ליקוטי חבר בן חיים ג קסד

אם שנאת שלח כר"ע כ' דלפי מה שפי' רש"י במלאכי שם כי ע"י שנתפחמו בנות ישראל מחמת הרעבון נשאו נשים נכריות שהיו יפות מהן א"כ היינו כר"ע שאמר להם הנביא אם שנאת שלח: שנואה לפני המקום שנוי המשלח י"ל דפליגי במה שדרז"ל שם ע"פ אמר ה' אלקי ישראל בירושלמי דקידושין דרשו בישראל נתתי גירושין ובמדרש שם לא יחול שמי על הגירושין כ"א אלקי ישראל ואי גרסי' שנואה לפני המקום למה לא יחול שמו וע"כ הפי' בישראל דשייך אהובה ושנואה נתתי גירושין ולא באומות משא"כ אי גרסי' שכוי המשלח א"ש לא יחול שמי על הגירושין: וי"ל ג"כ דבזיווג ראשון לא יחול שמי על הגירושין וכמו"ש לעיל דהמגרש מתרעם כלפי מעלה ובזיווג שני דהזיווג לפי מעשיו ואם זכה ישלחנה וכ"ז בישראל והיינו בישראל גירושין ולא באומות: מזבח מוריד דמעות י"ל דישראל שבאותו הדור לא האמינו כי זיווג ראשון מן השמים משום דק' להו קו' הרמב"ם כיון שפו"ר עשה מה"ת לא יהא האדם מוכרח עלי' אמנם באמת הקו' הזאת ככלל בקושיות הרמב"ם בה' תשובה כי הידיעה לו ית' מתנגד לבחירה ועלינו להאמין כי שני' אמת והמסתפק בזה כל יסודות תוה"ק נתרועעו בפניו וז"ש המגרש אשתו ראשונה ולולי האמין כי זיווג זה מהש"י הלא לא יפריד בין האחים אבל לא יאמין זה וכל התורה כולה מפוקפקת לפניו ואפי' מזבח הבא לכפר על עוברי עבירה מוריד עליו דמעות כ"א הידיעה מתנגדת לענינינו לבחירה בטלה תורה ובטלה עבודה וזשה"כ כסות דמעה את מזבח ה' ואמרתם למה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה והיא חברתך שחברה היוצר לך ואשת בריתך שנקשרת עמה ובא הנביא וביאר הענין מאחרי כי אמרה תורה על איש ואשה והיו לבשר אחד איך יתכן אשר זולת היוצר מחבר השנים להיות אחד אמנם בכל זאת האדם בעל בחירה ובבחירתו הדבר תלוי אם בחירתו זכה יהי' החיבור בלי פירוד כלל ואיש ואשה שלום בינ' שכינה ביני' ואם לאו החיבור חיבור אבל כרגן מפריד אלוף וז"נ פי' הכ' אתם המסתפקי' אם זיווג מן השמים אני שואל אתכם ולא אחד עשה ולא עשה השי"ת מאיש ואשה אחד אחד ובכל זאת ישאר רוח כלומר הרצון לו כ"א יקרב ויבחר ומה האחד מבקש מה תכלית האחדות הלז ע"י אחדות זה יקווה זרע אלקי' ונשמרתם ברוחכם שיהי' רצונכם לשם זה ואז ובאשת נעוריך אל יבגוד המזווג זיווגים וקאי יבגוד בל נסתר על הש"י: ולקשר המס' סופה בתחלתה הנה לולא הי' אפשר לגרש אשה אם מצא אחרת נאה הימנה לא תקנו רז"ל בפ"נ שמא יבא הבעל ויערער דכיון דמצא בה ערוה או הקדיחה תבשילו היא מגונה בעיניו ולא יתנחם על הגירושין משא"כ אם מגרש משום שנתן עיניו באחרת כך דרכו של יצה"ר ויעבור והכה איננו ואמנון ותמר יוכיח אמנם לא מבעי' לר"ע אלא אפי' לב"ה בזיווג שני מיהת מותר לגרש אם מצא נאה הימינה הוצרכו נמצא דתקון בפ"כ הוא משום מאמר ר"ע ונקט התנא ממדה"י לא"י לרמז כי בנות ישראל בא"י בזה"ז מפוחמות ברעב ובנות מה"י מראיתן טובה ובבא הבעל מא"י למה"י שולח גט כריתות לאשתו בא"י: וכ' תוס' בריש גיטין דנקרא גט משום דכותבין אותו י"ב שורות רמז לי"ב הפסקות שבתורה בין חומש לחומש כ' הענין בנבאר עוד הפעם הפסוק כסות דמעה וענין מזבח מוריד דמעות אמר הכ' ואשת כעורי' כי תמאס ר"ל מאחר שאנו אשת כעורי' של כביכול ב"ה וב"ש וכי ימצא אשת כעורי' כי תמאס נמצא זה תקות ישראל ותקות ביהמ"ק שיב"ב מאחר דאשת נעורי' לא תמאס בוודאי רק כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' ולא אשת נעורי' כי תמאס ואמנם המגרש אשתו ראשונה נמצא זה האיש מרפה תקותינו על הגאולה שלימה ב"ב ויש לכל ישראל לבכות על גירושין אלו ואפי' המזבח ג"כ מוריד עלי' דמעות אמנם יש לרמז בענין המזבח עוד דבר אחר דבכריתות ברית בשעת מ"ת כ' ויקח שני' עשר מצבה למספר שבטי ישראל ויבן מזבח תחת ההר ודם הברית חצי הדם זרק על המזבח והחצי על העם נמצא דהמזבח הי' תחת השכינה והמציבות תחת שבטי ישראל וידוע מ' רז"ל ביום חתונתו זה יום מ"ת והמגרש אשתו ראשונה אפי' המזבח שהי' עד כי השי"ת לא ימאס בכו לעולמי עד מוריד עליו דמעות והנה הי"ב הפסקות בין חומש לחומש עד"ז יש לפ' מ' רז"ל בפ' האשה בפסחי' ע"פ ביום ההוא תקראי לי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי ככלה בבי' חמי' ולא ככלה בבית אביה הכוונה כלה בבית אבי' היינו מן האירוסין וכה"ג עכ"פ יש סברא דגם בזיווג ראשון מותר לגרש ואחרי כי עדן לא זכינו לגילוי שכינה עמנו כאשר הבטיחנו יתב' לעתיד לבא הנני בא ושכנתי בתוכך היינו מסופקי' שמא ח"ו מאס מאסנו אבל לע"ל שיגלה כבוד ה' עלינו ואז נהי ככלה בבית חמי' שאמר הכ' כי שכא שלח וע"ז סיים הנביא וארשתיך לי לעולם ואמר בזה"ז אמר השי"ת שתיים שלי חסד ורחמי' משתים דידך צדק ומשפט אם אתה מקיים צדק ומשפט אני אתמלא עלי' חסד ורחמי' אבל לע"ל שיתקיים ומל ה' אלקיך את לבבך וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמי' ואמר וארשתיך לי באמונה ע"ד שאמר חבקוק וצדיק באמונתו יחי' ובאמונה לבד וידעת ה' ע"ד והאדם ידע כלומר שנולד תולדות לה' כי ילכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך כיה"ר בב"א: סוגי' דחליפי אי"ה פ' ר' ישמעאל לכאורה הי' כ' דהא דחליפין בע"ז אסורין לאו מקרא ילפי' כ"א הסברא נותנת כך אא"כ מאי שני כתובין שייך א"וו מוהיית חרם כמוהו לכ"ע ילפי' חליפין אלא דמר דריש אפי' חליפי חליפין ומר לא דריש: אמר קרא הוא ואידך לערלה וכלאי הכרם ויל"ד מאחר דלמ"ד חליפי חליפין אסורין קיימי' וא"כ כ' הוא למעט ערלה וכלאי הכרם דלמא וחליפי חליפין הוא דממעטי' וחליפין גופיי' אכתי מנ"ל למעט והי' נ' לומר דבאמת גם האי מ"ד ס"ל ב' כתובי' אין מלמדין וא"כ לחלופי חלופין סגי לן בב' כתובי' ואייתר הוא למעט חליפין וכ"ת הרי הש"ס קאמר ס"ל מלמדין ה"פ דמ"ד מותרין ס"ל כיון דב' כתובי' אין מלמדין לא ילפי' מידי מני' ואידך מ"ד ס"ל דמ"מ לא עדיף ממיעוט וא"כ שפיר