אבוה לר"מ קאמר למלתי' ולר"מ דרשי' לגר תתננה ואכלה תתננה ואכלה או מכר לנכרי א"כ מיירי קרא שמכרו לאכילה וראוי לאכילה ודלמא כה"ג הוא דאסר קרא באי' הנאה דהיינו כאלו הוא נהנה כדרך הנאתן ואמנם איבעי' הש"ס דלמא הוה אם החליף האי' הנאה לאחר שאינו ראוי לאכילה והחליפו להאכיל לבהמתו וכיו"ב דלמא חליפין כה"ג שרי רחמנא להחליף לכתחלה כשם שהאכילה והנאה שלא כד' הנאתו שרי מה"ת ועי' עד"ז בריטב"א לקידושין מתני' דהמקדש בערלה אם קידש אשה בערלה שלא כדרך הנאתו ועי' במ"ל פ"ה מה' אישות בענין זה ולזה הביא הר"ן ממצינו דמים לחמץ בפסח ואי אמרת דשלא כד' הנאתו המכירה שרי' שוב מצינו דמים: וכ' עוד הר"ן דלאחרי' לא קמבעי' לן דהיינו דתנן חמצן של עוברי עבירה ויל"ד אמאי לא קאמר היינו דתנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ואמנם כ' דממכרן יש לדחות כד' הירושלמי דמיירי שמכרן לישראל ואין דמיהן משא"כ בחמצן של עוברי עבירה דמיירי שמכרן לנכרי ואעפ"כ מותר לאחרים א"כ מבואר שפיר דלאחרים שרי: באו"ד ותמהני אדבעי רמי י"ל דוודאי מתני' דתנן אסור בחליפין מיירי אפי' החליפן אחר ואמנם י"ל דוודאי טעמא משום דכוונת הנודר הוה עלי' אמנם הא גופא דכוונת הנודר עליה היינו משום דאם הוא מחליפן בעצמו יהיו אסורין עליו וע"כ גם אחליפין היה כוונתו וא"כ שמעי' עכ"פ דהחליפן בעצמו וודאי אסורין ול"ש בין מדיר למודר אמנם עכ"פ פשיטא להש"ס דאנודר וודאי חילופין בכ"ג אסירי או משום כוונתו או משום החליפין וע"כ לא מבעי' לי' כ"א על חבירו: שם ת"ש המקדש בערלה יל"ד מאי דוחקיה להר"ן לפ' דהמק' והתרצן בחליפי חליפין פליגו הרי עכ"פ אתה צריך לומר דחליפין א"נ אסורין למחליף מ"מ היא מקודשת מטעם שכ' רש"י דלדידה מיהא שוה פרוטה ואתיא לידה מכחו וא"כ נימא דהמק' הוה סבר אי ס"ד למחליף אסורין החליפין א"כ במה מקדשה וכקו' רש"י ומשני לי' לכתחלה וודאי אסור לקדש ובדיעבד כיון דלדידה שרי הוו קידושין וכתי' רש"י וכ' ד' הר"ן דהא גופא תליא אי חליפי חליפין אסורין לא מהני סברת רש"י דהרי הקידושין הללו דהן החליפין אין להם דמים כלל אבל אי חליפי חליפין מותרין נהי דאסור לכתחלה להחליף מ"מ דיעבד מקודשת וכמו"ש: ואמנם באמת נ' ד' הר"ן דק' לי' מאחר דשני ליה פ"א דלמא לכתחלה הוא דלא א"כ אמאי שוב פריך לי' ומכרן א"וו המק' פשיט' לי' דגם חליפי חליפין אסורין וא"כ אפי' דיעבד ליתסר ומשני ליה דלא היא כ"א חליפי חליפין מותרין: והנה הר"ן תמה על הרמב"ם דפסק האבעיא לחומרא וכ"כ למעלה דעתינו אבל על הטור בקיצור פסקי הרא"ש יש לתמוה שפסק האבעי לחומרא והרא"ש בפסקיו מפ' הסוגי' כולה ע"ד הר"ן כאן וא"כ בדרבנן אבעי' לי' ולא כ' כ"א ולא אפשטא ומנ"ל להטור דפסק לחומרא ונ' דמ' לי' כיון דבעבר והחליף מיירי א"כ כיון דהשתא מיהת לדידן הוה ס' אי' אלא דלא הוה כ"א ס' אי' דרבנן מ"מ האי ס' עביד לי' בידים וספק דעבד בידים אפי' בדרבנן לא אזלי' לקולא: וראיתי עוד דבר תמוה בלוח הסי' פ' הנודר מן הירק שכ' חליפי חליפין מותרין אפי בנדר והיכן הוציא זה מד' הרא"ש ונ' דמ' לי' דלא עדיף מגידולין בדבר שזרעו כלה דתנן גידולי גידולין מותרין וחליפי הלא כדבר שזרעו כלה דמי: והנה הריטב"א דפוס פ"ב על נדרי' כ' דאבעי' הש"ס הוה הואיל ונדרי' אי' מפי עצמו דלמא גם חילופין אסור וע"כ מדאוריי' איבעי' לי' מדפשיט לי' ממכרן וקידש בדמיהן מקודשת ר"ל דאי מדרבנן דלמא מ"מ הוה מקודשת ודמק' לי' ממכרן המק' הוא דלא מ' לי' לחלק והתרצן הוא שתי' התם דיעבד שרי והכא באי' מפי עצמו אפי' דיעבד לעולם אסור וצריך הסבר מהי"ת נימא דבאי' הבא מפי עצמו יהא חלופי' אסורין מן התורה ונ' דאבעי' הש"ס אי הא דשאר אי' אין תופסין דמיהן ה"ט משום דע"א ושביעית ב' כתובין הבאי' כא' וא"כ לגמרי אין מלמדין משא"כ אם הטעם משום דכ' גבי ע"ז הוא ולא שאר אי' א"כ דלמא דווקא דומי' דע"ז שהוא אי' הבא מאלי' מיעט הכ' אבל באי' הבא מעצמו לעולם גם דמי' אסורין: וכ' עוד הריטב"א שם דמהכא ילפי' דאסור לכתחלה להחליף אי' הנאה והוא תימא ומאו מכר לנכרי לא ילפי' אתמהה וקו' זו הוא ג"כ על הריטב"א בקי' והרשב"א בחולין שם שפי' לסוגי' דשמעתין דלענין לכתחלה מבעי' לי' והיותר תימא דהרשב"א בחי' נדרי' דחה פי' זה מהך דאו מכר לנכרי וצ"ל ע"ד שכ' לעיל דקרא דאו מכר לנכרי כ' בהדי' ואכלה ועדן לא שמענו כ"א מוכר כדרך אכילתן דאסור אבל שלא כד' אכילתן אימא מותר למכור ובזה מיירי סוגיין דמ' לי' דע"כ דהא דקידש בדמיהן מיירי שמכרן ע"ד דלא עבד אי' כגון לחולה ולאכול שלכ"ד הנאתן וש"מ כה"ג שרי אפי' לכתחלה למכור וא"כ בנדרי' בכ"ג מותר דלא אסר עלי' כ"א הפירות לא החילופין ודחה דלמא לכתחלה לעולם אסור והכא בדעבד לענין קידושין מיירי: