ליקוטי חבר בן חיים ג קסז

ובחבירו לא שייך זה או דלמא קונמות כהקדש נינהו והקדש הרי תופס דמיו ודבעי' למפשט מלוה ובע"ח נפרעין היינו ג"כ דמ' לי' בהקדש כה"ג אסור ומשני דיו לאסור לכתחלה אבל לאסור בדיעבד לא מסתבר אא"כ אי אפשר לגרוס ת"ש המקדש בערלה ולהפוסקי' דגרסי לי' פשיטא להש"ס דאין בקונמות זה דין הקדש אלא דמ"מ מאחר דבאי' הכאה גידולין מדינא אסירי ראוי לגזור על חליפין ושפיר פשיט לי' מהמקדש בערלה וכ' רש"י דמ' לי' דאפי' לכתחלה מותר לקדש וה"ט דאי לכתחלה אסור לא הו"ל למתני מקודשת כ"א חוששין לקידושין ודחו לעולם לכתחלה אסור ודיעבד לא גזרו בקידושין וכמו"ש רש"י פ' כ"י: והנה הרמב"ם בה' מאכלו' אי' פסק דחליפי אי"הנ מותרין לגמרי ובבעי' דרב"ח פסק מס' לחומרא אף דהש"ס מדמי להו להדדי ואין לומר דהוה גריס כהפוסקי' דלא גרסי ת"ש המקדש בערלה ק' ק' אחרינ' דכ' ל"ש בנדר ל"ש בשבועה ואי גריס כהפסקים דדווקא בקונם מס' לי' אי דיני' כהקדש א"כ אסר בשבועה מהי"ת למיסר ועוד כבר הקשו עליו ממה דמשוה גידולין לחליפין ורמי בר חמא חילופין ולא גידולין קמבעיא לי' ונ' ד' הרמב"ם דאבעי' דרב"ח יש לפ' על ב' פנים ובס"ד דבעי' למפשט ממכרן וקידש בדמי' מ' לי' דרמי בר חמי ה"ק דוודאי דגידולי אי' הנאה אסורין דס"ל דהא דתניא מודה ר"י שאם נטע והבריך מותר תרוויי' בהדי הדדי דווקא אבל נטע לחוד אסור דל"ה אלא חד גורם ומס' לי' אי משום דגידולי אי' הנאה אסורין מדינא ה"כ החילופין אסורין או דלמא גידולין אסורין דבאו מכח אי' הנאה אבל חילופין לא אסירי כ"א באוסר על עצמו מטעם דשלב"ל וע"ז מייתו ממכרן וקידש דהתם הרי גידולין אסורין לפי מה שעלה על דעתו ומ"מ החילופין לכ"ע מיהת מותרין דאל"כ במה מתקדשת וכמו"ש רש"י ריש חולין ודחי לי' מי סברת דגידולי אי' דיעבד אסירי לא היא כ"א אין נוטעין אגוז של ערלה אבל אם נטע הגידולין מותרין וכן הוא בחליפי אי"הנ ולעולם חילופין כגידולין ואמנם רמי ב"ח בנדר אבעי' לי' דהא דגידולין באי' הנאה מותרין ה"ט משום דאימת קנדל לכי מסרח בכל דבר שזרעו כלה ואפרן לא אסרה תורה נמצא כי האי' נהפך תחלה להיתר כמו שכ' רבינו יונה בדבש ומוסק פ' כיצד מברכין וכן החילופין מותרין כמו"ש הירושלמי לפי שאין דמיהן משא"כ הכא בנדר דלא שייך אפרן דהרי על חבירו לבדו אסרן ול"ש מה"ט ג"כ אין דמי' דבני דמי' הם וגם החילופין וגם הגידולין אסורין ומעתה שפיר נקט הרמב"ם גם בשבועה דינא הכי דאדרבא כ"ש בשבועה דל"ש הנך תרתי דלא חל על גופן של פירות אי' כלל ושפיר ג"כ כ' הרמב"ם דאי איכא ספיקא גם הגידולין בס' דאם הטעם משום שאסר דשלב"ל על עצמו אבל על חבירו לא מצי לאסור ממילא גם הגידולין מותרין ושפיר פסק הרמב"ם האבעיא לחומרא דהו"ל ספיקא בדאוריי' דמדאוריי' מס' לן בהא מלתא דאי מדאוריי' יוכל לאסור דשלב"ל על עצמו וודאי ה"ט דמתני' ואי לא מצי לאסור ע"כ טעמא משום חלופין כגידולין ועכ"פ ס' דאוריי' הוה: וסיים שם הרמב"ם ואם עבר ונהנה כהנה נ' כוונתו לאפוקי מד' הכ"מ שכ' דהא דפסק הרמב"ם האבעיא לחומרא משום דס"ל קונמות כהקדש ולא זכר כי הרמב"ם כ' בהדיא או בשבועה ומ"מ ביאר הרמב"ם עוד בהדיא דאי הוה מטעם קונמות כהקדש א"כ גם ספק מעילה חייב לשלם וה"נ הוה מחויב לשלם הנאתו אבל מאחר דבאמת אין זאת טעם הרמב"ם וכמו"ש ולזה כ' ואם עבר ונהנה נהנה וא"צ לשלם: אמנם וד' הראב"ד כ' דמפ' ד' הרמב"ם שרמז בזה תי' הש"ס ממכרן וקידש בדמי' דאי עבד עבד ולזה כ' הראב"ד דבגידולין אינו כן כ"א צריך לחזור ולקדש ר"ל כדי שלא יהנה מן האי' אבל היא מקודשת עכ"פ שהרי קבלה על ידו דבר דשרי לה בהנאה וכמו"ש רש"י אלא דהחילוק שכ' רש"י לענין דיעבד לחלק בין קידושי אשה לכלים וכיו"ב לא ס"ל להראב"ד כ"א ס"ל דהתם חליפי חליפין מותרין וכאן כ' דצריך לחזור ולקדש שלא יהנה וע' בזה במשנה למלך: וכבר הערותי מימים ימימה עמ"ש הכ"מ ליישב מגידולי תרומה דמ' לי' דגם מגידולי תרומה ק' לי' להראב"ד וזה אי אפשר דגי"ת מי"ח דבר הוא שגזרו עליו כדאי' פ"ק דשבת ומשום תרומה טמאה ביד כהן: וכן צ"ע מ"ש הכ"מ דתרומה הוה דשיל"מ והכי בעי רב אשי למימר פ' הערל וקאמר הש"ס הא דרב אשי בדותא הוא אלא שי"ל דכ"מ מיירי מתרומה ביד בעלים וע' בלח"מ: ובעיקר קו' הראב"ד הנה רש"י במתני' דסוף תמורה כ' הנשרפין לא יקברו דלמא משכח להו אינש ואכיל להו ק' למה לא קאמר רש"י משום דמצותן בשריפה כמו דיליף ר"י לענין ביעור חמץ וכ' דמ' לי' לרש"י דעיקר קפידא דקרא שיבוער האי' מן העולם ואם יקברו ויכלו עד"ז ג"כ לית לן בה אלא דאיכא למיחש דמשכח לי' אינש ונ' דנפקא לי' לרש"י הא מלתא מהא דאמרי' נטע אגוז של ערלה מותר וס"ל לרש"י דר"ל נטיעה לחודי' ואמאי הרי נהנה מאי' ערלה ואמנם כיון שצמח ההוא אגוז ע"כ שהרקיב ובלה קודם והו"ל אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו ולא כדס"ל להש"ס בפ' כל הצלמי' דהטעם משום זוז"ג ואמנם כ"ז באי' שמצוה לבערם אבל באי' נדר דלא שייך זה א"כ אפי' נטעו ועלה אסור ליהנות ממנו: והנה הרא"ש בפי' כ' דהא דמשני הש"ס דלמא לכתחלה הוא דלא ה"ק את סברת דדיעבד איבעיא לי אי חילופין ממש כגידולין לא היא ממש כגידולין וודאי לא הוו חילופין דגידולין שאני שיוצאין מהאי' עצמו אבל אי נגזור לכתחלה מיהת חילופין להחליף אטו גידולין וצריך להסביר דמהי"ת יהא שרי להחליף לכתחלה דבר שנאסר עלי' בהנאה וצ"ל דהנה הנודר באמת אמר פירות אלו אלא דמ"מ מצינו באסר פירות אלו על עצמו דגם החילופין בכלל וי"ל דהתם כיון שיכול לאסרן בפי' על עצמו חזינן כאלו אסרן בפי' משא"כ כאן דבפירוש לא יכול לאסרן על חבירו וממילא אמרי' אלו דווקא קאמר או דלמא ה"ט דאסור התם בחילופין משום דחילופין כגידולין וה"נ לכה"פ לענין להחליף לכתחלה אי' לן למימר דאסור והמק' אח"כ ממכרן וקידש בדמי' לא ידע מקו' ראשונה כלום והק' שנית אי ס"ד חילופין כגידולין למה בערלה יהא מותר וס"ל להאי מק' דבאגוז של ערלה בעי' נטע והבריך והרכיב ונטע לחוד אסור ואמאי חילופין שרי וכ"ת התורה התירתן רבנן הו"ל מיהת לאסור משום גידולין ומשני שנית דלכתחלה הוא דמסתבר לן לגזור אטו גידולין: ומתוך דברינו נתבאר דלא ק' על פי' הרא"ש קו' הרא"ש בפסקי' דאיך ס"ד למבעי לכתחלה הרי גם בשאר