ליקוטי חבר בן חיים ג קסה

מלמדין לחליפין ומיעוט לחליפי חליפין ואצטרך הוא לחליפין ועד"ז מיושבים ד' הרמב"ם שפסק דחליפי חליפי ע"א אסורין ומק' עלי' הרי האי מ"ד ס"ל ב' כתובין מלמדין ואנן קיי"ל אין מלמדין ולמ"ש א"ש דלאו מלמדין ממש קאמר כ"א מלמדין מקצת וכמו"ש: והנה בירושלמי אייתי הטעם דדמי אי' הנאה מותרין משום דאין דמיהן ונ' דהירושלמי ג"כ ס"ל כמ"ד חליפי חליפי' אסורים ומ"מ בשאר אי' הנאה אפי' חליפין מותרין ומנ"ל אע"כ דסברא חיצונה היא דאין דמיהן ובע"ז ושביעי' גזיה"כ הוא וע' לקמן: והנה ר"ש בר יהודא גלי לן דלא נימא דאין שום אי' ע"ז חל על בע"ח קמ"ל דחליפין חל וצריך הסבר למה הקילה תורה בנעבד והחמירה בחליפין וכ' דאי אסרה תורה נעבד אין ברי' יכולה לעמוד משא"כ בחליפין כ' רש"י דדווקא ישראל שהחליף אבל גוי לא והטעם דכיון שהגוי מחליף ע"ז שלו הרי בטלה הרי לא גרע ממכרה וכ"ת א"כ בנעבד ג"כ כיון שמכרה לישראל בטלה י"ל דסבר הישראל קונה אותה לקרבן והו"ל חשיבות לגבי' ולא מבטל לה ולא ידע אותו הגוי דנעבד פסול לגבוה: והנה בקי' תי' תוס' קצת הקו' משני כתובין שהניחו כאן בתימא אמכם ד' צריכין ביאור כי יתרצו ד' הס"ד עפ"י המסקנא וכן יק' בד' הרי סוגי' אזלא התם למ"ד חליפי חליפין מותרין דאיהו הוא דאי' לי' שני כ' אין מלמדין ולמאי הזכירו תוס' גם אידך מ"ד דס"ל אסורין ובהא י"ל כוונתם דא"נ תימא דאפי' למ"ד אסורין קאי הסוגי' התם עכ"פ ב' כתובי' לא שייך כיון דבע"ז גם חליפי חליפין אסורי' ומה"ט בתי' לא הזכירו האי מ"ד אמנם מ"ש ק' מאוד הרי בס"ד לא ידעי' ממיעוט וכ' פי' ד' תוס' עד"ז דהני ב' מ"ד פליגי בפי' דהאי קרא דוהיית חרם מ"ד חליפי חליפין מותרין מפ' קרא הכי ולא תביא תועבה אל ביתך כי אם גם תחלפנו מה שאתה מהייה ומחליף ממנו כמהו ואמנם דווקא בתועבה קאמר קרא אבל החליפין מותר להביא אל בית כי אם יחליפם יהיו מותרים ואידך מ"ד ס"ל דה"ק קרא למה לך להביא תועבה אל ביתך הלא אם תחלפנו יו"ד פעמים כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמהו ומאחר דאיכא לפ' קרא הכי והכי אצטריך הוא להכריע דחליפי חליפין מותרין וממילא פי' הכ' דחליפי תועבה דווקא אסורין ומעתה כיון דבאמת לא אצטריך הוא רק לגלות על כמהו שפיר הו"ל ג"כ ב' כתובין הבאי' כא' וזה כוונת תוס' עי' בדברי': ונחלקו רש"א ורש"ל אי גרסי' תרי מיעוטי או לא כדגרסי' בע"א ונרא' למ"ש בע"ז שם דלאו דהש"ס ר"ל דמ"ד חליפי חליפין אסורין ס"ל כמ"ד מלמדין כ"א ר"ל דס"ל דלא עדיף ממיעוט ודיו למעוטי חליפי חליפין ואצטריך הוא לחליפין וכמו"ש לעיל וא"כ שפיר סגי בחד מיעוט אבל בשמעתין ה"ק הש"ס ע"כ מתני' דמכרן וקידש דהו"ל סתם מתני' מ' דאתיא כר"מ ור"מ ס"ל ב' כתובין לא הוו מיעוט כלל וא"כ אי' לן חד מיעוט אכתי לא ממעטי' כ"א חליפי חליפין ולזה אצטריך תרי מיעוטי חד לחליפי חליפין וחד לחליפין וא"כ ע"כ סוגיא דשמעתין אזלא למ"ד חליפי חליפין אסורין וה"ט דהרמב"ם דפסק כמ"ד חליפי חליפין אסורין וכן ד' הר"ן בע"ז בשמעתין וכבר יישבנו ע"ד הדקדוקי' מע"ז: וכ' רש"י בקידושין מנ"ל דלא תפסי דמי' כוונת רש"י דאף דלמסקנא ג"כ למחליף מיהת אסורין כמו"ש רש"י פ' ר"י ובריש חולין מ"ט משו"ה הקידושין הוה שפיר קידושין וכמו"ש רש"י הטעם פ' ר"י אבל קו' הש"ס מנ"ל דלא תפסי דמי' דאי תפסי דמים לא הוו קידושין: והנה הראשוני' השיגו ע"ד רש"י מהירושלמי שתי' דאין דמיהן ולי כ' דאדרבא מד' הירושלמי ראי' לד' רש"י דוודאי הירושלמי ידע שפיר דהא דאין אי' הנאה תופסי' דמיהן הוא ממיעוט (וע' כעין זה במ"ל פ"ה מה' אישות ה"ז) כמבואר בגמ' דידן אלא דק' לי' הרי מ"מ למחליף עצמו אסור ולא ניחא לי' בתי' רש"י כיון דאיהי מותרת ליהנות דהרי מ"מ איהו לא יהיב לה מידי וע"ז תי' דמיירי בשאין דמיהן ר"ל שלא מכרן לנכרי כ"א לישראל ולישראל הרי לא שוי מידי ואמנם אם הודיע להישראל שהוא אי' הנאה א"כ הקונה נתן לו המעות במתנה לא שייך למקרי וקידש בדמיהן א"וו מיירי שרימה הקונה ובין היום ובין למחר אפי' לאחר שנהנה ממנו הקונה הרי חייב להחזיר לו הדמי' ואעפי"כ מקודשת ש"מ מקדשין בגזל, ובזה כבין מדוע רש"י בע"ז לא הביא ראיתו ממציבו דמי' לחמץ בפסח עד בחולין שם דבע"ז מצינן לפרושי כד' הירושלמי דמיירי שמכרן לישראל אמנם התם בחמצן של עוברי עבירה מיירי שהחליפן אצל גוי ואי אמרת גם שם מותר למחליף א"כ מצינו דמים לחמץ בפסח שימכרנו לגוי אע"כ למחליף עצמו אסור ולפ' כהירושלמי אי אפשר מאחר דקיי"ל אין מקדשין בגזל וא"כ ע"כ מיירי דווקא שמכרן לגוי דלישראל אם לא הודיע הוה גזל ואם הודיע הוה מתנה ולא מקרי דמיהן אע"כ משום דלדידה שרי הקידושין קידושין וכ"ת הרי מ"מ הוה נהנה מאי' הנאה ומ' לי' לרש"י דלמחליף עצמו ל"ש לחלק בין חליפין לחליפי חליפין דמ"מ האי הנאה מאי' הנאה קמטיא לי' ותי' רש"י קי' אשה שאני והי' כ' דהיינו דלא עביד בזה כ"א מצות קידושין ומצות לאו ליהנות ניתנו וכ"ת הרי עכ"פ עי"ז הוא נהנה בתר הכי גם הנאת הגוף ה"ז דומה למערב בבית הקברות למאן דס"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה ושרי דמצות לאו ליהנות נתנו אף דבכלל מצוה הוא לילך לבית המשתה והרי' יהנה ממנה מ"מ כיון דעירוב גופא מצוה הוה ולצורך מצוה ה"ז בכלל מצות לאו ליהנות נתנו וה"נ ל"ש ומ"מ לתוס' לא ניחא בהך סברא דמדמי קידושין לעירובין למאן דס"ל מערבין לדבר רשות וצ"ע: ] ויש להביא עוד דמיון להא דאמרי' בגמ' פ"ק דחולין סכין של ע"ז אסור לשחוט בה מסוכנת ואמאי עכ"פ הרי לא עביד כ"א מצוה אלא ש"מ הואיל ועביד הך מצוה לצורך עצמו ל"ש מצות לאו ליהנות נתנו ה"כ דכוותה: ומ"מ נ' דיש לתלות דבר זה בפלוגתא דאבא שאול ורבנן אי ייבום קודם לחליצה אף באינו מכוין למצוה מצוה קעביד או נימא דבזה"ז שאין מתכונין למצוה הו"ל פוגע בערוה וה"נ גבי קידושין יש לדמות כעין זה וצ"ע: והנה כ' תוס' ב' תי' ונ' דמס' להו בפי' ד' רש"י אי קו' רש"י כפי' רש"א וכפי' הרא"ש דמ' לי' לרש"י דאשה מקרי חליפי חליפין וס"ל דגם חליפי חליפין ילפינן מחמץ בפסח